מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים נ' חמדאן

גזר דין

פרטי הרשעתו של הנאשם שלפני בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן – מובאים בהרחבה בהכרעת הדין שניתנה בתיק זה, ביום 24.5.2010, לאחר שמיעת הראיות. על פי הכרעת הדין, הנאשם הורשע בעבירות קבלת דבר במרמה, הוצאת שיק ללא כיסוי, תקיפה, איומים (7 עבירות), הטרדת עד (5 עבירות); וכן הורשע בעבירות תקיפת שוטר, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, העלבת עובד ציבור והיזק לרכוש במזיד. הנאשם זוכה מעבירה נוספת של איומים, שנכללה באישום השני בכתב האישום המתוקן.

במסגרת הראיות לעונש העידה המאשימה את המתלוננת, אך עדותה היתה פזורה ומקוטעת, ובדבריה שבה והעלתה תחושות וטענות עובדתיות שהתבררו די הצורך במהלך שמיעת הראיות. על כל פנים, ניתן היה לחלץ מדבריה, כי מצבה הכלכלי היום גרוע מאוד וכי היא נאלצת להישען על בנותיה לצורך מחייתה.

בטיעוניה לעונש עמדה המאשימה על חומרת מעשיו של הנאשם ועל נסיבות ביצועם, תוך שציינה את עצמת פגיעתו במתלוננת – הן בהיבט הכספי הן בהיבט הנפשי. ב"כ המאשימה הדגיש, כי מדובר בעבירת רכוש חמורה ביותר וכי לצורך ביצועה הנאשם לא בחל בכל אמצעי, כאשר מחד גיסא, לא היסס להעמיק את התרמית, ומאידך גיסא, נקט נגד המתלוננת באלימות קשה ואכזרית, במטרה לרפות את ידיה בניסיונה להשיב את כספה, ולהביאה לידי ייאוש.

ב"כ המאשימה הוסיף וציין, כי בכל התקופה הנזכרת, למן ביצוע העבירות ועד היום, הנאשם לא עשה כל ניסיון להשיב ולו מעט מן הכספים שהוא חב למתלוננת, וזאת, על אף שבעדותו אישר כי אכן נטל מהמתלוננת סכומי כסף גדולים כהלוואה.

כמו כן ב"כ המאשימה התייחס לטענה, כי יש לשקול לזכות הנאשם את העובדה כי בעבר שיתף פעולה עם רשויות הביטחון הישראליות, ובקשר לכך טען כי אין בעובדה זו כדי להוות משקל נגד לעבירות הקשות שביצע.

המאשימה עתרה כי יוטל על הנאשם עונש מאסר ממושך לריצוי בפועל ועונש מאסר על תנאי, גם כן לתקופה ממושכת שיהיה בה כדי להרתיע אותו מלשוב ולשנות בעבירה, וכן עתרה כי יוטל על הנאשם קנס וכי הוא יחויב בפיצוי המתלוננת.

ב"כ הנאשם ציין, כי הנאשם הוא אדם מכובד בסביבתו, שתרומתו לביטחון המדינה, כמשתף פעולה, אינה מוטלת בספק. יתירה מכך, לטענתו, כתוצאה מפעילותו האמורה הוא אוים ואף הותקף בידי גורמים שונים, וניסיונות הפגיעה בו הגיעו לשיא במספרי מקרי ירי לעברו ולעבר בני משפחתו. לדבריו, באחד המקרים נורה הנאשם 12 פעמים, אושפז לתקופה ארוכה וניצל רק באורח נס. בשל אותו מקרה הוכר הנאשם כנכה וכנפגע פעולות איבה.

ב"כ הנאשם הוסיף וציין לעניין זה, כי עקב פעילותו בשירות רשויות הביטחון הישראליות, הנאשם ומשפחתו מנודים בכפרם ואפשרויותיו החברתיות מוגבלות ביותר.

לבסוף ביקש ב"כ הנאשם ליתן משקל לעובדה שחלפו כמעט 5 שנים מאז החל בביצוע העבירות, כאשר במהלך התקופה שחלפה מאז לא נפתחו נגדו הליכים חדשים.

לנסיבותיו האישיות של הנאשם ציין בא כוחו, כי מדובר באדם בן 56, נשוי ואב ל-18 ילדים. הנאשם הינו חולה לב ועבר מספר צנתורי לב. לדבריו, גם מצבו הכלכלי של הנאשם בכי רע, לאחר שניסיונותיו להשתלב בעולם העסקים כשלו, ומן הטעם הזה הוא מתקשה להחזיר את חובו למתלוננת.

בהתחשב בכל האמור טען ב"כ הנאשם כי יש להימנע מהטלת עונש מאסר בפועל, ולהסתפק בעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.

עד כאן טיעוני הצדדים.

חומרת מעשיו של הנאשם מדברת בעד עצמה.

ניסיונותיהם של אנשים להוציא כספים מזולתם בדרכים לא חוקיות, בעורמה ובתרמית, אינם בבחינת חידוש או חריג. אין ספק, כי כל מעשה של גזילה או מרמה, שנועד להוציא רכוש יקר ערך מידיו של אדם אחר בדרך בלתי חוקית, גורם לפגיעה ולסבל לקרבן – ממנו נגזל רכושו, פרי עמלו, ולעתים – פת לחמו, וגורם לערעור תחושת הביטחון והיציבות החיוניים כל כך לניהול אורח חיים תקין.

במקרה זה חמורים הדברים פי כמה, הן בשל הנחישות ההרסנית שגילה הנאשם במזימתו, הן בשל המחיר האישי והנפשי שגבה מהמתלוננת והן בשל היקף הרכוש שניסה והצליח להוציא ממנה במרמה.

אכן, התנהלות המתלוננת במקרה זה בעייתית כשלעצמה, ומידת האמון שנתנה בנאשם אינה פרופורציונאלית לטיב ולמשך היכרותה אותו, לפי כל קנה מידה. אף על פי כן, יש לזכור, כי משגילתה את מעשה המרמה לא אמרה נואש ולא היססה להתייצב אצל הנאשם פעם אחר פעם, תוך סיכון עצמי, ולתבוע את כספה בחזרה. הנאשם מצדו לא הסתפק במעשה המרמה. כטורף הבונה את המלכודת המושלמת לטרפו, נכנס עם המתלוננת במערכת יחסים רומנטית, כביכול, ואף קיים עמה, מספר פעמים, יחסי מין. עובדה זו, היינו – שבירת מחיצת הזרות ביניהם, אפשרה לו לעמוד על חולשותיה של המתלוננת, על בדידותה, כבר בשלב מוקדם מאוד של היחסים, והקלה עליו לבקש ממנה הלוואות כספיות, שבתחילה היו בסכומים נמוכים באופן יחסי. בשלב מאוחר יותר, כאשר נוכח כי המתלוננת חשפה את מזימתו, מצא שימוש נוסף לאותם מפגשים מיניים אקראיים שהיו ביניהם, כאשר איים עליה שיפיץ תמונות שלה בעירום.

בכך חשב כי יצליח להרחיק מעליו את המתלוננת, אך היא לא אמרה נואש ושבה והתייצבה אצלו, בביתו, כדי לקבל את כספה בחזרה. בתגובה פתח הנאשם במסכת אלימות אכזרית ומשפילה כלפי המתלוננת. במספר הזדמנויות, כאשר הגיעה לביתו, קיבל הנאשם את פניה באלימות קשה ואכזרית, בגידופים ובהשפלות, והכל לעיני אשתו וילדיו. באחד המקרים איים על המתלוננת שיהרוג אותה והורה לאשתו להביא לו את אקדחו. מעשים אלו, כקודמיהם, נועדו לזרוע פחד ואימה בלב המתלוננת כדי שתזנח את תביעותיה ותניח לו לחזור לשגרת חייו.

הנאשם מבקש היום רחמים, אולם במעשיו האמורים לא חס על המתלוננת, ונסיבות ביצוע העבירות מעידות כי מדובר בנאשם משולח רסן ונטול עכבות מוסריות.

עובדה זו באה לידי ביטוי גם בהתנהגותו כלפי ע'אלב ג'אבר, שניסה לשכנע את הנאשם בדרכי נעם להשיב למתלוננת את כספה, ובעיקר – בהתנהגותו האלימה בתחנת המשטרה בשעת מעצרו, כאשר לא היסס לתקוף ולגדף שוטרים שמילאו את תפקידם כחוק.