מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים נ' ויצמן ) ואח'

נוכחים:

ב"כ המאשימה: עו"ד יובל קדר

הנאשם 1 וב"כ עו"ד מיכל צינמון, משרד עו"ד בן נתן

הנאשם 2 וב"כ עו"ד יאיר גולן

גזר דין

רקע עובדתי

הנאשמים הורשעו על יסוד הודאתם, שניתנה במסגרת הסדר טיעון, בעבירת שוד. ההסדר בין הצדדים כלל הסכמה, לפיה תוכל המאשימה לעתור להטלת עונש מאסר בן 23 חודש על שניהם ומאסר מותנה, ואילו הנאשמים יהיו חופשים בטיעוניהם. עוד הוסכם, כי הנאשמים יפצו את המתלונן בסכום של 8,000 ₪ אשר יופקד בקופת בית המשפט עד למועד גזר הדין. אין חולק כי הנאשמים עמדו בהתחייבות זו והפקידו את הסכום האמור.

על פי העובדות בהן הודו, ביום 19.11.08 סמוך לשעה 10:00, פרצו הנאשמים לדירתו של המתלונן, במטרה לגנוב ממנה חפצי ערך. הם נטלו סכום של 5,400 ₪, 360 $, ושעון יד. אלא שהמתלונן הגיע לדירה, גילה כי הדלת נעולה מבפנים באמצעות בריח, ודיווח למשטרה על הפריצה לביתו. המתלונן המתין לבוא המשטרה בחדר המדרגות. בחלוף כעשר דקות, יצאו הנאשמים מן הדירה ובידיהם שלל הגניבה. משהבחינו במתלונן הניצב על דרכם, הדף אותו נאשם 1, והשניים פתחו במנוסה. המתלונן דלק אחריהם והשיגם בחצר הכניסה לבית המגורים. שם תקפו הנאשמים בצוותא את המתלונן, בכך שהלמו בפניו מספר פעמים. לאחר מכן המשיכו במנוסתם לכיוון הרחוב, והמתלונן אחריהם. הנאשמים עצרו במרחק קצר ממנו, כאשר נאשם 2 הרים אבן שמצא ברחוב, ואילו נאשם 1 נטל מוט עץ שהיה במקום, במטרה להרתיע את המתלונן מלהמשיך במרדף. לאחר מכן המשיכו הנאשמים לרוץ, בכוונה להימלט מזירת האירוע. ביני לביני הגיעה המשטרה למקום והנאשמים נתפסו.

טיעוני הצדדים

ב"כ המאשימה סבור, כי יש להטיל על הנאשמים עונש מאסר לריצוי בפועל. לטעמו, יש לענוש את נאשם 2 במלוא התקופה בה הגבילה עצמה המאשימה בטיעוניה, היינו 23 חודשי מאסר, ואילו על נאשם 1, שסיכויי שיקומו, על פי התסקירים שהוגשו, טובים יותר, יש להטיל עונש נמוך יותר, אולם אין להסתפק בפחות ממאסר ממשי.

לטענת ב"כ המאשימה, המדובר בעבירת שוד של ממש, ולא בעבירת שוד "הנוטה לגניבה". הנאשמים ניסו להימלט עם שללם גם לאחר שהבינו כי המתלונן עומד על דרכם. הם ניסו להסיטו ממסלול בריחתם פעם אחר פעם, תוך שימוש באלימות, ואף איימו עליו בנשק קר. שני הנאשמים קיבלו לא פעם הזדמנות לשקם עצמם וחזרו לסורם. אכן, נאשם 1 הצליח בשנים האחרונות להימנע מביצוע עבירות, אולם המעשה בו הורשע עתה אינו מעידה קטנה, ויש ללמוד ממנה כי הנאשם לא התרחק מן העולם העברייני. אשר לנאשם 2, שגם לחובתו הרשעות קודמות מרובות, הרי שהוא לא רק מעד במעשה העבירה עליו הוא נדון עתה, אלא שגם במהלך ניהול המשפט, עת היה משוחרר מן המעצר בתנאים מגבילים, הפר אותם ונעצר מחדש.

ב"כ נאשם 1 טען, כי הנאשם וחברו לא תכננו מראש לבצע עבירת שוד. הם לא באו מצוידים בנשק, וברור כי הם תכננו לפרוץ לדירה כשהיא ריקה, תוך רצון להימנע מעימות פיזי עם בעליה. לפיכך, המדובר בעבירת שוד המצויה ברף התחתון של מדרג החומרה, והעונש צריך לבוא בהתאם. עוד עמד על נסיבותיו האישיות של הנאשם, המבקש להשתקם בכל מאודו, ומגדל עתה לבדו את בתו בת השלוש. המצוקה הכלכלית ממנה הוא סובל היא שהביאה אותו להתפתות לדבר עבירה, אולם יש להתרשם מכך שזה שנים שהוא נמנע מביצוע עבירות, עובדה המלמדת כי הוא אכן מצוי במסלול של שיקום. לטעמו, לאחר ששהה במעצר ממש כחודשיים, שהה לאחר מכן תקופה ארוכה במעצר בית מלא וכעבור 6 חודשים הוחלט על יציאתו לעבודה, אין מקום להחזירו אל בין כותלי הכלא. בנוסף עמד ב"כ הנאשם על כך שבמסגרת ההסדר הסגירו הנאשם וחברו אמל"ח, כתנאי להסדר, וגם בכך יש ללמד על רצונו להתנתק מחיי הפשע.

ב"כ נאשם 2 שהצטרף לטיעוני חברו בכל הנוגע למידת חומרתן של נסיבות עבירת השוד בה הורשעו הנאשמים, ביקש להוסיף כי ניתן להתרשם מן הדרך המשמעותית שעשה הנאשם במהלך התקופה שחלפה מיום מעצרו ועד היום. כך גם עמד על נסיבותיו האישיות של הנאשם, על העובדה כי לפני חמש שנים נגמל מסמים והוא מתמיד בכך, וכי השקיע מאמצים רבים בתחום המשפחתי והטיפולי. לטעמו, אלמלא הפרת תנאי המעצר שהביאה את הנאשם בחזרה אל בין כותלי הכלא, היה מן הראוי להסתפק בעונש של עבודות שירות בעניינו. עתה, משנעצר, מבין הוא כי אין להימנע מהטלת עונש של מאסר ממש, אולם לדעתו די בעונש של מספר חודשים כדי לבטא את שיקולי הגמול וההרתעה המתחייבים.

תסקירי המבחן

מתסקיר המבחן שהוגש בעניינו של נאשם 1 עולה כי הוא כבן 39, גרוש ואב לילדה בת שלוש. הנאשם סיים את חוק לימודיו בתיכון, אולם לא ניגש לבחינות הבגרות. הוא שירת שירות צבאי מלא במסגרת המשטרה הצבאית. לפני למעלה מעשר שנים התמכר לסמים קשים, ובמקביל החל לבצע עבירות פליליות. שירות המבחן מציין כי הנאשם גדל במסגרת משפחתית קשה ובעייתית. הוא החל להשתמש בסמים על הרקע הזה, אולם נגמל מהם על ידי טיפול בקבוצת N.A., עוד בשנת 1998. מאז הוא נקי מסמים. שירות המבחן מדווח כי הנאשם מוכר למרכז הגמילה "דרך האושר" כמכור נקי, הממשיך להשתתף בקבוצות הטיפוליות במקום. בדיקות שתן שנערכו לנאשם לצורך הכנת התסקיר לימדו כי הוא אכן נקי משרידי סם.

במהלך התקופה שחלפה מעת שנעצר בעבירה הנדונה ועד היום, החל הנאשם לעבוד. מעבידו מרוצה ממנו, וצורף לכך אישור. כמו כן מתנדב הנאשם בעיר מגוריו לפעילות עם נוער בסיכון, וחונך שני נערים העומדים בפני נשירה ממסגרות לימודיות. גם פעילות זו זכתה להערכה רבה מצד הממונה עליו באותה מסגרת.

בכל הנוגע לרקע לביצוע העבירה, לדברי הנאשם כפי שהם עולים מן התסקיר, הוא התקשה במהלך התקופה שקדמה לה להתמודד עם מצוקותיו הכלכליות והאחרות, וזה ההסבר לרגרסיה שחלה במצבו. עם זאת, שירות המבחן מתרשם ממודעותו לחומרת מעשיו, ומהמוטיבציה שלו לערוך שינוי מעמיק בדפוסי התנהגותו.

לנוכח האמור לעיל הציע שירות המבחן לדחות את הדיון בעניין העונש, ולשלב את הנאשם בתהליך של גישור עם נפגע העבירה.

במהלך תקופת הדחייה שנתתי, על פי המלצת שירות המבחן, התברר כי לא ניתן לערוך את תכנית הגישור, שכן המתלונן התנגד לכך. שירות המבחן שב על עמדתו בתסקיר המשלים, ואף ביתר תוקף, לפיה יש לבכר את שיקול השיקום בעניינו של הנאשם, לנוכח התרשמותה של קצינת המבחן כי הנאשם מסוגל לנהל אורח חיים תקין, וכי עבר שינוי משמעותי בשנים האחרונות. המלצת שירות המבחן היא כי יוטל על הנאשם עונש של מאסר שניתן לבצעו בעבודות שירות.

אשר לנאשם 2, שירות המבחן מדווח על אדם שהיה מכור שנים רבות לסמים, ניהל אורח חיים עברייני וריצה מספר תקופות מאסר. בעבר ערך מספר ניסיונות גמילה כושלים, אולם בטיפול האחרון, שנערך לפני כשש שנים, הצליח לעמוד, ומאז שמר על ניקיון מסמים, למעט התקופה שקדמה לביצוע העבירה הנדונה.