מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים נ' ברקו ואח'

החלטה

כתב אישום שהוגש נגד הנאשמים מייחס לנאשמת 1 (ולהלן: הנאשמת), עו"ד במקצועה, מעשה של החדרת סם מסוג קוקאין, במשקל הקרוב ל- 3 גר', אל בין כותלי הכלא, במהלך פגישה שקיימה עם נאשמים 2 ו-3.

בכל הנוגע לנאשמת מבוסס כתב האישום על פריין של האזנות סתר שנערכו, האחת לטלפון הסלולארי שלה, והאחרת - האזנת נפח לחדר בו התקיימה הפגישה האמורה, ואשר בסופה נמצא שפתון מסוג "לובלו" בתחתוניו של נאשם 3, שהכיל את הסם האמור (בנוסף הכיל עשרים כדורי קלונקס ושני כדורי ויאגרה).

לאחר שנסתיימה פרשת התביעה, בקשו ב"כ הנאשמת כי אקבע שהאזנות הסתר הנ"ל נעשו שלא כדין, וכי על כן הראיות שהן פריין - פסולות. עוד טוענים ב"כ הנאשמת כי "צווי הרחבה" שניתנו בשלב מאוחר יותר לצווים המקוריים אף הם פסולים. ועל כל אלה מוסיפים ב"כ הנאשמת וטוענים כי הודעותיה, כמו גם חלקים מהודעותיהם של נאשמים 2 ו-3 נגבו שלא כדין ודינם להיפסל.

הצו הראשון בענייננו הוא צו שמספרו 190/07 (ת/23), מיום 8.11.07. בצו זה התיר כב' השופט צ' סגל (ס' נשיא), האזנה לשיחותיה של הנאשמת מן הטלפון הסלולארי שלה, וזאת עד ליום 22.11.07. בכל הנוגע לצו זה, טענת הנאשמת היא כי כב' השופט סגל חרג מהוראות חוק האזנת סתר, תשל"ט-1979 (ולהלן: החוק, או חוק האזנת סתר), שעה שהתיר למשטרה להקשיב לשיחותיה של הנאשמת ולתמללן, תחת שיורה למשטרה להאזין על דרך של הקלטה בלבד ולהעביר אליו את השיחות שהוקלטו לשם האזנה, מיון וסיווג. עוד נטען, כי כב' השופט סגל חרג מן ההוראות שבחוק, משהתיר, במסגרת הצו האמור, לתמלל באופן רטרואקטיבי את שיחותיה של הנאשמת עם נאשמים 2 ו-3, כפי שנקלטו מכוח צו האזנת סתר 163/07 (ת/30). לחילופין טוענים ב"כ הנאשמת, כי גם אם יימצא שצו 190/07 ניתן כדין, אין להכשיר את תוצריו, שכן מעולם לא נתקבל היתר להרחיב את השימוש בו, באופן רטרואקטיבי, לעבירת סמים, וכי מכל מקום מיונן של השיחות כשיחות שניתן לעשות בהן שימוש בדיעבד לשם הוכחת עבירת הסמים, צריך היה להיעשות על פי המנגנון הקבוע בחוק, היינו, על ידי השופט נותן ההיתר. משלא כך נעשה, אין להכשיר את השימוש בהן.

הצו השני מספרו 191/07 (ת/26א'), ובו הותרה האזנת נפח בחדר המשמש לפגישות של עורכי דין עם אסירים בכלא השרון, למפגש שאמור היה להיערך בין הנאשמת לבין נאשם 2 "או עם אחד 'מחייליו'", ביום 14.11.07. ביחס לצו זה טוענת הנאשמת, כי הראיות הנסיבתיות מלמדות על כך, כי הצו ניתן לאחר מעשה, היינו לאחר שבוצעה ההאזנה בכלא השרון, לחילופין שונה הצו במרוצת היום, לאחר המפגש, כדי להכשיר, בדיעבד, את ההאזנה שהתקיימה בפועל גם לנאשם 3, ולחילופי חילופין ניתן הצו לראשונה בשעות הצהרים של 14.11.07, בשיחה בעל פה, ונכתב לאחר שהמפגש בכלא השרון הסתיים. פגם נוסף שתולה הנאשמת בצו 191/07 נעוץ בכך, שאישורו של פרקליט המדינה ניתן לבקשה להאזנת סתר למפגש בין הנאשמת לבין נאשם 2 בלבד, בעוד שהצו עצמו התיר למשטרה להאזין למפגש בין הנאשמת לבין נאשם 2 או "מי מחייליו". ועל כל אלה טוענת הנאשמת, כי צו ההרחבה (ת/28), שניתן לאחר שהתברר כי החשד מתמקד בעבירת סמים ולא בקשירת קשר לביצוע רצח, הינו פסול, שכן הצו ניתן לאחר שהתמלול לקלטת המפגש שנערך בכלא כבר נעשה, מבלי שעובדה זו הוצגה לכב' השופט סגל, ומבלי שהקלטת ו/או תמלילה הוצגו בפניו. ועוד נטען, כי כך או כך לא ניתן אישור לשימוש בתוצרי אותה האזנה, אלא לתמלולה בלבד.

בכל הנוגע להודעותיה של הנאשמת, טענת באי כוחה היא, כי לא נתקבלו האישורים הנדרשים על פי הנהלים הפנימיים בפרקליטות ובמשטרה לשם חקירתה, ולפיכך יש לפסול את הודעותיה. כמו כן, בהנחה שבית המשפט יקבע כי צווי האזנת הסתר ניתנו שלא כדין, על בית המשפט, כך לפי הטענה, לפסול אותם חלקים מהודעותיה ומהודעות נאשמים 2 ו-3, בהם מתבקשים הם להשיב לשאלות המתייחסות לתוצרי האזנות הסתר.

לאחר שבחנתי את הטענות המפורטות שנטענו בכתב ובעל פה, ואת תשובת המאשימה עליהן, הגעתי לכלל מסקנה כי לא נפל פגם בחוקיות הצווים שהוצאו במסגרת פרשה זו, ולפיכך ההאזנה לשיחותיה של הנאשמת במסגרת צו 190/07 ולמפגש בכלא השרון מכוח צו 191/07 הייתה כדין. עם זאת, אני סבורה כי לא ניתן היה להורות על הרחבה רטרואקטיבית של צו 163/07 במסגרת ההחלטה בעניין צו 190/07. אלא שלמיטב הבנתי, אין המאשימה מבקשת להסתמך על שיחות של הנאשמת שנקלטו מכוח צו 163/07, ולפיכך אין למסקנתי זו משמעות אופרטיבית. עוד יש לומר, כי במסקנתי ביחס לאי החוקיות שבהרחבת צו 163/07 אין כדי להשליך על תוקפו של צו 190/07, שכן המדובר, למעשה, בשני עניינים נפרדים.

אשר לטענות שהועלו ביחס לחוקיות התמלול ולהיעדרו של אישור שימוש, לא מצאתי כי יש בהן כדי להביא לפסילת קבילותם של תוצרי ההאזנות נשוא הצווים האמורים. ממילא לא יפסלו אותם חלקים בהודעות הנאשמים המתייחסים להם.

כך גם לא מצאתי עילה לפסול את הודעותיה של הנאשמת, בטענה כי לא נתקבל אישור לחקירתה ולמעצרה על פי ההנחיות הפנימיות במשטרה ובפרקליטות המדינה.

הנימוקים להחלטה זו ינתנו בהכרעת הדין, לכשתגיע שעתה.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים, באמצעות פקס.

ניתנה היום, ג' חשון תשע"א, 11 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: