מ.י. פרקליטות מחוז ת"א - פלילי נ' טייגיב

הכרעת דין

1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו ביום 14.10.05 נתפס בגן ציבורי בבת ים כשברשותו אקדח שנגנב ביום 27.3.97, במהלך התפרצות לדירה (להלן: האקדח הגנוב).

לפיכך יוחסו לו עבירות של החזקת נכס החשוד כגנוב והחזקת נשק שלא כדין.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

2.בעקבות מידע מודיעיני שהתקבל במשטרה לפיו בחור הלובש חולצה בצבע תכלת מחזיק אקדח (נ/1), הגיע שוטר לגן ציבורי בבת ים. במוצאי יום כיפור ה- 14.10.05, בשעה 1.23 פגש בנאשם העונה לתיאור, שהחזיק באקדח אשר נגנב שנים קודם לכן (ביום 27.3.97) במהלך התפרצות לדירה בפ"ת (ת/12 – ת/15).

המחלוקת מתמקדת ביסוד הנפשי של הנאשם בביצוע העבירות.

הראיות

3.על פי דו"ח הפעולה של השוטר שהגיע לגן הציבורי (ת/1), במקום נכחו מספר חשודים. כשהגיע, הנאשם קם ממקומו והחל ללכת. השוטר קרא לו לעצור והנאשם חזר והתיישב. השוטר הורה לו לעמוד כדי לבדוק מה יש בכליו. לפתע הסתובב הנאשם עם הגב אל השוטר, הוציא דבר מה מאחוריו והעביר אותו קדימה, תוך שהשוטר מבחין שהוא מחזיק אקדח בידו. השוטר תפס את היד עם האקדח, כופף את הנאשם למטה והזעיק שוטרים שכבלו את הנאשם.

השוטר העיד שקפץ על הנאשם ברגע שזיהה את האקדח וכופף את ידו לאחור. הנאשם לא מסר לידיו את האקדח מרצונו החופשי ולא שיתף פעולה. השוטר העיד:- "אם הוא היה אומר לי קח את האקדח, אפילו לא היה צריך מעצר, הייתי יכול להגיד לו שהוא מעוכב. ברגע שהוא ביצע את האקט של ההסלקה, הסתרה, בוצע מעצר במקום". (עמ' 3, 11-12).

4.על פי דו"ח המעצר (ת/3) תגובת הנאשם היתה:- "מצאתי את האקדח בגינה".

5.הנאשם בהודעתו (ת/4) מסר כי הגיע לגן הציבורי, ראה את האקדח ובתוכו מחסנית ללא כדורים. הוא הוציא את המחסנית, בדק שאין בה כדורים, החזירה לאקדח ושם אותו על גופו "בין המכנסים לבין התחתונים". לדבריו רצה לשאול את חבריו מה לעשות עם האקדח, ניגש לפגוש בהם בגן ואמר להם שמצא את האקדח. כשנשאל מתי מצא את האקדח השיב כי בצאת יום כיפור לפני השעה 22.00. לדבריו, בסיום הצום בשעה 21.00 לערך, אכל עם משפחתו ויצא לעבר הגן, אז מצא את האקדח. כשנשאל מדוע החזיק באקדח מהשעה 22.00 ועד שנעצר בשעה 01.20, השיב כי לא ידע מה לעשות איתו. כשנשאל מדוע לא התקשר למשטרה, השיב שאין לו את מספר הטלפון.

מהמזכר ת/5 עולה כי בעת שנגבתה הודעתו נדף מפיו ריח של אלכוהול. כמו כן צויין במזכר כי הודעתו הוקראה לו בשפה הרוסית.

6.בעדותו בבית המשפט העיד שצם ביום כיפור, בסיום הצום אכל מעט ויצא לשבת עם חברים במקום שנקרא "המצבה" בבת ים, שתה שתי כוסות וודקה על קיבה ריקה וחש שהוא שיכור. בהמשך הלך לגן הציבורי כדי להפגש עם חבריו, בכניסה לגן נשען על ספסל והקיא, אז ראה את האקדח והרים אותו. כשהבין שמדובר באקדח אמיתי, הקפיד על כללי זהירות ובדק את האקדח והמחסנית. בהמשך הלך לעבר המקום בו ישבו חבריו, מרחק של כ-200 מטר וכשהגיע אליהם, הראה להם את האקדח ואמר "תראו מה מצאתי". החברים יעצו לו להתקשר למשטרה, אחרים אמרו לו לזרוק אותו. הנאשם פסל את האפשרות לזרוק את האקדח כדי שלא יגיע "לידיים לא טובות". לאחר מכן הגיעו שוטרים, אחד מהם ניגש אליו, אז הוציא את האקדח ואפילו אמר לנוכחים "תראו אני מוסר אותו בעצמי".

בחקירתו הנגדית הדגיש את היותו שיכור. עם זאת אישר שלאור שירותו הצבאי בארץ מוצאו, ידע לשמור על אמצעי הזהירות.

הנאשם הכחיש כי ניסה להתרחק, כשהגיע השוטר. (עמ' 11 שורה 30 ואילך) וכשנשאל שוב אם החל ללכת מהמקום השיב:- "לא יודע. לא יודע מה הוא ראה". (עמ' 12, 9).

7.מטעם ההגנה העידו שניים מחבריו של הנאשם שעל פי עדותם היו עמו בגינה, כשהגיע עם האקדח.

העד סרגיי העיד שהנאשם הציג את האקדח, לא נתן לאחרים לגעת בו ואמר שרוצה להחזירו למשטרה ובעוד הם מתייעצים מה לעשות, הגיע השוטר. לדבריו הנאשם הוציא את האקדח בעצמו וביקש מהשוטר לרשום שמסר לו את האקדח מיוזמתו (עמ' 15, 6).

העד ניקולאי העיד כי לאחר שהנאשם הציג את האקדח, יעצו לו להתקשר למשטרה וכחצי שעה לאחר מכן הגיעו שוטרים ולקחו את הנאשם. לדבריו הנאשם הגיע בשעה 22.00 לערך אך אינו בטוח בכך מאחר והיה שיכור.

ניתוח הראיות

8.מניתוח הראיות מצאתי להעדיף את עמדת המאשימה על פני זו של הנאשם, מהטעמים הבאים:-