מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים נ' סולימאן ואח'

בפני

שופט אמנון כהן

הכרעת דין

בהתאם לאמור בעובדות כתב האישום, בחודש יוני 2009, התגלע סכסוך בין הנאשם 1 לואיל אל שייך (להלן: "ואיל") וכי בסיומו של הסכסוך התקיימה סולחה בין הצדדים, אבל עדיין שררה מתיחות בין השניים.

בכתב האישום נטען, כי ביום 16.10.2009, סמוך לשעה 12:30, נסע הנאשם 1 (להלן: "עראפאת") ברכבו וואיל נסע במקביל אליו. ואיל הפנה את רכבו ימינה ופגע ברכבו של עראפאת, אשר עצר את רכבו. ואיל שלף סכין ודקר את עראפאת בברכו, עראפאת הצליח לחטוף את הסכין מואיל והחל לרוץ לעבר לבית הוריו הנמצא בקרבת מקום.

בהמשך כתב האישום נטען, כי עראפאת הגיע לבית הוריו, נטל סכין ואלת בייסבול והחל לנסוע יחד עם נאשם 2 (להלן: "מחמוד") לכיוון חנות הירקות הנמצאת בבעלות משפחתו של ואיל.

בכתב האישום נטען, כי הנאשמים נכנסו לחנות והחלו לפגוע בדוכנים ולנפץ חפצים שהיו בחנות, כאשר באותה עת היו בחנות שני אחיו של ואיל, תאאר וסאאד אל שייך.

מחמוד החל להכות את תאאר ובתגובה לכך, הכה סאאד את מחמוד. עראפאת הכה את סאאד באלה בראשו וכן דקר אותו דקירה אחת בגבו.

בסיפא לכתב האישום נטען, כי כתוצאה מהדקירה אושפז סאאד במחלקה לטיפול נמרץ בהדסה.

לעראפאת יוחסה עבירה של גרימת חבלה חמורה בכוונה להטיל נכות או מום וכן החזקת סכין ולמחמוד יוחסה עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות. כמו כן, הואשמו שני הנאשמים, כי הזיקו לרכוש בזדון.

הנאשמים כפרו במיוחס להם בכתב האישום וטענו, כי כלל לא הגיעו לחנות של משפחת אלשייך.

יצוין, כי ביום שנקבע לשמיעת ראיות, הודיע התובע, כי הוא חוזר בו מהאישום של תקיפה בנסיבות מחמירות שיוחס למחמוד ולפיכך זוכה מחמוד מעבירה זו ובהתאם לכך, יוחסה לו רק עבירה של היזק לרכוש בזדון.

אין מחלוקת, כי היה סכסוך בין עראפאת לואיל וכי שררה מתיחות רבה בין השניים.

אין גם מחלוקת לגבי המעשים שיוחסו לואיל בכתב אישום זה, דהיינו שואיל שלף סכין ודקר את עראפאת בברכו וכי עראפאת הצליח לחטוף את הסכין מואיל והחל לרוץ לביתו לאחר מכן.

אין גם מחלוקת, כי זמן קצר לאחר שואיל דקר את ערפאת, הגיעו אנשים לחנות משפחת אלשייך, גרמו נזק רב ואחד מהמתפרעים דקר את סאאד, אשר הובהל לקופת חולים הנמצאת במרחק קצר מאוד מהחנות ולאחר מכן אושפז סאאד למעלה מחודש ימים בבית החולים הדסה. גם תאאר נפגע באירוע בחנות ובעניין זה הוגשו תעודות רפואיות (ת/5 ות/6).

בנוסף, אין מחלוקת, כי ואיל (אשר לא היה בחנות) הגיע מיד לאזור קופת החולים, ירה מספר יריות לעבר עראפאת ומחמוד והכה עם נשקו את מחמוד. בגין הדקירה ברגלו של עראפאת ובגין המכות שהכה עם הנשק את מחמוד, נידון ואיל ל-4 שנות מאסר.

סלע המחלוקת העיקרי ואולי היחידי, בתיק זה, הינו האם עראפאת שנדקר ברגלו על ידי ואיל הגיע ביחד עם מחמוד לחנות ואם הם שגרמו להיזק לרכוש ואם עראפאת החזיק סכין בידו ודקר את סאאד?

גרסת הנאשמים הייתה פשוטה ולפיה, לאחר שעראפאת נדקר, הוא לא הצליח להניע את רכבו ולפיכך הלך לכיוון ביתו שם פגש את אחיו מחמוד והשניים הלכו לקופת חולים (יצוין, כי בהתאם לגרסתו של עראפאת, הוא ואחיו נעזרו באדם נוסף, ממשפחת אבו חמדה, בדרכם לקופת חולים ואילו מחמוד טען, כי איש לא הצטרף אליהם בדרכם לקופת החולים).

כאן, מן הראוי גם לציין, כי בהתאם לגרסתו של ערפאת, הוא הספיק לקבל טיפול רפואי ברגלו בקופת חולים אך, בעניין זה, לא נערכו רישומים ולפיכך גם לא הוצג מסמך כלשהו. לעומת זאת, לטענת מחמוד, הפגישה עם ואיל הייתה בכניסה לקופת חולים בטרם הטיפול.

עד תביעה מס' 1, רס"ב ציון אברהם, הגיע מספר שעות לאחר האירוע לבית החולים הדסה כדי לגבות עדות מסאאד, אשר היה באותה עת במחלקת טיפול נמרץ. על כך הוגש זכרון דברים שסומן ת/10 ולנוכח חשיבתו נביאו כלשונו: