מ.י. שלוחת תביעות אילת-משטרת אילת נ' אלנקרי

החלטה

1.לפניי בקשה לקביעת מועד לתחילת מניין תקופת הפסילה מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה, אשר נגזרה על המבקש.

2.ביום 15.5.2008 נפסל רישיון הנהיגה של המבקש במסגרת התיק דנן. עד היום, לא הפקיד המבקש את רישיונו במזכירות בית המשפט וכעת מבקש לחשב את תקופת הפסילה מיום 18.5.2009, הוא המועד בו הפקיד רישיונו בבית משפט אחר.

לטענת המבקש, משהפקיד את רישיון הנהיגה שלו ביום 18.5.2009 במזכירות בית משפט השלום בירושלים ולא נהג ממועד זה, הרי שיש לחשב את תקופת הפסילה ממועד זה. לבקשה צורף תצהיר ממנו עולה כי המבקש הפקיד את רישיונו בבית משפט אחר, אישור ההפקדה מבית המשפט האחר ואישור ממשרד הרישוי ממנו עולה כי רישיון הנהיגה של המבקש נפסל מספר פעמים על ידי בתי משפט שונים ורישיונו הופקד ביום 18.5.2009 בבית המשפט בירושלים.

3.המשיבה מתנגדת לבקשה על בסיס הוראות סעיף 42 לפקודת התעבורה, לפיו בחישוב תקופת הפסילה לא תבוא התקופה שלפני הפקדת הרישיון. המשיבה עמדה בתגובתה על חשיבות ההפקדה הפוזיטיבית והדגישה כי גזר הדין בתיק דנן ניתן בשנת 2008, ואילו המבקש הפקיד את רישיונו בבית משפט אחר כאמור, רק בשנת 2009.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה על נספחיהן, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

תקנה 556(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, שכותרתה: "פסילה על ידי בית המשפט, מורה :

"נפסל בעל רשיון נהיגה על ידי בית משפט מהחזיק ברשיונו, ימציא בעל הרשיון את רשיון הנהיגה שלו לאותו בית המשפט שהורה על פסילתו מיד לאחר שהודע לו על הפסילה; אם שוכנע בית המשפט שהרשיון אינו בידי בעלו אותה שעה ימציאו בעל הרשיון, תוך התקופה שקבע בית המשפט, לאחר שניתנה ערבות להמצאת הרשיון ובתנאים שקבע בית המשפט".

5.בתי המשפט הביעו עמדתם, לא אחת, כי במקרים של פסילת רישיון נהיגה, יש להקפיד הקפדה יתרה על קיומן של הוראות פקודת התעבורה והתקנות לפיה. בית המשפט העליון עמד ברע"פ 4446/04 ביטון ואח' נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2005(4) 44, על חשיבות מסירה בפועל של רישיון הנהיגה, בין אם הוא עדיין בתוקף או פג תוקפו טרם מתן גזר הדין וטרם מועד ביצוע העבירה.

כב' השופט לוי קבע בפס"ד ביטון בעניין זה כדלקמן:

"...סעיף 42(ג) לפקודה קבע עיקרון אחריו אין מהרהרים, ולפיו התקופה שחלפה מיום גזר-הדין ועד למסירת הרישיון לרשות המוסכמת, לא תבוא במניין תקופת הפסילה. בעקבות קביעתו של אותו עיקרון, נקבע ההסדר שבתקנה 557, שהוא מינהלי באופיו, שהנחיותיו לעניין מסירת הרישיון או חליפו (התצהיר) ברורות, וממילא אין צורך להידרש לו לא במסגרת גזר-הדין ולא בבקשות נוספות מן הסוג שהוגשו לערכאות קמא ("בקשה לחישוב תקופת הפסילה")".

וכן, ראו פסיקת כב' השופטת א' פרוקצ'יה בבש"פ 2199/03 רונן מאיר נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(3) 467, 472, בהאי לישנא:

"תכליתו של ההסדר הנוגע לחובת הפקדת רישיון בבית-המשפט כתנאי לתחילת מירוץ תקופת הפסילה נהירה על פניה. ראשית, חובת ההפקדה של רישיון שנפסל ממחישה לבעל הרישיון את עובדת כניסתה לתוקף של הפסילה ואת משמעותה המלאה והמוחשית של פסילה זו. שוב אין בידו תעודת רישיון, ואין ברשותו מסמך המתיר לו לנהוג. להיעדר תעודת הרישיון ברשות הנאשם ישנה משמעות חינוכית ופסיכולוגית העשויה לתרום להפנמת איסור הנהיגה עד לריצוי מלוא תקופת הפסילה. רציונל זה ישים הן לגבי רישיון תקף הן לגבי רישיון שתוקפו פקע. שנית, הפקדת רישיון כאמור מקטינה את החשש מפני עשיית שימוש לרעה בתעודת הרישיון בעת פסילה. לגבי רישיון תקף היא מקטינה חשש כי הנהג יציג אותו בפני גורם מוסמך בלא שזה ידע על דבר הפסילה. לגבי רישיון שאינו תקף, היא מקטינה חשש מפני אפשרות זיוף ומצג שווא ...".

6.במקרה דנן, המבקש לא הפקיד את רישיון הנהיגה שלו בבית משפט זה, חרף הפסילה משנת 2008. כאמור לעיל, אין בהפקדת רישיון בבית משפט אחר כדי להוות עילה לתחילת חישוב הפסילה.

7.בשים לב לאמור בתצהיר שצורף אני מורה על חישוב תקופת הפסילה החל מיום 20.5.2013.

8. המזכירות תודיע לצדדים ולרשות הרישוי.

ניתנה היום, ד' אב תשע"ג, 11 יולי 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: