מ.י. פרקליטות מחוז ת"א - פלילי נ' חיון ואח'

גזר דין (נאשם 2)

כללי – הרקע.

בפתח הדברים, ועל מנת שתמונת המצב העובדתית הרלבנטית לגזר הדין תהיה שלמה מצאתי לחזור על תמצית כתב האישום כפי המופיע בהכרעת הדין. כתב האישום ייחס לנאשם שלפני ולנאשם נוסף עבירות של קשירת קשר לפשע, קבלת דבר במרמה ושימוש במסמך מזויף. לנאשם 1 יוחסה גם עבירה נוספת של זיוף בכוונה לקבל דבר.

על פי כתב האישום חברו יחדיו הנאשם ושותפו – נאשם 1 וקשרו קשר לקבל במרמה הלוואה מבנק למשכנתאות. לשם קידום ההסכם הפלילי "גייסו" השניים איש קש ושמו דניאל מנחם. זה האחרון התיימר לחתום על הסכם לקניית דירתו של הנאשם, וזאת על מנת שיפנה לבנק למשכנתאות לקבלת הלוואה בכפוף למשכנתא שתוטל על הדירה. לצורך כך, חתם אותו דניאל מנחם על הסכם פיקטיבי לרכישת דירת הנאשם, ולאחר מכן הוגשו המסמכים לבנק על מנת לקבל את ההלוואה ("המשכנתא" בלשון העם). לאחר שנתקבלה המשכנתא, אשר הועברה לנאשם, ולפי שההסכם היה פיקטיבי, ברור הוא ש"הלווה" – "רוכש הדירה" לא החזיר תשלומי ההלוואה לבנק. המשכנתא כאמור התקבלה או ניתנה על ידי הבנק לאחר שהוגשו לו מסמכים כוזבים בדבר העיסקה במקרקעין שלמעשה לא היתה במציאות.

על פי כתב האישום הוציא הנאשם ביחד עם שותפו (או שמא שותפיו שהרי גם דניאל מנחם שותף היה לקנוניה ונדון בגין כך בהליך אחר) סכום של 680,000 ש''ח מהבנק למשכנתאות. ראוי לציין כי סכום זה נכון לחודש אפריל 1999.

כאמור בהכרעת הדין שותפו של הנאשם נאשם 1 נעלם לא אותר לפיכך לא נתקיימו ההליכים נגדו.

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום לפיכך נשמעו ראיות במשפט זה. לאחר שמיעת המשפט במשך שנתיים ימים הכרעתי דינו של הנאשם בהרשעתו. ראוי לציין כי הנאשם ביצע העבירות בהן הורשע בחודש אפריל 1999, כתב האישום הוגש ב- 18.5.06 ותחילת שמיעת הראיות בתיק היתה בישיבת בית המשפט מיום 3.12.07. עוד ראוי לציין כי ישיבת ההקראה הראשונה היתה ביום 27.9.06 והדיון נדחה מעת לעת בעיקר משום שהצדדים ביקשו להידבר ביניהם. עד אשר, כאמור, נקבע כי המועד לשמיעת הראיות יהיה ביום 3.12.07.

לאחר ששמעתי הראיות בתיק קבעתי בהכרעת הדין שהתביעה הרימה הנטל המוטל עליה והוכיחה מעבר לספק סביר שהנאשם ביצע העבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וקבלת דבר במרמה. באשר לעבירה של שימוש במסמך מזויף מצאתי שלא להרשיע הנאשם בכך.

טענות הצדדים לעונש.

בא כוח המאשימה עתר להחמיר עם הנאשם. ראשית לכל הציג גליון הרשעות קודמות של הנאשם ממנו עולה כי סמוך למועד ביצוע העבירות עבר הנאשם עבירה חמורה אחרת רלבנטית לענין הנדון. בהיותו עובד מדינה – מפקח במס הכנסה, הורשע בעבירה של מרמה והפרת אימונים. לפי דברי בא כוח הנאשם הורשע בעבירה של הפרת אימונים ולא במרמה לאחר שנטל הלוואות מאחד הנישומים בהיותו, כאמור, מפקח במס הכנסה. מעבר לכך, הדגיש ב''כ המאשימה החומרה הרבה שבהוצאת סכום כסף כה גדול מהבנק. באשר לחלוף הזמן שהרי מעת ביצוע העבירות ועד היום חלפו כאחת עשרה שנים, טען ב''כ המאשימה כי כתב האישום הוגש סמוך לאחר שהחקירה הסתיימה והתיק הועבר לפרקליטות. לדבריו טיוטת כתב האישום היתה מוכנה בינואר 2004 דהיינו כשנה לאחר שהתיק הועבר לפרקליטות (לדבריו היה זה בדצמבר 2002). כתב האישום הוחזר למשטרה על מנת לאתר הנאשם וסמוך לאחר שאותר הוגש כתב האישום. באשר לחלוף הזמן, טען ב''כ המאשימה כי בנסיבות החמורות של תיק זה, יש לתת משקל נמוך לחלוף הזמן.

בא כוח הנאשם ביקש להקל עם הנאשם. בא כוח הנאשם מיקד דבריו בעובדה שהעבריין העיקרי, כך לטעמו ושיטתו – הנאשם 1 - לא הובא לדין, ואילו הנאשם שהוא הדמות השולית, ולטעמו הקורבן, עומד כיום מול גזר דינו. כמו כן, ממקד בא כוח הנאשם חיציו באותו דניאל מנחם "איש הקש" שהתייצג במרמה כמי שרכש הדירה מהנאשם, ולטעמו חלקו של אותו דניאל מנחם מאפיל על חלקו של הנאשם. בא כוח הנאשם מדגיש כי מנחם דניאל נדון אך ורק למאסר מותנה וקנס. כמו כן, מפנה בא כוח הנאשם חיציו כנגד רשויות התביעה והמשטרה שלא עלה בידם במשך שנים כה רבות לעלות על עקבותיו של הנאשם 1 – חיון. כמו כן, הפנה בא כוח הנאשם תשומת הלב למר גורלו של הנאשם אשר איבד למעשה את דירתו משום ההליכים האזרחיים העומדים ותלויים נגדו,כאשר לדבריו למעשה לא קיבל כספים כתוצאה ממכירת דירתו. לדבריו הנאשם היה זה אשר רומה ולדבריו "נדפק" בסופו של דבר. כמו כן, הפנה בא כוח הנאשם לנסיבותיו האישיות של הנאשם, כמי שאדם נורמטיבי, התורם לציבור במעשי התנדבות, וכאדם הסובל מבריאות רופפת, אדם אשר מעד בחייו ויש לרחם עליו. וכמובן כיון בא כוח הנאשם טענותיו בדבר חלוף הזמן הרב שבין מועד ביצוע העבירות ועד לסיום ההליכים.

העונש.

מוקד ומרכז העונש, שיש לטעמי להשית על הנאשם, הוא בחומרה הרבה שאני מוצא במעשיו של הנאשם דהיינו הוצאה במרמה מבנק סכום כסף גדול ביותר – 680,000 ש''ח. כאן המקום להקדים ולהדגיש כי טענות בא כוח הנאשם יש בהן כדי התעלם מהקביעות העובדתיות של הכרעת הדין. אלא שיש להבהיר באופן חד משמעי, גזר הדין הוא המשכה של הכרעת הדין הא ותו לא, ומשום כך, אין בסיס ומקום לגזור דינו של הנאשם אחרת, אלא בהתאם לממצאים העובדתיים שקבעתי בהכרעת הדין.

ומהי הוצאת כספים במרמה. למעשה מדובר בגזילת כספי הבנק, תוך קשירת קשר וקנוניה של שלושה שחברו יחדיו על מנת לגנוב כספי הבנק. הוצאת הכספים במקרה דנן נעשתה באופן מתוחכם ביותר, תוך שימוש באיש קש אשר היה החיץ שבין הנאשם לבין הבנק בהוצאת הכספים.

אני דוחה הגישה והשיטה שבה הלך הנאשם לאורך כל הדרך בכך שהציג עצמו כאומלל אשר רומה ונעשק על ידי נוכלים. הנאשם במו פיו, סיפר לנו כי נקלע למצוקה כספית עקב הימורים ונזקק לכספים רבים להחלץ מן המיצר אליו נקלע. משום כך, היה זה הנאשם בעל האינטרס העליון והראשון במעלה, להוציא כספים מהבנק על מנת שבאמצעותם ישלם חובותיו. אני סבור שהטענה כי הוא האומלל דומה יותר לזעקות הקוזאק הנגזל. היה זה הנאשם שנזקק לכספים ולא אחרים. והיה זה הנאשם שמצא כי הדרך לכך היא במכירה פיקטיבית של דירתו לבנק, ובגזילת כספי הבנק על מנת לשלם חובותיו מתוך מחשבה מעוותת ועבריינית, שאחר כך יטען כי רומה על ידי מנחם דניאל או על ידי אותו חיון. מתוך הכרעת הדין, ברור היה לנאשם כשמש בצהרי היום, שאותו מנחם דניאל אינו רוכש דירתו "על אמת" וכי כל מעשיו הם מעשי פלסתר. וברור היה לו שמדובר בקנוניה, לשם הוצאת הכספים, שהרי אם לא כך, ואם אכן, מדובר באדם ישר דרך, נשאלת השאלה מדוע לא החזיר כספי הגזילה עד היום, ולעומת זאת בחר לנהל הליכים משפטיים ומאבקים עקרים ומיותרים עם הבנק הנגזל. אם מדובר באדם ישר דרך מדוע לא עשה הדבר הפשוט שנדרש לעשות, להעביר זכויותיו בדירה לבנק שאת כספו גזל בדרך מרמה?

אני סבור כי אין לטענת הנאשם כי רומה ונעשק ולא כלום עם עובדות המקרה ועם חומרת המעשה שלפני, שהרי גם לפי דרכו ושיטתו של הנאשם, לפיה נאלץ למכור דירתו על מנת לכסות חובותיו, הרי שבסופו של יום, בכספי הגזל כיסה חובותיו כולם או מקצתם, ממילא אתה אומר שנטל כספי הבנק לטובתו שלו ולא נגזל ונעשק על ידי אחרים. אלא שכאמור כפי שקבעתי, היה הנאשם שותף מלא לקנוניה שרקם ביחד עם האחרים להוציא סכום כסף גדול בגובה של 680,000 ש''ח.

יתירה מזו, מדובר באדם שמן הסתם הסתבך בכספים, כך לפי דבריו הוא, בעקבות התמכרות להימורים. הסתבכותו כאן אינה חד פעמית, שכן מסתבר כי במועד סמוך למועד הוצאת הכספים במרמה במקרה דנא, בחודש ינואר 1999 עבר הנאשם עבירה של הפרת אימונים שנסיבותיה אף הן כספיות שכן כדברי בא כוחו נטל הלוואות מנישומים בהיותו מפקח במס הכנסה.

אינני מתעלם מהעובדה שעד להסתבכותו באותה תקופה דהיינו בתחילת שנת 1999 ניהל הנאשם אורח חיים נורמטיבי לכאורה. גם איני מתעלם מנסיבותיו האישיות האחרות של הנאשם, ובמיוחד מצבו הבריאותי, ובבואי לשקול העונש הראוי לנאשם במקרה דנן לקחתי כל אלה בחשבון.

השאלה המשמעותית העומדת לדיון בגזירת דינו לחומרה של הנאשם הינה חלוף הזמן. בענין זה, ההלכה ברורה. חלוף זמן בין מועד ביצוע עבירות למועד גזר הדין, הוא שיקול רלבנטי. שכן, קיים פיחות במשקל הענישה מבחינת היסודות הענישתיים במשפט הפלילי בחלוף זמן בין מועד ביצוע העבירה לעונש. דרך הענישה הראויה היא סמיכות זמנים בין המעשה האסור לבין העונש וככל שקיים ריחוק זמנים כך ישמש הדבר כשיקול להקלה בעונש. כמובן, שבתוך מערכת השיקולים, ישקלו הגורמים לחלוף זמן זה: האם מדובר ברשלנות של הרשות, או בניהול כושל של המשפט על ידי הרשות, או נסיבות אחרות שלא לנאשם יד בהן.

אלא שבצד עקרון זה קיים האינטרס הציבורי. האינטרס הציבורי מחייב איזון בין חומרת המעשה לבין חלוף הזמן. וכדברי בית המשפט העליון: