מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים נ' חרזי

נוכחים:

ב"כ המאשימה: עו"ד דוויק

הנאשם ובא כוחו עו"ד אריאל עטרי

גזר דין

הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות בעבירות על פי סעיפים 418, 420 ו- 415 בצרוף סע' 25 הכל לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

התביעה נשאה בנטל ההוכחה לעובדות הנטענות בכתב האישום לפיהן זייף הנאשם תעודת דיינות והגיש אותה למשרד החינוך כדי לזכות באמצעותה בדרגת העסקה המעניקה תוספת שכר.

הנאשם לא קיבל טובת הנאה בפועל כיוון שהזיוף שבמסמך התגלה.

במסגרת הטיעונים לעונש טענה המאשימה כי התנהגות מן הסוג שהתנהג הנאשם הינה התנהגות הפוגעת באופן משמעותי באנשים שאמורים לקבל תוספת שכר, בין היתר מן הטעם שקיימת הקשחה מסוימת כלפי המבקשים להגיש תעודות לצורך אותה תוספת שכר.

ב"כ המאשימה עתר להטלת עונש מאסר לריצוי בעבודות שרות על הנאשם, מאסר על תנאי וקנס שישקף את מהות העבירות וכן את הפן הכלכלי שלהן.

לשאלתי מה היא העמדה עונשית המוצגת בהסדרי טיעון השיב ב"כ המאשימה כי יש הסדרי טיעון מושפעים מדיות הראיות שבידי התביעה.

ב"כ הנאשם ציין את גילו של הנאשם , בן 47 שנים, אב ל- 6 ילדים, היותו מפרנס יחיד, החל את דרכו כמורה חייל ועובד כמורה מזה 24 שנים. שביעות הרצון ממנו ואהדה שהוא מקבל מתלמידים ומורים כאחד באים לידי ביטוי בדוגמאות של מסמכים שהגיש ב"כ הנאשם אודות הנאשם.

לטענת ב"כ הנאשם הימנעות מהרשעת הנאשם תעלה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי כדי לא להפסיד מורה טוב, שיכול עוד להועיל שנים רבות, בעיסוקו בחינוך. לכן ביקש שבית המשפט ינקוט במקרה זה גישה, שננקטה גם במקרים אחרים, לפיה הנאשם לא יורשע ויוטל עליו לבצע של"צ.

הנאשם התקשה לשאת דברים.

לאחר הדיון שלח ב"כ הנאשם בקשה לבית המשפט שהוכתרה בכותרת :"בקשה מוסכמת לזימון תסקיר". בגוף הבקשה נטען כי ב"כ המדינה הסכים לבקשה שיוגש תסקיר ע"י שרות המבחן שתכלל בו התיחסות לשאלת ההרשעה. המאשימה הגיבה בהתנגדות לבקשה ולאחר מכן הגיעה הודעה של ב"כ הנאשם לפיה הפרקליטה שהביעה התנגדות לבקשתו צודקת, כי את ההסכמה קיבל מב"כ המאשימה שהופיע בישיבה האחרונה, מיד לאחר צאת הצדדים מהדיון. בנסיבות אלה, החלטתי כי אכריע בשאלת הזמנת התסקיר לאחר שאתן דעתי לנסיבות הכוללות של מקרה זה.

שעה זו היא שעת הכרעה הן לשאלת ההרשעה של הנאשם – ובהתאם לה הצורך להזמין תסקיר בענין זה – והן לשאלת העונש.

עיון במעשים שבגינם הורשע הנאשם מעיד על סדרת מעשים שכל אחד מהם חמור כשלעצמו והמכלול כולו צובר חומרה יתרה. מדובר במעשה מכוון, מתוכנן, שנעשה מתוך רצון להביא לקבלת תוספת שכר שכל כולה הינה גזל של הציבור. כמו כן, מדובר בשורה של מעשים שנעשו בתחנות זמן שונות ובכל תחנה צריך היה הנאשם לחדול מהמשך המעשים, להמלך בדעתו ולעצור את השרשרת שנועדה להשיג את המטרה. כמה גניבת דעת היתה בשורת המעשים הזאת, כמה הרהורים היו צריכים לעבור על הנאשם תוך ביצוע המעשים ובין הזמנים של ביצועם. כמה נזק היה נגרם לציבור, לאורך זמן , אילו השיג הנאשם את מטרתו. מבט מעמיק על הדברים חושף את חומרתם היתרה וכאשר מצרפים לכך את העובדה שמדובר באיש חינוך , חמורים הדברים פי כמה. זאת גם אם לא מזכירים לנאשם את העובדה שלא רק על הדין הפלילי עבר במעשיו, אלא גם על חוקים שעל פיהם הוא חי בהיותו אדם דתי.

לכל האמור יש להוסיף את העובדה שגרסתו של הנאשם, לפיה כפר בעובדות הנטענות בכתב האישום, נדחתה מפני הראיות שהובאו ע"י התביעה. התנהלות זו, למרבה הצער, עולה בקנה אחד גם עם שורת המעשים שבגינם הורשע . ואין צורך להרבות על כך דברים.

לענין ההרשעה – שאלה שהציף ב"כ הנאשם – אינני רואה מקום להתלבטות ממושכת. מידת פליליות המעשים וחומרתם, הנזק שעלול היה להגרם מהם, הנזק שעלול להגרם ממסר מטעה של הציבור, כאילו בית המשפט איננו מחמיר בכגון דא, מכריעים את כל הטענות המתבססות על נסיבותיו האישיות של הנאשם ועל הנזק שעלול להגרם לו, אם יגרם, מעצם הרשעתו במעשים.

טוען ב"כ הנאשם שאי הרשעתו של הנאשם עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי כדי שהציבור לא יפסיד מורה טוב. מבלי להתפלמס עם טענה זו, אני מסופקת אם הציבור רוצה מורים שהדוגמה האישית שלהם איננה חיובית בגין מעשים כדוגמת אלה הנידונים בתיק זה. בכל מקרה, מי שמבצע מעשים כאלה צריך לזכור שדרך המלך היא הרשעה על כל התוצאות הנובעות מכך. לא יתכן שכאשר הנאשם חישב את דרכיו כדי להגיע לתוצאה כספית, ולו בסכומים קטנים כנטען ע"י ב"כ הנאשם, יופטר מן הצורך לחשב את התוצאות של הרשעתו בגין מעשי עבירה שהוא מבצע כדי להגיע לאותה תוצאה כספית.

בהקשר זה אכן כל מקרה נידון לגופו והעובדה שקיימות הכרעות והחלטות של מקרים דומים לכאורה, שתוצאתם היתה שונה מזו שאני מכוונת לה בתיק זה, איננה צריכה להכריע לטובת הנאשם באופן אוטומטי. בראיה כוללת של בית המשפט נראה לי כי השמירה על העקרון לפיו ההרשעה היא אכן דרך המלך וסטיה ממנה צריכה להיעשות במקרים מסוימים שמכלול הנסיבות שלהם מטה את הכף לטובת אותה סטיה – חשובה לאין ערוך לאכיפת החוק הפלילי ומטרותיו.