מ.י. שלוחת תביעות אילת-משטרת אילת נ' אספורמס

החלטה

1.זוהי בקשת הנאשם לביטול הכרעת דין וגזר דין שניתנו בהיעדרו.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין נהיגה בשכרות.

הנאשם לא התייצב, ולאור אי ההתייצבות ניתנו הכרעת דין וגזר דין בהיעדרו.

2.בבקשה נטען כי הנאשם לא התייצב לדיון בעניינו עקב מחלה, ולאחר שעורך דינו הורה לו שלא להתייצב. הנאשם טוען כי יצר קשר עם ב"כ לשעבר טרם הדיון, וזה מסר לו כי הדיון נדחה ושאין צורך בהתייצבותו. הנאשם טוען למעשה כי הוטעה על ידי ב"כ לשעבר, שכעת לא ניתן להשיגו, וכי נפל קורבן לייצוג רשלני בתיק. הנאשם מצרף העתק תלונה ללשכת עורכי הדין בעניין זה.

לגופו של עניין, הנאשם כופר באשמה, ובתוך כך טוען לעיוות דין בעניינו.

לבקשה צורף תצהיר.

המאשימה מתנגדת לבקשה.

3.שני תנאים, שאינם מצטברים, נדרשים לביטול פסק דין בהתאם לסעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982. האחד – קיומה של סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות, והשני מניעת עיוות דין. ככל שאין חשש לעיוות דין, לא יבוטל פסק הדין, אלא אם קיימת סיבה מוצדקת להיעדרות. ראה רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, פד' נז'(6) 793, ר"ע 418/85 רוקינשטיין נ' מדינת ישראל, פד' לט'(3) 279, רע"פ 1773/04 אלעוברה אסמעיל נ' מדינת ישראל (2004) לא פורסם וע"פ 4808/08 מדינת ישראל נגד שרון מנחם (2009), לא פורסם. אי התייצבות כמוה כהודאה ואין לומר כי כל מי שכופר ולא התייצב זכאי לביטול פסק דין. כמו כן אין חובה לקיים דיון בבקשה לביטול פסק הדין בנוכחות הצדדים (ראה רע"פ 9142/01 וע"פ 4808/08 דלעיל).

4.לאחר שעיינתי בבקשה ושקלתי את טענות הצדדים לאור סעיף 130 (ח) וההלכות דלעיל ספק בעיניי אם יש מקום להיעתר לה.

לא הובאה סיבה מוצדקת לאי התייצבות הנאשם לדיון בעניינו. הנאשם זומן כדין לדיון, וטענת ההטעיה המיוחסת לב"כ לשעבר ספק רב בעיני אם מהווה היא נימוק ראוי.

משעשה הנאשם דין לעצמו ולא התייצב, אין לו להלין אלא על עצמו.

מכל האמור, לא מצאתי סיבה מוצדקת לאי התייצבות.

5.הנאשם טוען לעיוות דין בעניינו, תוך העלאת טענות ביחס לטיב הראיות שבתיק. עם זאת, איני מוצא בטענות אלו כל ממש. מכל מקום, לאור מהות העבירה בה הורשע, והענישה הנהוגה במקרים דומים,  הרי שלא נגרם כל עיוות דין. המדובר בעבירה חמורה, וגם לאחר ששבתי ושקלתי את רמת הענישה שהושתה על המבקש, אינני סבור כי היא נוטה לחומרה.

6. על פי פסיקת ביהמ"ש העליון, אין מניעה עקרונית לשפיטה בהיעדר בעבירת השכרות (ראו למשל: רע"פ 2282/07, רע"פ 2584/09, רע"פ 10737/08, רע"פ 5146/09, רע"פ 9876/09, רע"פ 10376/09, רע"פ 8333/09, רע"פ 10376/09, רע"פ 206/10 ורע"פ 8065/10). הנה כי כן, בית המשפט מוסמך לדון בהיעדר גם בעבירת השכרות, על אף חומרתה.

7.עם זאת, ואף שקיימות דעות שונות בפסיקה בעניין זה, לאור פסיקת ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע, לפיה עבירה של נהיגה בשכרות הינה עבירה חמורה, אשר סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי - המאפשר שפיטת נאשמים בהיעדר בעבירות קלות - אינו חל עליה, ובנסיבות התיק שבפניי, אני נעתר לבקשה.

8. נקבע לישיבת הקראה ליום 14.06.11 שעה 12:00.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, י"א אייר תשע"א, 15 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: