מ.י. פרקליטות מחוז ת"א - פלילי נ' חדד

גזר - דין

פתח דבר:

הנאשם הורשע, על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות עבירה לפי סעיף 402(ב) ובעבירה של החזקת סכין שלא למטרה כשרה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין (להלן: "החוק").

על פי עובדות כתב האישום המתוקן (ב.מ./1) ביום 3.8.09 בסביבות השעה 01:30 ברח' בן גוריון ברמת השרון ארעה תאונת דרכים בין הרכב בו נהגה ד.א. (להלן: "המתלוננת") לבין הנאשם. כתוצאה מהתאונה נפל הנאשם ארצה, המתלוננת שהבחינה כי הנאשם נפצע, הציעה לקחתו לבית החולים או לקרוא למי מבני משפחתו. הנאשם נכנס לרכבה של המתלוננת וביקשה להסיעו לביתו. במהלך הנסיעה שאל את המתלוננת כיצד המה "יסגרו" את הנושא, והמתלוננת ביקשה ממנו שיבדוק בבית חולים לדעת מהו הסכום בו עליה לפצותו. הנאשם סירב ודרש מהמתלוננת שתיקחהו לביתו. המתלוננת התקשרה ל-י.ש. (להלן: "המתלונן") סיפרה לו על המתרחש וביקשה ממנו שיגיע למקום. המתלונן הגיע למקום יחד עם חבר (להלן: "החבר"), ושב והציע לנאשם להתפנות לבית חולים לקבלת טיפול רפואי. הנאשם סירב להתפנות באמבולנס שהוזמן למקום על ידי עובר אורח, וחזר על בקשתו להסיעו לביתו. בד בבד, חזר הנאשם על דרישתו לקבל פיצוי מהמתלוננת. בתחילת הנסיעה אמר הנאשם למתלונן שאינו רוצה להתפנות לבית חולים, ודרישתו הינה לקבל פיצוי בסך אלף ₪ בלי לערב גורם אחר. המתלונן סירב והודיע לנאשם כי הוא מוכן להביאו לבית חולים ולמסור לו את פרטי פוליסת הביטוח של רכב המתלוננת. בהמשך הנסיעה ציין הנאשם בפני המתלונן כי הינו רעב וצמא. הנאשם ביקש סיגריות ושתיה והמתלונן קנה לו את המצרכים שצוינו על ידו. בהמשך, הורה הנאשם למתלונן לעצור את הרכב באזור שכונת נווה עמל בהרצליה ודרש ממנו ללוותו לביתו. הנאשם הוביל את המתלונן לעבר סימטה חשוכה, ועם הגיעם לגן ציבורי התיישב הנאשם על אבן וביקש מהמתלונן להתיישב גם כן. הנאשם חפר בור באדמה, והוציא ממנה סכין שהיה בכיסוי עור, שלף אותה והחל לאיים על הנאשם כי יפגע בחייו, שכן הינו מסוכן. הנאשם שאל המתלונן מה יש לו לתת לו באומרו כי לא יהסס לפגוע בו, תוך שמציין בפניו כי אינו יציב, נמצא בקריז וכי אין לו כלום בחיים. המתלונן שחשש לחייו החל לבכות מרוב פחד וטען כי יש לו התקף אסטמה. המתלונן ביקש מהנאשם להניח את הסכין בצד ואמר לו כי הוא רוצה לחזור למשפחתו אותה הוא אוהב וכי יעשה כל מה שהנאשם ייבקש גם מבלי שיחזיק סכין. הנאשם הניף את הסכין מספר פעמים לעבר המתלונן בצורה מאיימת, השחיז אותה באמצעות אבן, ושאל המתלונן שאלות אישיות אודותיו ואודות המתלוננת. המתלונן - שפחד מהנאשם - השיב על כל שאלותיו, והנאשם לא האמין לו ואמר לו כי הוא מוסר לו פרטים כוזבים. המתלונן השיב כי הינו מוסר פרטים נכונים ויעשה כל דבר שהנאשם יבקש ממנו כדי לצאת מהמצב המפחיד בו הוא נתון. הנאשם דרש מהמתלונן את כל הכסף שנמצא עליו, וזה מסר לו כי ברשותו כ-170-180 ₪. הנאשם התרצה אולם לא הסכים שהמתלונן יחזור לבדו לרכב להביא לו את הכסף, והמתלונן ביקש מהנאשם להחביא את הסכין כדי שחברו לא יבחין בה ויגיב באופן שיסבך את המצב. הנאשם ליווה את המתלונן לרכב, תוך שהוא מכניס את הסכין לתיקו. משהגיעו לרכב נתן המתלונן לנאשם סך 200 ₪ שהיו בארנקו. הנאשם הודה למתלונן ולחץ את ידו. המתלונן נכנס לרכב בוכה ורועד שם סיפר לחברו את שאירע לו.

התביעה:

התובע המלומד, עו"ד ראאד ענוז, הדגיש בטיעוניו לעונש חומרת מעשי הנאשם. התובע המלומד ציין, כי המדובר בנאשם שהינו אדם מסוכן, בעל הרשעה פלילית בעבירה של החזקת סכין שלא למטרה כשרה – עבירה שמשתלבת בהתנהגותו באירוע דנן - ובעבירה של פירוק חלקים מרכב. התובע המלומד ציין הצורך לעקור מהשורש תת תרבות הסכין, ועתר להשית על הנאשם עונש מאסר ארוך לריצוי בפועל, פיצוי למתלונן וקנס.

ההגנה:

הסניגורית המלומדת, עו"ד ענת קירשנברג, ציינה בטיעוניה לעונש, כי המדובר בנאשם כבן 30, בעל נסיבות חיים קשות, לחובתו שתי הרשעות פליליות קודמות מלפני מספר שנים והוא אינו, לדידה, בבחינת אדם מסוכן. לגישתה, המדובר בעבירת שוד במדרג הנמוך של העבירה, כאשר הסכין באמצעותה איים הנאשם על המתלונן הינה סכין פיצה, אותה רכש הנאשם עובר לאירוע בחנות המיועדת לכך. הסניגורית הדגישה העובדה כי הנאשם לא פגע פיזית במתלונן או במתלוננת, וביצע את העבירה על רקע מצוקה קשה. על בסיס דברים זה עתרה הסניגורית המלומדת להסתפק בעונש מאסר באורך התקופה בה שהה הנאשם במעצר. הסניגורית המלומדת תמכה עתירתה בפסיקה המצדדת בגישתה.

דיון:

המתלוננת נהגה ברכבה לפי תומה ולהותה פגע רכבה בנאשם. המתלוננת כאזרחית מן השורה מיד הציעה לנאשם לפנותו לבית חולים או לקרוא למי מבני משפחתו, ומרגע זה נקלעה למסכת מעוררת חרדה, תיעוב וסלידה.

הנאשם זיהה דמות "נוחה לפגיעה" וביקש לסחוט הימנה כספים. משהזעיקה המתלוננת למקום את המתלונן לא הרפה הנאשם והמשיך בשלו. הנאשם הוביל את המתלונן לסימטה חשוכה, סמוך לגן ציבורי, באזור ביתו, אזור המוכר אך לו. באמצעות סכין שלופה, שהוסלקה על ידו בגן הציבורי, דרש כספו של המתלונן.

הנאשם איים על המתלונן איומים קשים ומעוררי אימה, זאת, באמצע הלילה במקום חשוך, כשהם שניהם לבדם. המתלונן התחלחל מול הסכין השלופה ביד בן האדם המכריז על מסוכנותו והיותו "נרקומן בקריז" ש"אין לו כלום בחיים". המתלונן פרץ בבכי ונכנע לדרישות התוקף, שנופף הסכין מולו פעם אחר פעם בתנועות מאיימות. המתלונן מסר לנאשם פרטים אישיים, בין השאר, כתובתו ושמות חבריו קודם מסירת 200 ₪. הנאשם נטל הכסף, עזב המקום כשהוא מותיר המתלונן בוכה ורועד בגופו.

מדובר בעבירה חמורה ומכוערת.

הנאשם שנפגע בתאונת דרכים ניצל התנהלותם הנאותה של המתלוננים על מנת לאיים עליהם וליטול מכספם.

המדובר בהתנהגות עבריינית קשה ומפחידה לשמה. חובה על בית המשפט להעביר מסר מרתיע שיהא בו להרתיע עבריינים בכוח מלהזיק ולפגוע באזרחים תמימים..

עברו הפלילי של הנאשם משתלב עם פועלו במקרה דנן.

בית המשפט העליון אמר דברו.

בע"פ 7908/09 מוראד חסן נ' מדינת ישראל (לא פורסם) מיום 9.2.10 קבע כבוד השופט רובינשטיין כדלהלן:

"עבירות שוד דינן מאסר בפועל, והטעמים לכך ברורים - הצורך בהרתעה ובגמול, לרבות בהרחקת העבריין מן החברה לתקופה מתאימה; ויש מן השודדים הנענשים בשנות מאסר ארוכות. מובן כי לנסיבות האישיות משקל בגזירת הדין, ובהן גיל צעיר, עבר נקי, חרטה והודיה (ע"פ 3219/09 חביבי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו]) - אך מנגד, יש מקום ליתן משקל גם לנסיבות העבירה. לא אכחד - הפסיקה בכגון דא מגוונת, ויש מקרים שבהם נגזרו עונשים קלים מאשר בענייננו (כולל בפרשת חביבי הנזכרת); ואולם, בלבי חשש שמא אין אנו מחמירים די הצורך בעבירות כגון דא, מקום שהחומרה ניכרת במיוחד".

[ראה גם: ע"פ 8017/09 איתמר יפת נ' מדינת ישראל (לא פורסם) מיום 3.2.10; ע"פ 2287/09 אבי והבה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) מיום 25.1.10; ע"פ 6793/09 ויאצסלב שוורץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם) מיום 14.1.10; ע"פ 4229/09 מדינת ישראל נ' ראפת אסעד (לא פורסם) מיום 14.1.10].