מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים נ' מזרחי

לפני

כב' השופט מרדכי כדורי

הכרעת דין

האישום:

1.כתב האישום שהוגש כנגד הנאשם מייחס לו עבירות של גרימת תאונת דרכים, נהיגה ברשלנות ובמהירות בלתי סבירה במעבר חצייה, אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים חציה בבטחה וגרם חבלה של ממש, בכך שפגע בילד שחצה את הכביש במעבר חציה וגרם לו לשפשוף ברגלו הימנית, בניגוד לסעיפים 62(2) וסעיף 38(3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א – 1961, ובניגוד לתקנות 21(ב)(2), 51 ו- 67(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961.

2.לאחר שהמאשימה חזרה בה מאישום בדבר גרם חבלה של ממש אני מזכה את הנאשם מאישום זה.

החלטתי להרשיע את הנאשם ביתר העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, ולהלן נימוקיי:

העובדות המוסכמות:

3.ביום 18/5/2009 בסמוך לשעה 7:15 נהג הנאשם ברכב מסחרי מסוג קאיה מ.ר. 1524050 (להלן: "הרכב") ברחוב צמח השדה במעלה אדומים, מכיוון המכללה לכיוון צומת הרחובות צמח השדה - השיקמה (להלן: "הצומת"). מדובר בכביש רחב, חד סטרי, דו נתיבי.

בסמוך לאחר הצומת מצוי מעבר החציה, המסומן לצידו בתמרור ג-7 כנדרש בחוק.

בהתקרב הנאשם למעבר החצייה ירדו למעבר החציה הולכי רגל, ילד כבן 9.5 (להלן: "המעורב"/"הילד") ואחותו (להלן: "הילדים"), על מנת לחצות את הכביש מימין לשמאל בכיוון נסיעת הנאשם. הנאשם בלם את רכבו אך פגע בילד וגרם לו לשפשוף ברגלו הימנית.

לגירסת הנאשם הוא נהג במהירות איטית של כ 40-50 קמ"ש. אין מחלוקת כי גם אילו היה הנאשם נהוג, עובר להגיעו למעבר החציה, במהירות של 30 קמ"ש, לא היה באפשרותו למנוע את התאונה.

לטענת המאשימה:

4.לנהג המגיע מכיוון נסיעת הנאשם שדה ראייה פתוח של 150 מטר לכל הפחות, הן למעבר החצייה והן למדרכה ולקטע הדרך שלפניה. היה על הנאשם להבחין בילדים מבעוד מועד, לצפות את האפשרות שהם ירדו למעבר החציה ולהתאים את מהירות נסיעתו לאפשרות זו. על הנאשם היה להאט ואפילו לעצור קודם מעבר החצייה ולמנוע פגיעה בילדים.

העובדה שמדובר במקום המצוי בקרבת בית ספר מחייבת את הנאשם לנהוג במשנה זהירות ולוודא כי אין בכוונת ילדים המצויים על המדרכה לחצות את הכביש. על הנאשם היה לצפות את התנהגות הולכי הרגל, במיוחד כשמדובר בילדים, ולהאט ולעצור מבעוד מועד.

לטענת ההגנה:

5.הנאשם נהג בעירנות, בזהירות ובאיטיות המתבקשת. הנאשם הגיב ובלם את הרכב כאשר הילדים היו במרחק של 4.5 מ' משפת הכביש, עוד קודם שהיה על הנאשם לצפות שהילדים ינועו למעבר חציה, וודאי כאשר היה עליו לצפות לכך.

התאונה נגרמה עקב המרחק הגבולי הקצר שבין המקום בו ניתן היה להבחין בילדים לראשונה לבין מעבר החציה. הילדים יצאו מרח' השיקמה במהירות, והחלו מיד לחצות את הכביש, מבלי שנעמדו קודם לכך ומבלי שהסתכלו לצדדים על מנת לוודא כי הדרך פנויה.

לסברת ההגנה, על נהג לצפות להתנהגות רשלנית של הולך רגל כאשר הולך הרגל נמצא על סף מעבר החציה, או כאשר מתעורר ספק אם הולך הרגל נמצא בסמוך ומבקש לחצות, אך לא כאשר הולך הרגל קופץ לכביש בנסיבות בהן לא היה צריך לצפות את התנהגותו.

חוות דעתו של הבוחן המשטרתי הינה שטחית ו"לא רצינית". הבוחן לא ביצע תחשיב מתמטי של התרחשות התאונה והאפשרות למונעה. על הבוחן היה לשחזר שדה ראיה לנקודה בה ניתן לראות את הילדים לראשונה, ביציאה ממרח' השיקמה, ולא את שדה הראיה למעבר החציה. לכן, אין נפקות לקביעת הבוחן כי ניתן להבחין במעבר החציה ממרחק של 150 מטר.