מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים נ' עוודאללה

גזר דין

הרקע

1.בהכרעת-דין מיום 3.12.2012 הורשע הנאשם, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 274(1) ו-(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק); וכן תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק. בהתאם לממצאי הכרעת-הדין, ביום 24.3.2008 פעל כוח משטרתי בכפר עין-נקובא על-מנת לגרור רכב שהיה חשוד בביצוע עבירה. בסמוך למקום ממנו היה צריך להיגרר הרכב, נוצרה התקהלות של עשרות צעירים שהחלו מקללים את השוטרים. הנאשם היה הראשון מבין אחרים נוספים, שיידה אבן לעבר הכוח המשטרתי שהיה במקום. האבן שיידה הנאשם פגעה בראשו של שוטר מג"ב, וגרמה לו לחתך מדמם של 5-6 ס"מ בחלק האחורי של הראש, באופן שחייב את פינוי השוטר לצורך קבלת טיפול רפואי וביצוע תפרים.

תסקיר שירות המבחן

2.בשל העובדה כי גילו של הנאשם בעת ביצוע העבירה היה פחות מ- 21, הוריתי על הגשת תסקיר מבחן בעניינו. מתסקיר שירות המבחן עולה כי כיום הנאשם הינו כבן 26, נשוי, מתגורר בעין-נקובא עם משפחתו ועובד כאיש תחזוקה. הנאשם גדל במציאות חיים מורכבת, שמחמת צנעת הפרט לא ארחיב אודותיה. לאחר סיום הלימודים, שירת הנאשם שירות לאומי בתנועת הנוער העובד והלומד. לפני כשנה, נישא הנאשם וכיום הוא מתמודד עם קשיים כלכליים על רקע חובות כספיים שמקורם בבניית ביתו לפני החתונה. ביחס לעבירות בהן הורשע - הנאשם אינו לוקח אחריות על ביצוען ושולל מעורבות פלילית כלשהיא באירוע. באשר להמלצות - שירות המבחן התחשב מחד גיסא, באי לקיחת אחריות מצד הנאשם לביצוע העבירות, לצד תוצאותיהן החמורות; ומאידך גיסא, בגילו הצעיר של הנאשם ובהעדר עבר פלילי מכביד. בהתחשב בכל אלה, המליץ שירות המבחן על עונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות וכן מאסר על-תנאי.

טיעוני הצדדים לעונש

3.בא-כוח המאשימה עמד על חומרת העבירות וכן הגיש הצהרת נפגע עבירה. לטענת המאשימה, מתחם העונש ההולם בנסיבות ביצוע העבירות נע בין 6 ל- 15 חודשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. המאשימה ביקשה להשית על הנאשם עונש מאסר בטווח הבינוני של המתחם הנטען - 10 חודשי מאסר בפועל. עוד עתרה המאשימה למאסר על תנאי ולפיצוי לשוטר שנפגע.

4.בא-כוח הנאשם עמד על מכלול הנסיבות לקולא ועתר להסתפק בהטלת עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, כהמלצת שירות המבחן. עוד עתר הסנגור להתחשב במצבו הכלכלי הקשה של הנאשם לעניין גובה הפיצוי.

מתחם העונש ההולם

5.מבחינת הפגיעה בערכים המוגנים - פסיקתם של בתי-המשפט עמדה פעמים רבות על החומרה הרבה הטמונה בתקיפת שוטרים בעת מילוי תפקידם באמצעות נשק קר של יידוי אבנים. זאת, עקב הסיכון הרב הטמון בכך לחיים ולשלמות הגוף, ועקב היות המעשים חותרים תחת האינטרס הציבורי של הגנה על שלטון החוק ועל העוסקים במלאכת אכיפתו. ביטוי לכך ניתן למצוא בעובדה שהמחוקק ראה לכלול את העבירות של תקיפת שוטרים בסימן ג' לפרק ט' לחוק העונשין, העוסק לפי כותרתו ב"פגיעות בסדרי השלטון והמשפט". המחוקק אף ראה לקבוע עונשי מינימום בגין עבירות אלה. בחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות מלמדת כי השוטרים הגיעו למקום במסגרת תפקידם, על-מנת לאבטח פעולה של גרירת רכב שהיה חשוד בביצוע עבירה. הם נתקלו בהתקהלות של צעירים רבים, שהחלו לקללם ובשלב מסוים אף לידות אבנים לעבר השוטרים על-אף שחלקם לא חבשו קסדות על ראשם בתחילת האירוע (ראו: סוף פיסקה 9 להכרעת-הדין). מבחינת חלקו היחסי של הנאשם באירוע - השוטרים שעדותם נמצאה אמינה, העידו על חלקו הדומיננטי של הנאשם. לפי ממצאי הכרעת-הדין, הנאשם יידה את האבן הראשונה באירוע לעבר השוטרים, ואבן זו היא פגעה בחלק האחורי של ראשו של שוטר מג"ב. מבחינת עוצמת הפגיעה בערכים המוגנים והנזק שנגרם מביצוע העבירות - פגיעת האבן בחלק האחורי של ראש השוטר גרמה לחתך באורך של 5-6 ס"מ שחייב פינוי של השוטר מהשטח לצורך קבלת טיפול רפואי וביצוע תפרים (במסגרת ההוכחות הוגשו בהסכמה לעיון בית-המשפט תעודה רפואית וכן תמונות של החתך בחלק האחורי של הראש, ראו: פיסקה 4 להכרעת-הדין). השוטרים שהיו עדי ראייה לאירוע העידו על הדם שניתז מהחלק האחורי של ראש השוטר עם פגיעת האבן בו (ראו: פסקאות 9 ו- 13 להכרעת-הדין). השוטר שנפגע מהאבן העיד על ה"זעזוע" שנגרם לו כדבריו עם פגיעת האבן בראשו (ראו: פיסקה 17 להכרעת-הדין). מהצהרת נפגע העבירה שהוגשה על-ידי המאשימה במהלך הטיעונים לעונש עולה כי השוטר שפונה לבית-חולים הדסה עין-כרם, נזקק ל- 12 תפרים בראשו. גם לאחר החלמת הפצע, סבל השוטר מכאבי ראש חזקים ונותרה לו צלקת במקום הפציעה. הנה כי כן, הפגיעה בשלמות גופו של השוטר נעשתה באמצעות נשק קר בדמות אבן שהושלכה לעבר השוטר ממרחק. מדובר בפגיעה חמורה שגרמה לחבלה ממשית בראשו של השוטר. אך מזל הוא שהאירוע לא הסתיים בתוצאה חמורה יותר של פגיעה בחיי אדם.

6.בקביעת מתחם העונש ההולם, על בית-המשפט להביא בחשבון שיקוליו את עקרון ההלימה כעקרון מנחה בענישה. עוד עליו להתחשב בעוצמת הפגיעה בערכים המוגנים, בנסיבות ביצוע העבירה ובענישה הנהוגה (סעיף 40ג לחוק העונשין). בנסיבות המקרה שלפניי, כאשר אני מביאה בחשבון את מכלול השיקולים האמורים, לרבות עוצמת הפגיעה בערכים המוגנים והנזק שנגרם עקב ביצוע העבירות כמפורט בפיסקה 5 לעיל, אני סבורה כי העונש ההולם מחייב רכיב של מאסר בפועל. מתחם הענישה ההולמת נע בין מספר בודד של חודשי מאסר בפועל (אשר במקרים מתאימים, שאינם מעידים על דרך המלך, ניתן לרצותם בדרך של עבודות שירות בטווח הגבוה של תקופת המאסר האפשרית לפי חוק) ועד 18 חודשי מאסר בפועל.

העונש המתאים

7.לא התבקשתי, ואף אינני מוצאת לנכון, לחרוג ממתחם הענישה ההולמת לקולא או לחומרה. אשר לקביעת העונש המתאים בגדרי המתחם, ניצבים לנגד עיניי השיקולים הבאים:

מחד גיסא, ניצבת חומרת העבירות שבוצעו כלפי אנשי כוחות הביטחון בעת שאלה ביצעו תפקידם על-פי חוק. מעשיו של הנאשם הובילו לפציעה משמעותית של השוטר בראשו, עקב פגיעת אבן שיידה לעברו הנאשם. על החומרה הגלומה במעשים אלה ובנזק הכרוך בהם עמדתי בדבריי לעיל. לפי תפיסתי, על בית-המשפט להעביר מסר ברור וחד המוקיע מעשים מן הסוג הנדון ומרתיע את היחיד והרבים מפני הישנותם. אוסיף ואומר כי בנסיבות המקרה שלפניי, הנאשם לא נטל אחריות כלשהיא למעשים בגינם הורשע. לא ניתן, אפוא, אין להקל בעונשו של הנאשם ביחס למי שהודה ונטל אחריות על מעשיו (ראו: סעיף 40יא(4) לחוק העונשין).

מאידך גיסא, ניתן להצביע על מספר נסיבות לקולא: ראשית, אף שלנאשם הרשעה קודמת בגין עבירות של איומים והיזק לרכוש במזיד, אין חולק כי לא מדובר בעבר פלילי מכביד. שנית, לאורך תקופה ארוכה, ניהל הנאשם אורח חיים נורמטיבי. מתסקיר שירות המבחן ומטיעוני הסנגור אני לומדת כי לאחר סיום לימודיו, שירת הנאשם שירות לאומי בנוער העובד והלומד. לפני כשנה, הנאשם התחתן. כיום הוא עובד כאיש תחזוקה ומתמודד עם חובות כספיים. ברי כי ריצוי עונש מאסר לראשונה בחייו יקשה עליו ועל בת-זוגתו. שלישית, ראיתי לשקול את גילו הצעיר יחסית של הנאשם בעת ביצוע העבירות (קרוב לגיל 21). רביעית, לא ניתן להתעלם מכך שמאז ביצוע העבירות ועד היום חלפו למעלה מחמש שנים. בחינת השתלשלות העניינים בתיק מאז פתיחתו, מעלה כי אין לתלות בנאשם את מרבית הדחיות שתרמו להתמשכות ההליכים. לא יכול להיות חולק כי חלוף הזמן מעת ביצוע העבירות ועד סיום המשפט, הוא גורם שיש להביאו בחשבון לצורך קביעת העונש המתאים (ראו: סעיף 40יא(10) לחוק העונשין). בנסיבות בהן הנאשם אינו האחראי העיקרי לחלוף הזמן, מדובר בנסיבה לקולא. עם זאת, אין מדובר בחזות הכל. את השיקול של חלוף הזמן יש לבחון אל מול יתר שיקולי הענישה, ובהן מהות העבירות בהן הורשע הנאשם, חומרת המעשים ונסיבות ביצועם, הנזק שנגרם כתוצאה מהעבירה, עוצמת הפגיעה בערכים המוגנים, שאלת קיומו של עבר פלילי, המידה בה לקח הנאשם אחריות על מעשיו ועוד (ראו: דברי כב' השופטת פרוקצ'יה ברע"פ 4239/05 אברג'יל נ' מדינת ישראל, פיסקה 12 (לא פורסם, 10.5.2005)).

8.שקלתי את המלצת שירות המבחן להסתפק בעניינו של הנאשם בעונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, לצד עונש מאסר על תנאי. בסופה של מלאכת השקילה והאיזון, באתי למסקנה כי אין בידיי לאמץ המלצה זו. מטעם זה, אף לא ראיתי להיעתר לבקשת הסנגור הנכבד להפנות את הנאשם להכנת חוות-דעת של הממונה על עבודות השירות. לפי תפיסתי, מכלול השיקולים לחומרה - ובהם חומרת המעשים והנזק שנילווה להם, העדר נטילת אחריות מצד הנאשם וכן הצורך בהעברת מסר ברור ומרתיע מפני ביצוע העבירות הנדונות - כל אלה אינם מאפשרים להימנע מהטלת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח בנסיבות המקרה. יחד עם זאת, הנסיבות לקולא ובהן: גילו הצעיר של הנאשם, העדר עבר פלילי מכביד ובעיקר - חלוף למעלה מחמש שנים מאז ביצוע העבירות ועד היום - כל אלה יובילו לכך שלא אמצה את הדין עם הנאשם ואקל עימו מבחינת משך המאסר בפועל שאגזור עליו (ראו והשוו: ע"פ (י-ם) 9397/05 בן ישי נ' מדינת ישראל (1.5.2007)). בנוסף, לא אמצה את הדין עם הנאשם מבחינת גובה הפיצוי לשוטר שנפגע, בין היתר בשים לב למצבו הכלכלי הנטען של הנאשם ועונש המאסר שנקבע.

סוף דבר

9.נוכח מכלול הטעמים שהובאו, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א.6 חודשי מאסר ויום, בניכוי ימי מעצרו. הנאשם יתייצב לריצוי עונשו במגרש הרוסים בירושלים.

ב.מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך שנתיים מיום השחרור ממאסר. התנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין.