מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים נ' קלימי

החלטה

זו היא בקשה להארכת צו פיקוח כנגד המשיב, וזאת לפי סעיף 14(ב) לחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006 (להלן: חוק הגנה על הציבור או החוק).

הרקע והשתלשלות העניינים בהליך

1.המשיב הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של עשיית מעשה מגונה בקטינה לפי סעיף 348(א) בנסיבות של סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977(להלן: חוק העונשין). בהתאם לממצאי הכרעת-הדין, ביום 21.7.2007 בין מנחה לערבית, ביצע המשיב מעשה מגונה בקטינה שהיתה אז כבת 12 (ילידת 1995), בעת שזו טיילה עם אחיה והמתינה עימם לאביהם בגבעה הסמוכה לבית-הכנסת בו התפלל האב בשכונת קריית מנחם בירושלים. המשיב הכניס את ידו מתחת לחצאיתה של הקטינה תוך התעלמות מדבריה כי יחדל, המשיך בתנועת יד כלפי מעלה, נגע ברגליה עד שהגיע לחלק העליון של תחתוניה והושיב אותה בכוח על ברכיו. רק לאחר שאחת מאחיותיה של הקטינה פרצה בבכי, הרפה הנאשם את אחיזתו בקטינה והיא ברחה מהמקום ביחד עם אחיה. בגזר-דין שניתן על-ידי כב' השופט לי-רן ביום 7.4.2008, הוטלו על המשיב 4 חודשי מאסר על תנאי וכן פיצוי למתלוננת על סך 2,000 ₪. ביום 1.7.2008 קיבל בית-המשפט המחוזי את ערעור המדינה על קולת העונש, והשית על המשיב 10 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצר) ו-11 חודשי מאסר על תנאי. הפיצוי שנפסק לטובת המתלוננת נותר בעינו.

2.ביום 16.7.2009 הגישה המבקשת לכב' השופט לי-רן בקשה להוצאת צו פיקוח בעניינו של המשיב. מטעמים שונים נדחה הדיון בבקשה עד ליום 12.4.2010. באותו מועד, הורה כב' השופט לי-רן על הוצאת צו פיקוח זמני בתנאים שהתבקשו בבקשה, לתקופה של 12 חודשים. זאת, על-מנת לאפשר למשיב להגיש חוות-דעת פרטית מטעמו טרם ההכרעה בבקשה למתן צו פיקוח קבוע.

3.לאחר שהועברה לעיון המבקשת ולעיון בית-המשפט חוות-דעת פרטית מטעם הסנגוריה שהעריכה את רמת המסוכנות של המשיב כבינונית, ולאחר שהמרכז להערכת מסוכנות מצא את רמת מסוכנותו של המשיב כבינונית עד גבוהה, הורה כב' השופט לי-רן ביום 18.7.2011 על הוצאת צו פיקוח בעניינו של המשיב למשך 24 חודשים, וזאת בהתאם לתנאים שהתבקשו בבקשה כדלקמן:

שיתוף פעולה עם קצין הפיקוח, חובת קיום מפגשים עם קצין הפיקוח במועדים ובתדירות שיקבע קצין הפיקוח מעת לעת.

הגבלה על התחברות עם קטינים, למעט ביחס לבני משפחתו (אחיינים), איתם יוכל לשהות בנוכחות בגיר נוסף.

קבלת אישור קצין פיקוח למקום עבודה בין בתמורה ובין בהתנדבות על-מנת לוודא שלא יעסוק בתחומים בהם קיים קשר ומגע עם קטינים.

עוד ניתנו לקצין הפיקוח סמכויות לפי סעיף 18(א) (1), (2), (3), (4), (6), (8) לחוק הגנה על הציבור.

4.ביום 3.7.2013 הוגשה הבקשה שלפניי להארכת צו הפיקוח שניתן לגבי המשיב ב- 12 חודשים נוספים החל מועד סיום צו הפיקוח שנתן כב' השופט לי-רן. בדיון שהתקיים לפניי ביום 14.7.2013 המשיב לא היה מיוצג על-ידי עורך-דין. במצב דברים זה, הוריתי על מינוי סנגור ציבורי והדיון נדחה לצורך כך. נוכח האמור בהערכת המסוכנות העדכנית בעניינו של המשיב ובהמלצות העדכניות של יחידת הפיקוח, הוריתי ביום 14.7.2013 על הארכה ארעית של צו הפיקוח באותם תנאים ובאותה מתכונת שנקבעו בהחלטת כב' השופט לי-רן מיום 18.7.2011, וזאת עד למתן החלטה אחרת.

שאלה פרשנית מקדמית - שאינה צריכה הכרעה

5.בדיון שהתקיים לפניי ביום 1.9.2013 עלתה שאלה פרשנית בנוגע לסעיף 14(א) לחוק הגנה על הציבור. בא-כוח המשיב טען כי בית-המשפט רשאי להטיל צו פיקוח בהתאם לסעיף 14(א) לחוק לתקופה של חמש שנים מיום השחרור ממאסר. בא-כוח המשיב ציין שלמיטב ידיעתו המשיב שוחרר ממאסרו באפריל 2009 ולפיכך טען כי ניתן להאריך את צו הפיקוח בעניינו עד לחודש אפריל 2014 בלבד. לפיכך, לשיטת הסנגור, עתירת המבקשת להארכת צו הפיקוח ב- 12 חודשים נוספים החל מיום 18.7.2013, אינה חוקית. מנגד, המבקשת טענה כי יש למנות את תקופת חמש השנים הקבועה בסעיף 14(א) לחוק החל מיום תחילת צו הפיקוח הראשון, קרי- מיום 12.4.2010. לפיכך, לשיטת המבקשת, בקשתה להאריך את צו הפיקוח ב- 12 חודשים נוספים החל מיום 18.7.2013 חוקית ומצויה בתוך תקופת חמש השנים הקבועה בסעיף 14(א) לחוק. באותה ישיבה לא הכרעתי בסוגיה הפרשנית האמורה, בין היתר מאחר שמועד שחרורו המדויק של המשיב ממאסרו היה טעון בדיקה.

ביום 3.9.2013 הועברה לעיוני הודעת המבקשת בכתב ממנה עלה כי המשיב שוחרר ממאסרו ביום 15.7.2009. מכאן שלשיטתו הפרשנית של הסנגור, מועד תום חמש שנים מיום שחרורו של המשיב ממאסר יחול ביום 14.7.2014. מנגד, לשיטתה הפרשנית של המאשימה, מועד תום חמש השנים מיום תחילת צו הפיקוח הראשון יחול ביום 12.4.2015.

המחלוקת הפרשנית בין באי-כוח הצדדים לגבי המועד ממנו יש למנות את תקופת חמש השנים הקבועה בסעיף 14(א) לחוק, אינה נזקקת להכרעה במקרה דנן. הסיבה לכך היא כי המבקשת עותרת להארכת צו הפיקוח בשנה אחת בלבד ממועד סיום צו הפיקוח שנתן כב' השופט לי-רן, קרי- 12 חודשים החל מיום 18.7.2013. לשון אחר, המבקשת עותרת להארכת צו הפיקוח עד יום 18.7.2014. בדיקה פשוטה מראה כי האורכה המבוקשת נמצאת בגדר תקופת חמש השנים – הן לפי הגישה הפרשנית של המבקשת והן לפי גישתו הפרשנית של הסנגור (ההפרש בין שתי הגישות הוא זניח ועומד על ימים בודדים בלבד).

בנסיבות אלה, אינני רואה להכריע בשאלה הפרשנית שהעלו באי-כוח הצדדים בטיעוניהם וניתן להותירה לימים שיבואו, אם וככל שיהיה צורך בכך. טענותיו של הסנגור שמורות לו במידה והמבקשת תראה לעתור בהמשך הדרך להארכת נוספת של צו הפיקוח. באי-כוח הצדדים הסכימו בדיון לפניי היום כי בקשת המדינה תגביל עצמה עד ליום 14.7.2014, תוך שטענות הצדדים שמורות. אפנה, אפוא, לדיון ולהכרעה בבקשת האורכה לגופה.

הערכת המסוכנות העדכנית והמלצות יחידת הפיקוח

6.הערכת המסוכנות העדכנית מיום 12.6.2013 סוקרת את מהלך חייו של המשיב (יליד 1974) ואת עברו הפלילי הכולל תשע הרשעות קודמות בעבירות שונות שעניינן איומים, אלימות והשתתפות בהתפרעות, אך לא עבירות מין מלבד בהליך שבכותרת. מחוות-הדעת העדכנית עולה כי כמו בעבר, גם כיום המשיב אינו לוקח אחריות על מעשיו, מכחיש את ביצוע העבירה, נעדר אמפתיה לנפגעת העבירה, טוען שהורשע שלא בצדק וכי הוא קורבן של הממסד. ההתרשמות היא כי עמדותיו של המשיב כלפי מין מעורבוֹת בעיוותי חשיבה, הנושא נותר קונפליקטואלי עבורו, והמשיב נותר חסר מוטיבציה לטיפול. לצד זאת, הערכת המסוכנות מציינת כי העבירה התרחשה לפני מספר שנים ומאז לא ידוע על ביצוע עבירות מין נוספות. עונש המאסר היווה גורם התרעה עבור המשיב. ככלל, ניכרת התמתנוּת בהתנהגות השלילית של המשיב, שייתכן שמקורה בפיקוח בו הושם. בהתחשב בכל אלה, ההערכה העדכנית היא כי רמת המסוכנות המינית של המשיב ירדה מאז חוות-הדעת הקודמת (שהעריכה את המסוכנות כבינונית-גבוהה) וכיום היא בינונית.

7. אשר להמלצה העדכנית מטעם יחידת הפיקוח מיום 24.6.2013 - יחידת הפיקוח סבורה כי נוכח העולה מהערכת המסוכנות העדכנית, וחרף הירידה הקלה ברמת המסוכנות, יש מקום להארכת צו הפיקוח ב-12 חודשים נוספים במתכונתו הנוכחית.

טיעוני הצדדים בנוגע לבקשה לגופה