מ.י. פרקליטות מחוז ת"א - פלילי נ' מגאדלה ואח'

החלטה לגבי נאשם 2 בלבד

בנסיבות שהועלו על ידי הסניגור, ולאור התסקיר שהומצא, נדחה להמצאת תסקיר בעניינו של נאשם 2, קסה אברה, לתאריך 5/7/2010, שעה 08:30 .

הנאשם מוזהר בחובת התייצבותו.

המזכירות תעביר עותק מהחלטה זו לשירות המבחן.

ניתנה והודעה היום כ' אייר תש"ע, 04/05/2010 במעמד הנוכחים.

מרדכי פלד, סגן נשיא

גזר דין לגבי נאשמת 3 בלבד

הנאשמת, אלה קרומשטיין, הודתה והורשעה בביצוע עבירה, שעניינה גניבה ממעביד, על פי סעיף 391 לחוק העונשין.

לאחר הרשעתה הופנתה הנאשמת לשירות המבחן שהמציא תסקיר בעניינה. בתסקיר הובא רבות ממצבה הכולל של הנאשמת, שהינה נשואה ואם לתינוקת בת חצי שנה. עוד עולה מהתסקיר כי הנאשמת עלתה בגפה ארצה, בשנת 2002 וכעת אינה עובדת. כמו כן, הומלץ בתסקיר לבטל את הרשעתה, ונימוקים לכך הובאו בתסקיר.

העבירה נשוא כתב האישום בוצעה בין החודשים יולי – דצמבר, בשנת 2008, עת עבדה הנאשמת במרכול, במתחם גלילות, בת"א, בתפקיד של "מלקטת" סחורה, כשבמסגרת תפקידה אספה ממדפי המרכול מוצרי צריכה שנועדו להיות מועברים ללקוחות המבצעים את הזמנתם באמצעות רשת האינטרנט. על הנאשמת היה ממונה נאשם 2, שקיבל מידי הנאשמת מוצרים אלו ודאג לאריזתם, ואילו נאשם 1, שנידון בפרשה זו לעונש מאסר הכולל מרכיב של מאסר בפועל, שהומר לעבודות שירות, היה זה שקיבל במסגרת תפקידו אריזות המכילות מוצרים שאותם הוביל ברכב ללקוחות המרכול. מתברר, כי נאשם 1 הגה תכנית לגניבת ארגזים המכילים מוצרי תינוקות ובתכנית זו השתלבה גם נאשמת 3, עת פנה אליה נאשם 2, שהיה שותף לתכנית וסיכם עימה כי תאסוף מוצרי תינוקות ממדפי המרכול לצורך גניבתם ותקבל מדי פעם 20 ₪ במזומן. הנאשמת נעתרה לכך ובשישים הזדמנויות שונות מסרה את מוצרי התינוקות הללו לידי נאשם 2, שארז אותם והעביר אותם לנאשם 1, לצורך גניבתם. במעשיהם אלו גנבו הנאשמים מוצרים בהיקף של כ- 23,000 ₪.

סנגורה של הנאשמת, עו"ד כתרי, מבקש לאמץ את המלצת שירות המבחן ולבטל את הרשעתה. לעניין זה, מצביע הסנגור על היבטים שונים המאפשרים לטעמו לנהוג בנאשמת במידה של התחשבות והבנה. כך צוין כי הנאשמת הינה אחות במקצועה והרשעתה בדין עלולה לפגוע באפשרות העסקתה לעתיד לבוא במקצועה זה. עוד צוין כי הנאשמת פוטרה מעבודתה ושזו לה הסתבכות הראשונה והיחידה עם החוק. עוד מפנה הסנגור למפורט בתסקיר לגבי הנסיבות שהביאו את הנאשמת לכישלונה זה, כאשר הנאשמת מצרה עד מאד על כישלונה והפיקה את לקחה. הסנגור גם הפנה לפסקי דין שלטעמו יש בהם כדי לשכנע כי יש להקל עם הנאשמת ולא להרשיעה כאמור .

לצד היבטי קולא לא מעטים הנמצאים בעניינה של הנאשמת, לרבות זאת שבמדרג החומרה, מסכימה גם המאשימה לכך, כי חלקה בביצוע העבירה נופל בחומרתו מחלקם של האחרים בפרשה זו, עדיין אין מקום, גם בנסיבות אלו, לשקול את אי הרשעת הנאשמת.

בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פד"י נ"ב(3) 337, נקבעו קריטריונים מנחים לעניין השיקולים הצריכים להנחות את בית המשפט בבואו לבחון הימנעות מהרשעה. לאמור, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ומנגד סוג העבירה מאפשר לנהוג במידה של התחשבות עד כדי הימנעות מהרשעה. בהקשר זה יש להוסיף, כי עמדתו של שירות המבחן נמדדת במסגרת כלל השיקולים הצריכים לעניין.

אני בדעה כי במקרה שבפני אין מקום לבטל את הרשעת הנאשמת.

לעניין זה, אין לי אלא לציין את חומרתה היתרה של העבירה בה הורשעה הנאשמת, שמעלה באמון מעבידה וכשלה בביצוע עבירת גניבה, לאורך זמן, בצוותא עם אחרים.

יודגש, כי אין מדובר בכישלון חד פעמי של הנאשמת אלא בדפוס התנהגות נמשך, לאורך חודשים רבים, כאשר במהלך תקופה זו כשלה הנאשמת בלא פחות משישים פעמים בביצוע מעשי הגניבה, והכל תמורת כסף שהועבר אליה במסגרת התכנית העבריינית.

אכן הרשעה בפני עצמה עלולה לא להקל עם הנאשמת לעתיד לבוא בהיבט התעסוקתי. עם זאת, הפן השיקומי אינו יכול לשמש במקרה זה כשיקול בלעדי לאי הרשעה וזאת בשים לב כאמור לחומרתה היתרה של העבירה, זאת כאשר הנאשמת הפרה את האמון שניתן בה על ידי המעביד, לצורך העשרת כיסה. כמו כן, הימשכות מעשי הגניבה ונסיבות ביצועם אך מוסיפים לחומרה היתרה הכרוכה במעשיה אלה של הנאשמת. על כן, גובר האינטרס הציבורי והצורך בהרתעה על האינטרס השיקומי ועל ההרשעה להיוותר אפוא על כנה.

בסיכומם של דברים, אני מורה על הותרת ההרשעה על כנה וגוזר על הנאשמת כדלקמן:

א.6 חודשי מאסר, שיהיו על תנאי, למשך שלוש שנים מהיום, והתנאי הוא שלא תעבור עבירה שהינה שליחת יד ברכוש הזולת, במשך תקופת התנאי.

ב.קנס כספי בסך 750 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם תוך 45 יום מהיום.