מ.י. שלוחת תביעות אילת-משטרת אילת נ' ביטון

פסק דין ללא הרשעה

הנאשם הורשע על פי הודייתו בכתב אישום מתוקן בעבירות של התנהגות פרועה במקום ציבורי, עבירה לפי סעיף 216 (א) (1) לחוק העונשין והעלבת עובד ציבור, עבירה לפי סעיף 288 לחוק העונשין.

2.הנאשם יליד 1989 ולחובתו הרשעה של בימ"ש לנוער מתאריך 06.11.2006 בארבעה תיקים הכוללים עבירות של החזקת סכין, הדחה באיומים ובכח, איומים והיזק לרכוש במזיד.

העבירות נשוא ההרשעה בביהמ"ש לנוער נעברו בין התאריכים 31.05.2005 ל – 07.08.2005 ובאותה עת היה הנאשם בגיל של פחות מ – 16 שנים.

3.לאחר שהורשע הנאשם נשלח לתסקיר לשאלת ההרשעה והעונש ולאחר מכן לתסקיר משלים. בתסקיר המשלים ממליץ שירות המבחן להימנע מהרשעה על מנת שלא לחסום בפני הנאשם אפשרויות תעסוקתיות עתידיות וחוזר על המלצתו בדבר צו של"צ בהיקף של 80 שעות וצו מבחן למשך שנה.

4.ב"כ המאשימה עותרת להותיר את ההרשעה על כנה, מפנה להרשעה הקודמת של ביהמ"ש לנוער, טוענת כי אי הרשעה לא תועיל לנאשם לאור העובדה כי הורשע ועותרת לענישה כפי המלצת שירות המבחן, ובנוסף מאסר מותנה והתחייבות.

5.ב"כ הנאשם עותר להימנע בהרשעתו של הנאשם ולבטל את ההרשעה. ב"כ הנאשם מפנה לנסיבות חייו של הנאשם, לרקע המצויין בתסקיר שירות המבחן אשר היווה גם את הרקע לעבירות בהן הורשע על ידי ביהמ"ש לנוער, לטענתו הדבר משקף את המצוקה שהיתה לנאשם באותה עת.

ב"כ הנאשם טוען כי אין הרשעה של בימ"ש לנוער כהרשעה של בימ"ש שלום, טוען כי באי הרשעה יהיה גם מסר חיובי לנאשם של מתן יד לדרכו החיובית, הוגשו מסמכים הקשורים להעסקתו של הנאשם ודו"ח אבחון פסיכולוגי משנת 2005 אשר גם בו מפורטות נסיבות חייו של הנאשם.

6.לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בתסקירי שירות המבחן ובמסמכים שהוגשו באתי למסקנה כי יש להורות על ביטול הרשעתו של הנאשם ולהימנע מהרשעתו.

7.הכלל הוא כי משנקבע כי אדם ביצע עבירה עליו להיות מורשע. אי ההרשעה היא חריג.

"שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית המשפט להסתפק בהעמדת נאשם במבחן בלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן."

ע"פ 96 / 2513 מדינת ישראל נ' ויקטור שמש נ (3) 682, עמוד 683.

"הימנעות מהרשעה אפשרית אפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל."

ע"פ 96 / 2083 תמר כתב נ' מדינת ישראל נב (3) 337, עמוד 342.

בפסק הדין הותוו ע"י המשנה לנשיא שורת קווים מנחים (שאינם בבחינת רשימה סגורה) לאי הרשעה.

"החלופה העונשית של הימנעות מהרשעה, תוך הטלת צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, מהווה, ביסודה, חריג לכלל הרחב הנטוע בתורת הענישה לפיו, מקום שהוכחה אשמתו של אדם, יש להרשיעו בדין. הרשעתו של מי שעבר עבירה פלילית, היא פועל יוצא מהפרת הנורמה הפלילית, והיא מהווה חוליה טבעית הנגזרת מהוכחת האשמה הפלילית. הרשעת נאשם בעקבות הוכחת אשמתו מממשת את תכלית ההליך הפלילי, ומשלימה את שלביו השונים; היא מגשימה את ערך השוויון בין נאשמים בהליך הפלילי, ומונעת הפלייה בדרך החלתו".

ע"פ  9893/06, אסנת אלון לאופר נ' מ"י, טרם פורסם 2007.

8.ההרשעה הקודמת של הנאשם בביהמ"ש לנוער היתה בגין עבירות אשר ביצע בטרם מלאו לו 16 שנים. אני סבור כי בנסיבות אלו יש להתייחס להרשעה באופן שונה מהתייחסות להרשעתו של בגיר.

9.תסקירי שירות המבחן, כמו גם דו"ח האבחון הפסיכולוגי (נ/1) מפרטים את נסיבותיו חייו של הנאשם אשר לא יובאו מפאת נצעת הפרט, אציין כי מדובר בנסיבות לא פשוטות.

10.אני מתרשם כי הנאשם מנהל ככלל אורח חיים נורמטיבי ואני סבור שיש לחזק מגמה זו.