מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים נ' רג'בי ואח'

החלטה

1.בפניי בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם בת"פ 127/10.

2.נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם מספר אישומים. כל המשיבים (חמישה במספר), הואשמו בביצוע עבירה של סחר בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין), ובעבירה של נשיאת נשק בניגוד לסעיף 144(ב) לחוק העונשין. נוסף על כך, הואשמו המשיבים 1 ו-2 בביצוע עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499 לחוק העונשין, ואילו המשיב 3, הואשם גם בביצוע עבירה של נהיגה ללא רישיון, בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת תקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

3.על פי האישום הראשון (ביחס למשיבים 1- 4), במועד שאינו ידוע במדויק, בחודש דצמבר 2009, קשרו המשיבים 1 ו-2 קשר (באמצעות שיחות טלפון), לפיו ירכוש המשיב 2 מהמשיב 1 כלי נשק. נטען, כי המשיבים 3 ו-4 פנו למשיב 1 וביקשו לרכוש ממנו כלי נשק, על מנת להעבירם למשיב 2. המשיב 1 פנה לאדם בשם מחמד דענה (להלן – דענה), על מנת לרכוש את הנשק עבור המשיבים 3 ו-4, והודיע למשיב 3 כי כלי הנשק ברשותו. כעבור זמן קצר, העבירו המשיבים 3 ו-4 למשיב 2, כלי נשק מסוג "קארל גוסטב", אותו רכשו מהמשיב 1. עבור כך, קיבלו המשיבים 3 ו-4 תמורה, שאינה ידועה במדויק למבקשת. ביום 31.12.09, בסביבות השעה 18:00, בראס אל עמוד, מכר המשיב 2 את כלי הנשק לסוכן משטרתי סמוי המכונה "אבו אחמד" (להלן – הסוכן הסמוי), בתמורה לסכום של 4,000 ₪. בגין העסקה, הרוויח המשיב 2 סכום של כ- 1,000-1,500 ₪.

המבקשת טוענת, כי במעשיהם אלה, עשו המשיבים 1- 4 עסקה בנשק שיש עימה מסירת החזקה בנשק לזולתו בתמורה, ללא רשות על פי דין, וכמו כן, נשאו נשק ללא רשות על פי דין לנשיאתו. בנוסף, קשרו המשיבים 1 ו-2 קשר לביצוע פשע.

4.על פי האישום השני (ביחס למשיבים 1, 2, 3 ו-5), במועד שאינו ידוע במדויק, עובר ליום 7.1.10, פנה המשיב 3 – ביוזמתו של המשיב 2 – למשיב 1, וביקש ממנו פעם נוספת לרכוש כלי נשק, על מנת להעבירם למשיב 2. המשיב 1 פנה לדענה על מנת לרכוש את הנשק, והודיע למשיב 3 כי ברשותו נשק למכירה. ביום 7.1.10 נתן המשיב 2 למשיב 3 את רכבו על מנת שייסע באמצעותו לחברון, להביא את כלי הנשק. המשיב 5, הצטרף לנסיעה. בחברון, רכש המשיב 3 מדענה רובה מסוג "קארל גוסטב" וכן אקדח 7 מ"מ, כאשר באותו זמן המתינו לו המשיבים 1 ו-5 ברכב. בתמורה, העביר המשיב 3 לדענה 2,500 ₪ בגין הרובה וכן סכום נוסף עבור האקדח, שאינו ידוע במדויק למבקשת. המשיב 1 קיבל מהמשיב 3 תמורה בגין תיווכו בעסקה, ואילו המשיבים 3 ו-5 קיבלו עבור מעשיהם תמורה שאינה ידועה למבקשת במדויק. בהמשך אותו יום, בסביבות השעה 22:00, בראס אל עמוד, מכר המשיב 2 לסוכן הסמוי את כלי הנשק, תמורת סך של 5,000 ₪. רווחו בגין העסקה נע בין 100 ל-1,500 ₪. בנוסף, ביום 18.1.10 נסעו המשיבים 3 ו-5 לביתו של המשיב 1 בחברון עם אחד מכלי הנשק שקיבלו ממנו, במטרה להחליפו מהסיבה שהיה מקולקל.

המבקשת טוענת, כי במעשיהם אלה, עשו המשיבים 1, 2, 3 ו-5 עסקה בנשק שיש עימה מסירת החזקה בנשק לזולתו בתמורה, ללא רשות על פי דין, וכמו כן, נשאו נשק ללא רשות על פי דין לנשיאתו.

5.על פי האישום השלישי (ביחס למשיבים 1- 4), מספר ימים עובר ליום 19.1.10, רכשו המשיבים 3 ו-4 מהמשיב 1 (ביוזמתו של המשיב 2), רובה מסוג "קארל גוסטב", על מנת להעבירו למשיב 2. כלי הנשק הועבר למשיב 2 באמצעות המשיבים 3 ו-4, ועבורו, קיבל המשיב 1 כ- 2,500 ₪. בתמורה למעשיהם, קיבלו המשיבים 3 ו-4 תמורה, שאינה ידועה במדויק למאשימה. ביום 19.1.10, בסביבות השעה 17:00, בראס אל עמוד, מכר המשיב 2 לסוכן הסמוי את כלי הנשק, תמורת 5,000 ₪. רווחו בגין העסקה היה כ-1,000 -1,500 ₪.

המבקשת טוענת, כי במעשיהם אלה, עשו המשיבים 1- 4 עסקה בנשק שיש עימה מסירת החזקה בנשק לזולתו בתמורה, ללא רשות על פי דין, וכמו כן, נשאו נשק ללא רשות על פי דין לנשיאתו.

6.על פי האישום הרביעי (ביחס למשיבים 1- 4), תכננו המשיבים 1- 4 ביצועה של עסקת נשק נוספת. ביום 8.2.10, נתן המשיב 2 את רכבו למשיב 3, על מנת שהאחרון ייסע באמצעותו לחברון להביא משם את כלי הנשק. המשיב 3 נהג ברכב, כאשר אין ברשותו רישיון נהיגה כדין, והמשיב 4, הצטרף אליו לנסיעה. בחברון, נפגשו המשיבים 1, 3 ו-4, ודענה, נתן למשיבים 3 ו-4 אקדח מסוג 7 מ"מ. המשיב 3, בדק את כשירותו של האקדח באמצעות ירי באוויר. באותו מעמד, קנו המשיבים 3 ו-4 שני כלי נשק נוספים מהמשיב 1: אקדח 14 מ"מ ורובה מסוג "קארל גוסטב". המשיב 1 קיבל עבור כל כלי הנשק סך של 18,000 ₪, ואילו המשיבים 3 ו-4 קיבלו בגין מעשיהם תמורה, שאינה ידועה במדויק למבקשת. בהמשך אותו יום, בסביבות השעה 15:30, בראס אל עמוד, ניסה המשיב 2 למכור לסוכן הסמוי אקדח מסוג 14 מ"מ; מחסנית ובה 15 כדורי 9 מ"מ; אקדח מסוג 7 מ"מ; מחסנית ובה 8 כדורי 9 מ"מ; רובה מסוג קארל גוסטב; ומחסנית ריקה. כל אלה, תמורת סך של 31,000 ₪, כפי שסיכמו הצדדים מראש. נטען, כי רווחו של המשיב 2 בעסקה היה כ-1,000 – 1,500 ₪.

המבקשת טוענת, כי במעשיהם אלה, עשו המשיבים 1, 3 ו-4 עסקה בנשק שיש עימה מסירת החזקה בנשק לזולתו בתמורה, ללא רשות על פי דין, וכמו כן, נשאו נשק ללא רשות על פי דין לנשיאתו. המשיב 2, ניסה לעשות עסקה בנשק כאמור, ללא רשות על פי דין. בנוסף, המשיב 3, נהג ברכב ללא רישיון נהיגה תקף.

7.בד בבד עם כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרם של המשיבים עד לסיום משפטם. לטענתה, ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתם במעשים: הודאותיהם של המשיבים 1 ו-2 במיוחס להם והעובדה שהפלילו את יתר המשיבים; הודעותיו של הסוכן הסמוי ועצם מכירת הנשק לידיו; הודעות השוטרים שליוו את הסוכן ואף ראו חלק מן האירועים; תיעוד קולי וחזותי של העסקאות הנטענות; צילומים של כלי הנשק שנמכרו לסוכן ואישורי קצין המשטרה בדבר היותם "נשק"; תמלילים של האזנות סתר.

לטענת המבקשת, העבירות המיוחסות למשיבים מקימות חשש סביר ששחרורם יסכן את בטחון הציבור, ומשכך, קמה עילה למעצרם מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן – חוק המעצרים). כמו כן, טענה כי העובדה שהמדובר בעבירות הקשורות בסחר בנשק, מקימה חזקה בדבר מסוכנותם של המשיבים לביטחון הציבור לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) ו-(4) לחוק המעצרים. לשיטתה, חומרת העבירות ונסיבותיהן, מבססות את המסקנה כי אין תחליף ראוי למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם.

8.ב"כ המשיב 1 אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה, אלא טענתו היא, שמדובר בעבירות חוץ, שכן העבירות הנטענות בוצעו מחוץ לשטחי מדינת ישראל והמשיב 1 עצמו אינו תושב ישראל. לפיכך, טען, כי הגשת כתב האישום מחייבת את אישורו של היועץ המשפטי לממשלה, וזאת לא נעשה. ב"כ המשיב 1 הוסיף, כי גם אם היה אישור של היועמ"ש, עדיין, לא היה בו די כדי להקנות סמכות לבית משפט בישראל, שכן לאחר הסכם אוסלו נקבע שבסיטואציה בה תושב שטחים מבצע עבירה בשטחים, יוגש כתב אישום בשטחים ולא בישראל. אשר לחלופת המעצר, טען, כי לנוכח עברו הנקי של המשיב 1, יש להורות על הגשתו של תסקיר מעצר בעניינו.

9.ב"כ המשיב 2, לעומת זאת, הסכים כי ישנן ראיות לכאורה לגבי כלי נשק אחד (אחד מהאקדחים), אך טען כי לא כך הדבר לגבי כלי הנשק השני (הרובה), שהינו מתוצרת עצמית מחברון, וכלל לא הוכח כי ניתן לירות ממנו: "אין בדיקה של מומחה שקובע שהדבר הזה יכול לעשות משהו, אלא אולי כאלה או להכות בו" (ע' 2 לפרוטוקול מיום 3.4.10). לגבי האקדחים, שנטען כי אחד מהם הוא בקוטר 7 מ"מ והשני בקוטר 14 מ"מ, טען ב"כ המשיב 2, כי אין אקדחים עם קוטר בגדלים הללו. בנוסף, הלין על אופן ניסוחו של כתב האישום, שלדבריו אינו ברור ולא ניתן להבין ממנו מה מיוחס למי, ובכלל בכמה כלי נשק מדובר. כמו כן, טען, כי ההקלטות והראיות שהוצגו אינן כשרות. לבסוף, טען ב"כ המשיב 2, כי חרף עברו הפלילי העשיר של מרשו, עדיין, יש לשקול את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר, זאת לנוכח מצבו הבריאותי הקשה. הוא סיפר, כי המשיב 2 סובל מצהבת מסוג C, בגינה הוא מקבל זריקות כימיות באופן קבוע, וכן כי המשיב 2 משתמש בתחליף סמים מסוג מתדון. לדבריו, מצבו הפיזי של המשיב 2 הופך את שהותו בתא מעצר לקשה מנשוא, ולדעתו, שירות בתי הסוהר אינו מסוגל להעניק למשיב 2 את הטיפול הדרוש לו. מכל מקום, טען כי יש במצבו הפיזי של המשיב 2 כדי להקהות את מסוכנותו. לאור אלה, ביקש להורות על הגשתו של תסקיר מעצר בעניינו של המשיב 2.

10.ב"כ המשיב 3 הסכים כי ישנן ראיות לכאורה לאישום הראשון, אך סייג דבריו בטוענו כי בפועל העבירה היא של נשיאת נשק ולא סחר בנשק. אשר ליתר האישומים, הצטרף לטענת ב"כ המשיב 2 כי כלל לא הוכח שהמדובר בכלי נשק שניתן לירות עימו ושאפשר להכניס בתוכו כדורים. יחד עם זאת, הביע ב"כ המשיב 3 דעתו כי ניתן להסתפק בשלב הליך המעצר בכך שישנן ראיות לכאורה לגבי האישום הראשון, וביקש להורות על הגשתו של תסקיר מעצר בעניינו של המשיב 3, מבלי לדון בשאר האישומים. בעניין זה, ביקש להתחשב בהיותו של המשיב 3 ללא עבר פלילי, וכן ליתן משקל לדבריו של המשיב 3, כי יש ביכולתו להעמיד ערבויות על מנת לאיין את מסוכנותו.

11.ב"כ המשיב 4, מצידו, טען כנגד עוצמת הראיות שהוצגו, כי הינן חלשות ביותר וכי לא הוצגה כל ראיה שמלמדת על מודעותו של המשיב 4 לכך שמדובר בעסקאות בנשק. ב"כ המשיב 4 הסכים כי המשיב 4 פגש, יחד עם המשיב 3, את המשיב 1 בשני מועדים, אך לגרסתו השניים אך התארחו אצל המשיב 1, ותו לו. כן הוסיף, כי בביקור השלישי שלהם אצל המשיב 1, ברח המשיב 4 מהמקום לאחר שנוכח לגלות שמדובר בסחר בנשק, וחיפש אחר מונית לחזור לבדו מחברון. לדבריו, "הוא לא ידע באיזה סכום מדובר, ואיזה סוג נשק מדובר, הוא נקלע לסיטואציה הזו" (ע' 8 לפרוטוקול מיום 4.3.10). ב"כ המשיב 4 ביקש להסב את תשומת הלב לכך שהסוכן הסמוי כלל לא הכיר את המשיב 4 ולא היה לו עימו כל קשר. כן טען כי בהודעתו של המשיב 1 מיום 15.2.10, בשורה 19, לא זיהה המשיב 1 את המשיב 4 אלא הזכיר אדם אחר. בהמשך לכך, טען ב"כ המשיב 4 כי במקומות רבים לאורך הודעתו התייחס המשיב 2 למשיבים 3 ו-4 יחדיו, ולא ציין מה היה חלקו של כל אחד בפרשה. לטענתו, אם כבר, עולה מהודעתו של המשיב 2 קשר ישיר שלו עם המשיב 3 (כך, למשל, באמירתו כי המשיב 3 הוא שהביא את הנשק), ולא עם המשיב 4. בדומה, סבר כי כל שעולה מהאזנות הסתר הוא שהמשיב 2 התקשר לטלפון הנייד של המשיב 4 וחיפש אחר המשיב 3. לפיכך, טען ב"כ המשיב 4, כי הראיות כנגד מרשו, ובפרט, הודעותיהם של המשיבים 1 ו-2, הינן חלשות באופן שאינו מצדיק את מעצרו. לשיטתו, מעורבותו האפסית של המשיב 4 בפרשה, והעובדה שהוא לא היה הדמות הדומיננטית או היוזמת, מפחיתה ממסוכנותו, בהוסיפו בהקשר זה כי אין למשיב 4 עבר פלילי והינו ממשפחה נורמטיבית. לאור זאת, הציע לשחרר את המשיב 4 למעצר בית בכפרו בסילוואן, תחת השגחת אביו, וביקש להורות על הגשתו של תסקיר מעצר שייבחן אפשרות זו.

12.ב"כ המשיב 5, טען כי אין ראיות לכאורה נגד המשיב 5. לדידו, אין כל ראיה התומכת בטענה שהמשיב 5 קיבל תמורה כלשהי, והמדובר בהנחה בלבד. כן טען כי אף אם נסע המשיב 5 כשבחזקתו נשק מקולקל, הרי שאין המדובר בעבירת נשק. מכל מקום, טען כי עיון במוצגים השונים מוביל למסקנה שמה שנמכר הוא "חתיכת ברזל", שכלל לא הוכח כי הינה כלי נשק (בע' 9 לפרוטוקול מיום 4.3.10). אשר להפללות לכאורה של המשיבים 1 ו-2, טען ב"כ המשיב 5 כי הודעותיהם אינן מתיישבות האחת עם השנייה, בהוסיפו כי המשיב 2 הודה שהוא לא ראה בעצמו את המשיב 5 בעת קניית הנשק. משכך, טען ב"כ המשיב 5 כי יש לראות בעדותו של המשיב 2 עדות שמיעה. כן ביקש לייחס משקל לכך שהמשיב 1 בלבל בין האירועים הנטענים והתאריכים שלהם, ולא זיהה את המשיב 5 בתמונה שהוצגה לו. לגבי האזנות הסתר, טען ב"כ המשיב 5 כי "האזנת הסתר מוכיחה שאין היגיון ואין אמת לגבי הפללות לגבי המשיב 5" (ע' 3 לפרוטוקול מיום 4.3.10). זאת לנוכח כך שביום 7.1.10 (יום העסקה הנטענת), לא התקיימה אף שיחת טלפון בין המשיב 3 למשיב 5, מה שמעלה לשיטתו את התהייה כיצד יצר המשיב 3 קשר עם המשיב 5, במטרה לנסוע יחדיו לחברון ולהביא את הנשקים. בנוסף, טען כי לא נעשה כל איכון לפלאפון של המשיב 5, שהיה עשוי להעיד כי היה בחברון באותו יום. לדידו של ב"כ המשיב 5, כל אלה מחלישים את הטענה כי המשיב 5 היה בחברון ביום 7.1.10 ולקח חלק בהובלת כלי הנשק, ומצביעים על חולשתן של הראיות לכאורה נגדו. על כל פנים, טען כי גם אם יוכח שהמשיב 5 כן היה בחברון, הרי שלכל היותר המדובר בקשירת קשר, שכן הטענה הינה שהמשיב 5 המתין ברכב בעת שהמשיב 3 נפגש עם דענה. כלומר, אין כל ראיה לכך שהמשיב 5 היה בסוד הקנייה והתשלום, ואין ראיה המעידה על ידיעה שלו כי מדובר בעסקה לסחר בנשק.

לבסוף, טען ב"כ המשיב 5 כי לנוכח חולשת הראיות אין עילה למעצרו של המשיב 5. משכך, ביקש להורות על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של מרשו, בציינו כי הלה הינו תושב עיסוויה, ולו אישה וילדים.

13.מנגד, טענה ב"כ המבקשת, כי די בהודעותיהם המפלילות של המשיבים 1 ו-2 כדי לבסס ראיות לכאורה נגד המשיבים כולם, ובכל האישומים. לדידה, גם אם התבלבל המפליל בתאריך שציין בנוגע לאישום השני, ולא ציין את אותו תאריך שמופיע בכתב האישום, הרי שטענה זו צריכה להתברר בתיק העיקרי ואין בה כדי להפחית מעוצמתן של הראיות לכאורה. בדומה, טענה ב"כ המבקשת, כי טענת ב"כ המשיב 1 בנוגע לסמכותו של בית משפט בישראל לדון באישום, מקומה להתברר בתיק העיקרי. יחד עם זאת, ביקשה להפנות בהקשר זה לעובדה שאחד מהאישומים המיוחסים הוא קשירת קשר שנעשתה בירושלים, ולכן אין המדובר בעבירת חוץ.