מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים נ' רביעה

פסק דין

בפני ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט לתעבורה (כב' השופט מ' כדורי), אשר זיכה את המשיב מהאישומים שיוחסו לו בכתב האישום.

נגד המשיב הוגש כתב אישום לפיו נהג ברכב משטרתי מסוג טויוטה על גשר הראל שבמבשרת ציון (להלן : הניידת).

בהתאם לאמור בכתב האישום, נהג המשיב את הניידת וכאשר הגיע לצומת הדרומית של גשר הראל, במפגש עם מחלף היציאה של כביש ירושלים ת"א מכיוון ת"א (להלן : הצומת), הצומת היה מרומזר והנאשם נכנס לצומת כאשר האור ברמזור היה אדום, ובעקבות כך התנגש ברכבה של נהגת, אשר נסעה במחלף היציאה לכיוון הצומת, כאשר האור ברמזור שבכוון נסיעתה היה ירוק.

בעקבות התאונה נפגעו הנוסעים שברכבה של הנהגת פצעים קלים ופונו לבית חולים. נוסע נוסף שהיה בניידת נזקק לבדיקה רפואית וכן נגרמו נזקים רבים לרכב ולניידת. למשיב יוחסו עבירות של אי ציות לתמרור, אי ציות לאות ברמזור, גרימת נזק לאדם ולרכוש ונהיגה בחוסר זהירות.

השאלה היחידה שהייתה צריכה הכרעה בבית המשפט קמא, הייתה השאלה מי מהמעורבים חצה את קו העצירה, כאשר בכיוון נסיעתו דלק אור אדום.לטענת המערערת, המשיב הוא שנכנס לצומת באור אדום, ואילו המשיב טען, כי המעורבת היא שהתעלמה מהאור האדום שדלק ברמזור שבכיוון נסיעתה.

לאחר שבית משפט קמא שמע את הצדדים ואת העדים מטעמם, הוא החליט לזכות את המשיב מחמת הספק.

המערערת טענה, כי בהתאם לחומר הראיות שהוצג בבית משפט קמא, דווקא הניידת היא שנכנסה לצומת שניות ספורות לפני שהאור בכיוונה הפך מאדום לירוק, ולא כפי שקבע בית המשפט.

כמו כן, נטען בערעור, כי בית המשפט קבע כי העדים שהעידו מטעם המערערת הינם אמינים וזאת בניגוד לעדותו ולגרסאותיו של המשיב עצמו. המערערת טענה, כי לא היה מקום לקבל את חוות דעתו של המומחה מטעם ההגנה, וכי במתן הכרעת הדין נפלה שגגה בהבנת סדר חילופי האור ברמזור אשר בכיוון נסיעת הניידת בצומת.

דין הערעור להתקבל – אסביר את דבריי.

עיון בהכרעת הדין מלמד כי בית המשפט קמא האמין לעדי התביעה, אשר טענו כי הנהגת המעורבת נכנסה לצומת כאשר הרמזור שלפניה היה ירוק. במיוחד, האמין בית משפט קמא לעדותו של עד אובייקטיבי אשר עמד לפני הצומת בכיוון נהיגתו של המשיב. כמו כן, ציין בית משפט קמא, כי לעומת גרסת המתלוננת – המעורבת קיימים קשיים בגרסתו של המשיב. בית המשפט קבע כי גרסתו של המשיב אינה עקבית, שכן בהודעתו הראשונה במשטרה הוא טען כי כאשר נכנסה לצומת האור ברמזור התחלף מאדום כתום לירוק (ת/6, ש' 12), ובהודעה שמסר למחרת היום, שינה את גרסתו וטען שברמזור שבצומת לפניו דלק אור אדום ולכן האט את מהירות נסיעתו ורק לאחר שהאור התחלף לירוק המשיך בנסיעה 0ת/7, ש ' 21). בית משפט קמא ציין כי בעדותו בבית המשפט שינה המשיב פעם נוספת את גרסתו וטען כי עוד במהלך הפנייה שמאלה, בצומת הצפוני, הבחין כי האור ברמזור שבצומת מתחלף לירוק (עמ' 39 ש' 4).

אגב, מיד לאחר שהחלה חקירתו של המשיב ביום התאונה (ת/6), היא הופסקה לבקשת המשיב ולא ברור לי מדוע הסכים החוקר לדחות את חקירתו של המשיב ליום אחר. ספק בעיני, אם פריבילגיה כזו הייתה ניתנת גם לנהגת המעורבת.

לצידו של המשיב ישב בעת התאונה שוטר אחר, רס"מ סמיר שאהין, אשר עדותו לא תמכה בגרסת המשיב, אלא להפך. וכך העיד מר שאהין: "ש. אתה ראית שנכנסתם לצומת אור אדום שמתחלף לכתום? ת. חלפני שהגענו לצומת ראיתי שהרמזור מתחלף מאדום לכתום. סביר להניח שאחרי כתום מגיע ירוק. ש. ראית אורירוק כאשר נכנסתם לצומת? ת. לא ראיתי אור ירוק, בוודאי לא ראיתי" (עמ' 36 ש' 11-15).

בית משפט קמא דחה את טענות ההגנה בדבר אמינות עדי התביעה וקיבל כאמינה את עדותו של העד האובייקטיבי אבו טיר.

כאן מן הראוי להתייחס לעדותו של עד התביעה אבו טיר. בהודעה שמסר אבו טיר במשטרה (הוגשה וסומנה נ/2), הוא ציין כי היה עד לתאונה וכי נתן לנפגעת את פרטיו "כי אני הייתי עד לתאונה וראיתי את הניידת נכנסת לצומת באור אדום" בתשובה לשאלת החוקר ציין, כי "השוטרים עברו באור אדום אני נסעתי בכיוון נסיעתם בנתיב מימין להם, ואני עצרתי באור אדום". לדבריו, רק שניות ספורות לאחר התאונה "נדלק לנו ירוק".

בוחן המשטרה, מר יהודה כהן, ערך דוח בוחן תנועה על תאונת דרכים (ת/8), וציין כי לפי הממצאים במקום התאונה לא ניתן לקבוע מי מכלי הרכב לא ציית לאור האדום. יחד עם זאת, ציין מר כהן, כי ישנו עד לתאונה שנסע בכיוון נסיעת הניידת עוד מהפניה שמאלה מכביש מס' 1, שמסר בהודעתו שהאור ברמזור בכיוון נסיעתו ובכיוון נסיעת הניידת דלק אדום, והוא ( העד) עצר באדום ואילו הניידת המשיכה בנסיעה ונכנסה לצומת באור אדום. מכאן, הסיק הבוחן כהן, כי נהג הניידת הוא הגורם לתאונה.

למרות קביעותיו החד משמעיות של בית המשפט בעניין מהימנות הצדדים, החליט בית המשפט, בכל זאת, לזכות את המשיב מחמת הספק וזאת לנוכח חוות דעתו של המומחה מטעם המשיב, מר וולמרק רפי. בית המשפט קמא בחן את הזמן בו היה על הניידת לעבור מרגע שעברה את הרמזור הראשון ועד שהגיעה לצומת, ואת המהירות שנדרשה לניידת כדי להגיע לצומת באור ירוק. ואולם, בית המשפט קמא לא קבע ממצא כלשהו לגבי המהירות בה נהג המשיב וגם עיון בהודעותיו של המשיב (ת/6 ות/7) מעלה, כי המשיב לא מציין מה המהירות בה נהג.

במסקנותיו, ציין מר וולמרק, כי מבדיקה שערך, הוא מגיע למסקנה כי "רכב המתחיל ממצב עמידה ברמזור הצפוני יגיע לרמזור הדרומי כאשר יש ירוק בכיוונו בכל מצב". לא ברור לי על מה בוסס נתון זה וזאת כאשר לא הוכח באיזה מהירות נהג המשיב.

אשר על כן, אני מקבל את הערעור ומרשיע את המשיב בעבירות שיוחסו לו בכתב האישים, דהיינו, אי ציות לתמרור, אי ציות לאות רמזור, גרימת נזק לאדם או לרכוש ונהיגה בחוסר זהירות, בהתאם לסעיפים שבכתב האישום.

התיק יוחזר לבית המשפט לתעבורה לדיון בשאלת העונש.