מ.י. פרקליטות מחוז ת"א - פלילי נ' טל

גזר דין

בפני נאשמת אישה ילידת 1964 שהורשעה על פי הודאתה ביום 29/9/2009, בעבירות הבאות:

א.תקיפת קטין, ריבוי עבירות – על הוראת סעיף 379 בנסיבות הוראות סעיף 382 (ב) (2) לחוק העונשין התשל"ז – 1977.

2.תקיפה סתם – ריבוי עבירות. עבירה על הוראת סעיף 379 לחוק הנ"ל.

3.תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה על הוראת סעיף 380 לחוק.

4.איומים [ריבוי עבירות], עבירה על הוראת סעיף 192 לחוק.

עיקרם של העובדות הצריכות לעניינו בקצרה הן כדלקמן:

בתקופה הרלוונטית התגוררה הנאשמת עם המתלוננת אמה, כאשר לנאשמת 5 ילדים קטינים ביניהם – המתלוננים א.ל. ט.א. במועדים שאינם ידועים במהלך התקופה הרלוונטית ובהזדמנויות רבות תקפה הנאשמת את ט.א. שלא כדין בכך שהעירה אותו בכוח בבקרים, ו/או דחפה אותו בכוח באמצעות ידיה ממיטתו, בנוסף במהלך התקופה במהלך הזדמנויות תקפה הנאשמת את המתלונן בכך שהכתה אותו בגבו ובידו.

כמו כן במועדים שונים בתקופה הרלוונטית ובהזדמנויות רבות גידפה הנאשמת את אמה ותקפה אותה בכך שמשכה בשערותיה ואיימה עליה שאם הבן, המתלונן יועבר לפנימייה, היא, הנאשמת תרצח את האם.

בהמשך, במועד שאינו ידוע לתביעה, במהלך חודש פבר' 2009 במהלך ויכוח בין האם המתלוננת לבין הנאשמת, תקפה הנאשמת את המתלוננת בכך שהכתה אותה באמצעות עט והכתה באמצעותו את המתלוננת.

בהמשך ביום 23/2 התנהל ויכוח בין המתלוננת לבין אמה שבמהלכו אחזה הנאשמת בסכין ונופפה בו לעבר המתלוננת ואף הצמידה את הסכין לחולצתה, שוב, הויכוח היה שאם יוצא הקטין מן הדירה, היא הנאשמת, תרצח את המתלוננת.

אין חולק על כך כי הנסיבות הן נסיבות קשות משתי בחינות. רקע החיים הקשה של הנאשמת, המתח הגובר במקום קטן בו הנאשמת חיה לכאורה בתחושה של כשלון ותסכול מתמידים בבית אמה, עם ילדיה, כאשר הללו כדרכם של ילדים לא תמיד נוטים לציית להוריהם, מצב שיכול על פי כל היגיון להביא להתלקחות יצרים מיותרת ולהפעלת אלימות. שהיא אלימות פסולה מיותרת בכל מצב ובמיוחד ביחסי הורים וילדים.

קיבלתי תסקיר שרות מבחן למבוגרים ממנו עולה כי שרות המבחן מוכן לסייע לנאשמת וכי הנאשמת אכן לוקחת את חיה בידיה ואף עושה מעשה ולא רק מבטיחה הבטחות לשיפור איכות חייה ודרך חייה.

לשון אחרת, הנאשמת שבפני מקיימת הלכה למעשה, את דרך החיים שהאין בה אריה לויבה אליאב ז"ל, כי "אין דבר שאי אפשר לסלוח עליו ואין אדם שאי אפשר לשנותו לטובה".

לכל אדם ולכל הליך צריך הזדמנות וראוי לאמון וטוב עשה שרות המבחן שנהג כך בנסיבות ספציפיות אלה.

הסנגור המלומד טען כדרכו באמינות מקצועיות ומהימנות וביקש להסתפק בתיק זה בהמלצת שרות המבחן במבחן טהור.

עיקר הנמקותיו הן שהנאשמת אכן עשתה שינוי במצבה ולא ראוי להכתימה בהרשעה. מאידך גיסא שמעתי מפי הסנגור שיש לה הרשעה ישנה כמפורט בתסקיר.

כמו כן, לא שמעתי והסנגור אף לא טען כי לא היה לו על סמך מה להסתמך, כי הרשעה עלולה לחבל בעתידה של הנאשמת. ראה הלכת תמר כתאב.

אשר על כן, צודקת התביעה כי בעבירות מסוג זה הן עבירות אלימות ככלל, בעבירות אלימות כנגד בן משפחה, אין להקל ראש ואל לבית המשפט חלילה להעביר מסר אפילו במשתמע לא לנאשמת בפרט ולא לציבור בכלל כי עבירות אלה הן קלות וניתן לעבור עליהן לסדר היום, יתרה מזאת, חרף העובדה שהתובעת לא טענה זאת, נראה לי כי יש צד שלישי לדיון פה היום. בשלב זה של גזירת הדין והם הקורבנות, אמה של הנאשמת, ובנה הקטין.

אשר לאמה של הנאשמת, הנאשמת מתגוררת במקום אחר, הסיכוי לסכסוך אלים בעתיד בין השתיים ו/או התקלחויות אחת, גם בשל הטיפול ששרות המבחן המליץ בו נוטלת חלק הנאשמת.