מ.י. פרקליטות מחוז ת"א - פלילי נ' עמאש

פסק דין

זהו ערעורה של המדינה על קולת העונש שהוטל על המערער על ידי בית המשפט לתעבורה בתל אביב (כב' השופט ש' איזקסון).

המשיב הודה והורשע בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בשכרות, נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף ונהיגה ללא ביטוח.

בית המשפט קמא הטיל על המשיב 200 ימי מאסר בפועל, מאסר על תנאי של 9 חודשים, פסילה ל 24 חודשים, פסילה על תנאי והתחייבות.

כמו כן הורה בית המשפט קמא להפעיל 6 חודשי מאסר על תנאי ברי הפעלה וזאת בחופף למאסרו שבתיק זה.

המדינה מערערת על קולת העונש וזאת מכמה היבטים:

ראשית, המדובר בענישה חריגה לקולא משום חומרת העבירות שבהן מדובר, השכרות הכבדה והעבר התעבורתי הקודם הכולל בין היתר עבירות דומות לעבירות הנוכחיות. המדובר, כך לטענת התביעה, בעבריין חוזר אשר איננו לומד לקח ומבצע עבירות למרות מאסר מותנה שהיה תלוי ועומד נגדו.

ההיבט השני שמחייב, כך לדברי התביעה התערבות הוא הפעלת המאסר המותנה בחופף ולא במצטבר, כפי שנדרש על-פי סעיף 58 לחוק העונשין. בית המשפט קמא לא נימק החלטתו זו ובכך שגה.

היבט נוסף, הדורש, כך לדעת המדינה התערבות, הוא אי הפעלת התחייבות שהוטלה על המערער במקרה קודם. בית המשפט קמא לא התייחס כלל להתחייבות זו.

ככלל, כך נטען, נסיבותיו האישיות של המשיב אינן חריגות ואינן מצדיקות הקלה כה גדולה בעונשו כפי שפסק בית המשפט קמא.

אשר על כן עותרת ב"כ המדינה להתערבות משמעותית לחומרא בעונש המאסר בפועל וכן להפעלת המאסר המותנה במצטבר והפעלת התחייבות.

ב"כ המשיב מבקש לדחות כי הערעור. לטענתו, בית המשפט קמא הטיל על המשיב תקופת מאסר כבדה של 6 חודשים אשר עולה בקנה אחד גם עם הפסיקה אליה הפנתה המדינה. באשר להפעלת המאסר המותנה סבור ב"כ המשיב, כי בית המשפט נימק החלטתו זו בדברים שכתב בגזר הדין בכל הנוגע למצבו המשפחתי והכלכלי של המשיב. נסיבות אלה די היה בהן כדי להביא לחפיפת עונש המאסר המותנה לעונש שהוטל עליו בתיק זה,אשר עולה לכדי כ- 7 חודשי מאסר מאחרי סורג ובריח. ב"כ המשיב מזכיר כי למרות העבר התעבורתי הקיים, אין למשיב עבר פלילי ויש לקחת זאת בחשבון. גם אם ביצע המשיב עבירות חוזרות ואף חמורות, תכלית הענישה איננה נקמה אלא שיקום. המשיב למד את לקחו והפנים את אחריותו שלא לנהוג ללא רשיון ובזמן פסילה. ומכל מקום אין בית משפט שלערעור ממצה את הדין עם העומדים בפניו אלא במקרים חריגים שלדבריו אינם חלים במקרה הנוכחי.

שמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו, כולל גליון הרשעותיו הקודמות של המשיב. סבורני, כי לא ניתן להגיע למסקנה אחרת אלא כי שגה בית המשפט קמא בגזר דינו.

המדובר, אכן, בעבריין רצדיביסט אשר למרות שרשיון הנהיגה שלו ניתן לו רק בשנת 2005 הרשעותיו הקודמות החלו עוד בשנת 2000. מאז עבר שוב ושוב עבירות של נהיגה ללא רשיון נהיגה, כמו גם עבירות נוספות ולאחר קבלת הרשיון המשיך וביצע עבירות תנועה וביניהן עבירות מהירות, אי ציות לתמרור, וכן עבירה של נהיגה בזמן פסילה. ברור על כן, כי עבר שכזה מחייב ענישה מרתיעה וממשית.

אם בכך לא די, יש להזכיר, כי במקרה שעליו נסב הערעור, נהג המשיב כשהוא שיכור ובגופו נמצאה כמות של כמעט פי 3 מהכמות הקבועה בחוק והתנהגותו מבחינת המאפיינים היתה התנהגות של מי שנוהג בשכרות. לזכותו של המשיב ייאמר, כי לא ניסה לכפור בעבירות שיוחסו לו והודה בהן מייד. בכך אולי הביע הבנה כי מצבו לא קל, שהרי המאסר המותנה שהיה תלוי ועומד נגדו אמור היה להרתיעו, ולא הרתיע.

בכל הנוגע להפעלת המאסר המותנה, סבורני כי שגה בית המשפט קמה משחפף את מלוא תקופת המאסר המותנה למאסר שהטיל בתיק זה, מבלי שנימק ולו נימוק אחד ענייני לסיבת החפיפה. אמנם, בגזר הדין ציין בית המשפט קמא את נסיבותיו האישיות אולם דברים אלה יכולים היו להיות נימוק שלא למצות עמו את הדין מלכתחילה. אולם לא מהווים הסבר בכל הנוגע להפעלת המאסר המותנה. לא זו בלבד שבית המשפט קמא לא נימק את החלטתו לחפיפה מוחלטת של המאסר המותנה אלא להפך, עוד ציין כי: "אין מנוס מהפעלת המאסר המותנה. יתרה מכך, הנאשם צריך היה להביא בחשבון שעונש מאסר זה יופעל כנגדו כאשר נכנס לרכב ונהג בו". מילים אלו נשארו ללא תוצאה תואמת, אלא הפוכה. במקום להמחיש למשיב כי את תקופת המאסר המותנה "הרוויח" בדין ועליו לתת על כך את הדין היום, חפף בית המשפט קמא את מלוא תקופת המאסר לענישה הנוכחית ובכך שגה.

"מצוות המחוקק היא, ככלל, שעונש מאסר מותנה יופעל במצטבר לעונש נוסף, שאם לא ייעשה כן, מאבד העונש המותנה ממשמעותו ועלול להתפרש כדבר מליצה שאין בו כדי להרתיע..." (ע"פ 654/85 מ"י נ' חאמד מחמד לא פורסם, ניתן ביום 17.6.86).

סעיף 58 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 קובע דברים מפורשים. הפעלת מאסר מותנה תתבצע ככלל באופן מצטבר לעונש החדש, למעט במקרים חריגים המצדיקים זאת, כאשר על בית המשפט לנמק את הטעם לחריגה מכלל זה (ראו ע"פ 1323/08 מ"י נ' פלוני (לא פורסם, ניתן ביום 29.10.08).

העולה מכל האמור לעיל מחייב את המסקנה, כי במקרה שבפנינו לאור עברו המכביד ביותר של המשיב, לא היה מקום לחפוף את עונש המאסר המותנה לעונש שהוטל בתיק זה.

ככל הנוגע לאי הפעלת התחייבות שהוטלה על המשיב במסגרת הרשעתו מס' 12, אכן, לכאורה, היה מקום להפעיל התחייבות זו. אולם יש ממש בטיעונו של הסניגור, כי ב"כ המדינה לא עתר באופן מפורש להפעלת ההתחייבות ומשכך אינני מוצאת לנכון להפעילה עתה.