מ.י. שלוחת תביעות אילת-משטרת אילת נ' זרביב

החלטה

1.זוהי בקשה לביטול הכרעת דין וגזר דין שניתנו בהיעדרו של הנאשם.

הבקשה מוגשת על ידי אמו של הנאשם. די בכך כדי להביא לדחית הבקשה ואולם, כפי שיפורט להלן, גם לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות.

2.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, לאחר שהוא הגיש בקשה להשפט, בגין נהיגה ברכב ושימוש בטלפון ללא דיבורית.

הנאשם התייצב לישיבת הקראה, התיק נקבע לישיבת הוכחות בנוכחות, במועד אותה ישיבה התקיים פרוטוקול בהעדר הנאשם, כשב"כ המאשימה מוסר כי הנאשם נכח ולאחר שהבין כי לא יגיע עד תביעה, ביקש שיישלח אליו זימון למועד חלופי.

מועד כאמור, לשמיעת הוכחות בתאריך 20.09.2011 נקבע ונשלח אל הנאשם וקיים אישור מסירה על כי נמסר לבן משפחה בתאריך 02.11.2010.

3.בבקשה, אשר לא רק שהוגשה על ידי אמו של הנאשם, אלא שלא צורף אליה גם תצהיר, נטען כי לאחר שהיתה [ככל הנראה אמו של הנאשם] בבית המשפט וככל הנראה ביקשה לדחות את המשפט, נאמר לי כי המשפט כבר התקיים.

בבקשה נטען כי הנאשם, חייל המשרת בבסיס ולא מגיע הביתה כל שבועיים [כך נאמר בבקשה]. נטען כי אין באפשרות הנאשם להיות נוכח במשפט, לפיכך, נתבקש לבטל את פסק הדין.

המאשימה מתנגדת לבקשה וטוענת כי לדיון שנקבע התייצב עד המאשימה ומדובר בדוח מסוג ברירת משפט, אשר נפתח ביוזמת הנאשם והיה עליו להקפיד הקפדה יתירה על המועדים ולהגיע לדיונים.

ב"כ המאשימה מוסיף כי לפי הבקשה הנאשם היה מודע למועד הדיון וכן כי לא עולה כל עיוות דין או הצדקה להעדרות.

4.שני תנאים, שאינם מצטברים, נדרשים לביטול פסק דין בהתאם לסעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982. האחד – קיומה של סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות, והשני מניעת עיוות דין. ככל שאין חשש לעיוות דין, לא יבוטל פסק הדין, אלא אם קיימת סיבה מוצדקת להיעדרות. ראה רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, פד' נז'(6) 793, ר"ע 418/85 רוקינשטיין נ' מדינת ישראל, פד' לט'(3) 279, רע"פ 1773/04 אלעוברה אסמעיל נ' מדינת ישראל (2004) לא פורסם וע"פ 4808/08 מדינת ישראל נגד שרון מנחם (2009), לא פורסם. אי התייצבות כמוה כהודאה ואין לומר כי כל מי שכופר ולא התייצב זכאי לביטול פסק דין. כמו כן אין חובה לקיים דיון בבקשה לביטול פסק הדין בנוכחות הצדדים (ראה רע"פ 9142/01 וע"פ 4808/08 דלעיל).

5.לאחר שעיינתי בבקשה ושקלתי את טענות הצדדים לאור סעיף 130 (ח) וההלכות דלעיל לא מצאתי מקום להיעתר לה.

סיבה מוצדקת –

לא הובאה סיבה מוצדקת. הנאשם, באמצעות אימו, אינו טוען לאי ידיעה על מועד הדיון.

מדובר באישור מסירה אשר נמסר למעלה מ-10 חודשים לפני מועד ישיבת ההוכחות אשר נקבעה. ככל שהיתה לנאשם בעיה בהגעה לדיון, יכול היה להגיש בקשה מתאימה מבעוד מועד.

הנאשם לא עשה כן ואין לכך, ולאי ההתייצבות, כל הצדקה.

עיוות דין-

לא מצאתי כל חשש לעיוות דין, וטענה לכך גם לא נטענה. עיינתי שוב בגזר הדין ואינני מוצא כי הוא מקים חשש לעיוות דין.

6.לפיכך, הבקשה נדחית.

לפנים משורת הדין ובשים לב לכך שהנאשם חייל, אני מורה כי הקנס אשר הוטל ישולם בתוך 120 יום, אשר ימנו החל מהיום.