מ.י. פרקליטות מחוז ת"א - פלילי נ' סלימה ואח'

החלטה

בפני בקשה לעיון חוזר לפי סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו – 1996.

כנגד המשיב ואחד אחר הוגש ביום 5.2.09 כתב אישום המייחס לו עבירות התפרצות לבנין, גניבה, תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, נהיגת רכב בדרך נמהרת ורשלנית והיזק בזדון.

לצד כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

בתאריך 26.4.09 שוחרר המשיב בחלופה ובין היתר בתנאי מעצר בית מלא בפיקוח אנושי צמוד והדוק של אחד משלושה מפקחים שאושרו בבית המשפט, וזאת לצד הפקדה במזומן וערבויות כספיות.

ביום 1.9.09 הורשע המשיב בכתב אישום מתוקן בעבירות התפרצות לבנין, גניבה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

המשך הדיון במסגרת התיק העיקרי קבוע לטיעונים לעונש ליום 12.4.10.

מסתבר כי ביום 19.1.10 נעצר המשיב על ידי שוטר בשכונת שועאפת בירושלים במהלך פעילות שגרתית כשהוא נוהג ברכב שהורד מהכביש ונאסר בו השימוש וזאת כשהוא פסול מלנהוג. כאשר הגיע המשיב למחסום המשטרתי עצר את רכבו שם, אחר שהיה יחד עמו התרחק מין המחסום ונמלט, המשיב החל אף הוא להתרחק ונעצר לאחר ששוטר דלק אחריו.

בחקירתו במשטרה הודה המשיב בנהיגה בזמן פסילה וטען כי היה בדרכו לרופא שיניים עקב כאב שיניים שאחז בו באותה עת. יצויין כי המשיב נחקר בתחנת המשטרה ושוחרר עוד באותו היום על ידי המשטרה.

ביום 10.2.10 (כשלושה שבועות לאחר ההפרה הנטענת), הוגשה בקשה לעיון חוזר על ידי המבקשת בה ציינה המבקשת את העובדות המתוארות לעיל וטענה כי המשיב הפר את תנאי שחרורו באופן בוטה שלצד ההפרה ביצע עבירה נוספת של נהיגה בזמן פסילה. אשר על כן, ביקשה המדינה לעיין מחדש בהחלטת השחרור ולהחמיר את תנאי שחרורו של המשיב על דרך החלפת מקום מעצר הבית, הוספת איזוק אלקטרוני, החלפת המפקחים והכבדה בערבויות הכספיות.

ב"כ המבקשת טען בפני כי נוכח השיהוי בהגשת הבקשה לעיון חוזר לא ביקשה המבקשת את מעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח כפי שלטעמו מתבקש היה מלכתחילה נוכח ההפרה הבוטה.

יחד עם זאת, בהחלט יש מקום להבטיח כי החלופה בעניינו של המשיב תהיה אפקטיבית, תאיין את המסוכנות הנשקפת מפניו, תהיה כזו שבית המשפט יכול לתת בה אמון ולצד כל אלו אף ינקוט בית המשפט בסנקציה כלפי המשיב נוכח הפרת התנאים.

ב"כ המשיב טען כי מדובר בהפרה ראשונה ויחידה, בנסיבות בהן מדובר במשיב צעיר לימים המצוי מזה כשנה בתנאי מעצר בית מלאים ללא כל הקלה.

לדבריו, נסיבות ההפרה היו כאלה שהמשיב חש כאבים עזים בשיניו וזומן לרופא שיניים. בעניין הזה הציג ב"כ המשיב אישור הנחזה להיות אישור מרופא השיניים ד"ר מוחמד שוויקי ולפיו המשיב זומן באמצעות הטלפון לפגישה ביום 19.1.10 בשעה 10:00 בבוקר ובסופו של דבר לא הגיע לפגישה.

אשר לעובדה כי המשיב נהג ברכב כשהוא פסול מנהיגה טען ב"כ המשיב כי מדובר בטעות בהפעלת שיקול הדעת של המשיב אשר היה חייב לקבל טיפול רפואי דחוף ולא היה סיפק בידו להמתין למאן דהו שיסיע אותו לרופא.

יאמר מיד כי ב"כ המשיב עשה כל שביכולתו על מנת לתרץ ההפרה של המשיב.

בית המשפט אינו אדיש למצוקות אשר יכול ויתקפו אדם באשר הוא אדם, ככל שנכונה הייתי לקבל כתרוץ את הטענה כי אכן יצא ללא אישור לרופא שיניים עקב כאבים בלתי נסבלים, הרי שאין בכך כדי לתרץ את העבירה הנילוות שביצע על דרך נהיגה בזמן פסילה. הגם שבאותה עת לא שהה איש בבית שיכל להסיעו, הרי שיכל המשיב להיזקק לשרותי תחבורה ציבורית באשר הם לרבות מונית אשר יכלה להביא אותו באופן מיידי לרופא השיניים ובודאי לא היה מקום שהמשיב יקח החוק לידיים ויכנס לרכב אשר לא רק הורד מהכביש אלא גם כאשר הוא פסול בכלל מנהיגה.

בית המשפט הדגיש לא אחת כי הקפדה על תנאי השחרור היא הכרחית משום שהפרה פוגעת באמון שבית המשפט יכול לתת בנאשם והרי אותו אמון הוא תנאי בסיסי לשחרור הנאשם לחלופת מעצר. מעבר לכך, יש לקיים את התנאים המגבילים בהקפדה ובקפידה על מנת שניתן יהיה לשמר את מוסד חלופת המעצר.

זהו הכלל וכך הוא נוסח בפסיקת בתי המשפט על כל ערכאותיה.

לצד הכלל האמור התגבשה ההלכה לפיה בית המשפט אינו מחוייב לבטל את השחרור ולהחזיר את הנאשם למעצר בכל מקרה בו מופרים תנאי השחרור.