מ.י. פרקליטות מחוז ת"א - פלילי נ' מורדוף

גזר דין

השופטת י' שיצר:

1.הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בכתב אישום מתוקן בשנית, בעבירת חטיפה לשם ביצוע עבירת מין, לפי סעיף 374 א' בנסיבות סעיף 377 א' (א) (7) (ב) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין") וכן בהפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287 ב' לחוק העונשין.

מלכתחילה כלל כתב האישום גם אישום בעבירת ניסיון למעשה מגונה בכח בקטינה לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1), אך לאחר טענות מקדמיות לפיהן יש זהות בעובדות המהוות את שתי העבירות תוקן כתב האישום ועבירה זו נמחקה.

2.על פי כתב האישום בו הודה הנאשם, בתאריך 14.10.09 הוא הבחין בקטינה (ילידת 30.10.2002) צועדת סמוך לבניין ומיד גמלה החלטה בליבו לבצע בה מעשים מגונים. הוא עקב אחרי הקטינה עד שנכנסה לתוך הבניין ומשהבחין כי נכנסת לתוך המעלית, נכנס אחריה ונותר איתה לבדו, בניגוד לצו פיקוח לפי סעיף 12 לחוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין תשס"ו-2006 (להלן: "צו הפיקוח").

בשלב מסויים עצרה המעלית, אך כשהקטינה ביקשה לצאת, חסם הנאשם את דרכה, תפס אותה בידיו ומנע ממנה לצאת מהמעלית תוך שהוא מאיים עליה שאם תהיה ילדה טובה ותהיה בשקט לא יפגע בה. תוך כדי, גם לחץ על כפתור המעלית לקומת המרתף, אולם המעלית עצרה בקומת הכניסה ולא ניתן היה לרדת באמצעותה למרתף. בקומת הכניסה תפס הנאשם בידה של הקטינה ומשך אותה בכוח ובניגוד לרצונה למרתף בעודה בוכה ומתחננת לפניו שישחרר אותה.

לבניין נכנס אביה של הקטינה וכשהבין הנאשם כי קולות הבכי וזעקותיה נקלטו באוזני אדם אחר בבניין, נאות לשחרר אותה.

3.כראיות לעונש, הגישה ב"כ המאשימה כתב אישום מתוקן הכרעת דין וגזר דין בתיק קודם וכן את פסק הדין בערעור. כמו כן הוגשה הבקשה לצו פיקוח כנגד הנאשם, וזאת בעקבות הערכת מסוכנות שהתקבלה טרם שחרורו מהכלא. וכן החלטה מיום 7.5.2009, בה הוטל על הנאשם צו פיקוח למשך 4 שנים בתנאים המפורטים בבקשה.

יצוין, כי בית משפט מחוזי גזר בזמנו על הנאשם 15 שנות מאסר, אך בית המשפט העליון הפחית את התקופה לעשר שנות מאסר וזאת בנימוק של כיבוד הסדר הטיעון שנחתם בין הצדדים.

בטרם שחרורו של הנאשם מהכלא, הוגשה הערכת מסוכנות, בעקבותיה הפרקליטות הגישה בקשה לפי סעיף 12 לחוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין - תשס"ו - 2006.

בשל מסוכנותו, הוטל על הנאשם ב-7.5.09 צו פיקוח למשך 4 שנים בתנאים המפורטים בבקשה.

4.ב"כ המאשימה העלתה על ראש טענותיה את העובדה שהמעשה בו הורשע הנאשם בוצע כחמישה חודשים בלבד לאחר שחרורו מהכלא, שם ריצה עונש של עשר שנות מאסר, בגין ביצוע עשרה מקרים של עבירות מין בקטינים בני 6-11 וזאת למרות צו הפיקוח.

העבירות כללו, בין היתר, מעשי סדום ואינוס. הנאשם נהג לארוב לילדים ברחובות, בחלק מהמקרים הצליח לפתות אותם לבוא איתו, ובחלקם גרר אותם בכח כדי לבצע את עבירות המין, כשהקטינים בוכים ומתחננים על נפשם. בין היתר, הוא הפשיט אותם, החדיר אצבעות אל אבר המין, ובאחד המקרים החדיר את אבר המין לפיה של אחת הקטינות.

בא כח המאשימה עתרה להפעלת המאסר על תנאי שנגזר על הנאשם בתיק הקודם.

היא הייתה ערנית ללשון התנאי וכי לפי פרשנות דווקנית של הניסוח, העבירה נמצאת בסימן ז' ולא בסימן ה' לחוק. אולם, הפרקליטה ביקשה לנקוט בפרשנות תכליתית, בהדגישה שהעבירה בה הורשע היא חטיפה לשם ביצוע עבירת מין, אך כדי להבין מהי עבירת מין, יש לפנות לסימן ה. לטענתה, מן הראוי להפעיל את התנאי, שכן, הנאשם חזר באופן מדויק על תבניות המעשים בגינם הורשע בתיק הקודם, ובמיוחד באישום השמיני, שם חטף ילדה במעלית, וביצע בה עבירת מין.

במקרה דנן, הנאשם הודה כי התכוון לבצע עבירת מין, אך המזל הטוב מנע בעדו להוציא את זממו בשלמותו לפועל, כיוון שהופרע על ידי אחר, ואין ספק שאלמלא כן, היה מבצע עבירת מין חמורה בהרבה.

עוד הדגישה ב"כ המאשימה כי הסכנה הנשקפת מהנאשם לילדים היא מוחשית, שכן חזר וביצע את העבירה כשמאסר על תנאי רובץ עליו, וזאת לאחר שעבר טיפול בכלא ובהיותו בטיפול מחוץ לכלא. מכאן היא מבקשת להסיק כי אין דרך להתמודד עם הנאשם, כל ההתחשבות שבית משפט גילה כלפיו בעבר מוצתה ובמצב כיום יש להעדיף את שלומם של הקטינים על פני הנסיבות האישיות של הנאשם ושיקולי השיקום שלו. היא גם הפנתה לתסקיר הנפגעת ועתרה לפסיקת פיצוי למתלוננת, ובמיוחד לצורך טיפול פסיכולוגי וזאת מעבר להשתת עונש מאסר ממושך והפעלת המאסר על תנאי.

5.ב"כ הנאשם הביאה כעדת אופי את אמו של הנאשם, אשר סיפרה על רצונו העז להשתקם, על כך שעמד בכל הדרישות הטיפוליות ממנו, ועל כן ביקשה להסיק שהטיפול לא התאים לו. היא גם ציינה שהנאשם חשש מאוד ממעידה חוזרת וביקשה לאפשר לו "קבלת טיפול נכון" ואפשרות לשיקום.

ב"כ הנאשם בחרה להתחיל טיעוניה בסוגיית הפעלת המאסר על תנאי. לשיטתה עבירת חטיפה לשם ביצוע עבירת מין נמצאת בסימן ז לפרק י ולא בפרק ה ולכן אין להפעיל את התנאי.

עוד הוסיפה שעסקינן בעבירת כוונה או מטרה, אך אין מענישים אדם בגין כוונה או מטרה.