מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים נ' מירו

בפני

שופטת חגית מאק-קלמנוביץ

הכרעת דין

הנאשם הועמד לדין בעבירות של קבלת נכס שהושג בעוון, תקיפת שוטר במילוי תפקידו, איומים והעלבת עובדת ציבור.

עיקרי העובדות הן כלדקמן: בעקבות מידע מודיעיני הגיעו בלשים ושוטרים נוסםים מתחנת בית שמש לערוך חיפוש בביתו של הנאשם. הם נכנסו לבית, לטענתם בהסכמת אביו של הנאשם, שאף חתם על צו החיפוש בהסכמה. הנאשם ישן אותו זמן בחדרו. האב בנוכחות השוטרים העיר את הנאשם, והשוטרים ביצוע חיפוש בחדר ומצאו בו מכשיר די.וי.די גנוב. בזמן שהותם של השוטרים בחדר, כשהנאשם מתעורר משנתו ובסמוך לאחר מכן, קילל הנאשם את השוטרים במילים שונות, וכן אמר לשוטר ראובן כהן "לך מפה אני אשב עליך בבית סוהר". בנוסף ניסה הנאשם מספר פעמים לצאת מהחדר, ולשם כך דחף את השוטרים שעמדו בפתח החדר וחסמון בפניו את היציאה.

הנאשם הודה כבר בחקירתו ולאחר מכן בבית המשפט בעבירה של החזקת רכוש שהושג בעוון, ואני קובעת כי ביצע עבירה זו. הצורך בניהול הוכחות התייחס ליתר העבירות בלבד.

הסניגור הפנה לסתירות מסויימות בין העדויות, בנוגע להגעת השוטרים לבית בשני שלבים או בשלב אחד בו הגיעו כל השוטרים, וכן בנוגע למועד בו חתם האב על הסכמתו לחיפוש.

סתירות אלה אכן קיימות, אך הן אינן בחלתי סבירות בהתחשב בזמן שעבר מאז ביצוע העבירות. המסגרת הכללית של האירוע אינה במחלוקת, ועל כן אין בעובדות אלו כדי לפגוע באפשרות להסתמך על דברי העדים.

העד אבינועם ברינדר לא זכר פרטים רבים לגבי האירוע. העדים העיקריים היו ראובן כהן ויוסף בכר. העדים העידו על העבירות שבמחלוקת כלדקמן:

ראובן כהר העיד בעמ' 3 שורה 6 ואילך:

"הוא קם אפוף מתוך שינה ... אחרי שהוא קם הוא המשיך לקלל. יש אנשים בדרך העבריינית [ש]לא יודעים לחזור בהם באותו רגע... בשלב הראשון של האיום שאמר שהוא ישב עלי בכלא הוא עדיין שכב במיטה, ואחר כך המשיך לקלל ודחף את האב, ואת השוטר יוסי שעמד בפתח הדלת..."

השוטר יוסי בכר העיד בעמ' 4 שורה 18 ואילך: "הוא כל הזמן רצה לצאת מהחדר, קילל ואמר כל מימי מילים לא יפות בעיקר לרביבי. אני כל הזמן ביקשתי ממנו להירגע. לא כל כך התייחסנו לדחיפה הראשונית שלו אלי ולכל הקללות, פשוט נתנו לו להוציא זעם שלו".

מן האמור לעיל ומתיאורים נןספים ברוח זו שנתנו העדים עולה כי הנאשם השמיע את הדברים כלפי השוטרים כאשר הופתע להתעורר משנתו ולמצוא בחדרשו שוטרים מבצעים חיפוש. הוא אף כעס על אביו שהסכים לביצוע החיפוש בלא צו. במצב זה תגובותיו ודיבוריו כלפי השוטרים, הגם שלא היו ראויים, נבעו מן הנסיבות המיוחדות, וגם השוטרים עצמם התייחסו אליהם בסלחנות.

אמנם ניתן היה לצפות מן הנאשם להתעשת, וכשהוא ערני ומודע יותר למעשיו להפסיק להשמיע דברים אלה. כפי שעולה מן הציטוטים לעיל, הנאשם המשיך בדיבוריו כלפי השוטרים גם כשהיה ערני ומודע למעשיו. אך עדיין מדובר ברצף אחד של מעשים.

בנוגע למעשי התקיפה, המעשים המיוחסים לנאשם הם נסיונות לצאת מחדרו ודחיפת השוטרים שעמדו בפתח החדר. בשום מקרה לא תוארו מעשי אלימות משמעותיים, לא נטען שמי מהשוטרים נפגע בדרך כלשהי או שהנאשם הפעיל כח של ממש, מעבר לדחיפות שמן ההקשר נראה שהיו קלות. כאמור, גם השוטר יוסי בכר בקטע שהובא לעיל העיד כי השוטרים "לא כל כך התייחסו" לדחיפות אלו. בכר אף הוסיף והעיד כי השוטרים הודיעו לנאשם שהוא עצור בגין סירוב לעיכוב, איומים והחזקת רכוש חשוד כגנוב (עמ' 4 שורות 7, 13-14). העבירה של תקיפת שוטר, המשמעותית ביותר, לא נזכרה כלל על ידו, והדבר מעיד על כך שלא ייחס חשיבות למעשי התקיפה של הנאשם.

סעיף 34יז. לחוק העונשין תשל"ז-1977, שעניינו זוטי דברים, קובע: "לא ישא אדם באחריות פלילית למעשה, אם, לאור טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי, המעשה הוא קל ערך".

בעניינו, בנסיבות שתוארו, כאשר הדברים הושמעו על ידי הנאשם כשהוא מתעורר משנתו ובשלב הראשון אינו ערני לגמרי, כשהוא קם למציאות בה מתבצע חיפוש בחדרו על ידי בלשי משטרה ושטרים נוספים, אין לייחס למעשי הנאשם את מלוא החומרה שצריך היה לייחס להם אילו הושמעו בנסיבות אחרות. נסיונות הדחיפה של השוטרים מתפרשים במצב זה בעיקר כהבעת מחאה סמלית ולא כתקיפה של ממש. לא היו למעשים תוצאות משמעותיות כלשהן. השוטרים עצמם התייחסו בסלחנות לדברי הנאשם. האינטרס הציבורי שיש בדרך כלל בהגנה על שוטרים ועובדי ציבור מפני מי שמתנכלים להם בביצוע תפקידם אינה קיימת כמעט במקרה זה

בנסיבות אלו אני סבורה כי עומדת לנאשם ההגנה של זוטי דברים ואין להרשיעו בעבירות הנוספות המיוחסות לו. אני מזכה את הנאשם מהעבירות של תקיפת שוטר, איומים והעלבת עובד ציבור, וקובעת כי ביצע עבירה של החזקת נכס שהושג בעוון.

ניתנה היום, ט"ז תמוז תש"ע , 28 יוני 2010, במעמד הצדדים

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: