מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים נ' בן שימול

גזר דין

הרקע

1.ההליך שבכותרת החל להתברר לפני כב' השופט לי-רן ועבר לטיפולי בעקבות פרישתו מכס השיפוט. ביום 14.11.2012 הרשעתי את הנאשם, על יסוד הודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של תקיפת קטין לפי סעיף 368ב(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק).

2.בהתאם לעובדות כתב-האישום המתוקן בהן הודה הנאשם, במועד הרלוונטי עבד הנאשם כמאבטח במועדון "קונספט" ברחוב האומן בירושלים (להלן: המועדון). ביום 21.10.2008 בשעות הלילה, הגיע הקטין נ.ב. יליד 1991 (להלן: המתלונן) למועדון יחד עם חבריו, למסיבה סגורה עבור ילדי בית-הספר. המתלונן וחבריו רקדו ובשלב מסוים הסירו המתלונן וכמה מחבריו את חולצותיהם. הנאשם אמר למתלונן מספר פעמים ללבוש את חולצתו והמתלונן התלבש, אולם אחר-כך הסיר המתלונן את חולצתו בשנית והמשיך לרקוד. הנאשם אחז בחוזקה בידו של המתלונן, אמר לו "אמרתי לך כבר לשים חולצה" והכה בפניו של המתלונן. כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמה למתלונן נפיחות בפניו ונשברה לו שן. במעשים אלה תקף הנאשם את המתלונן שהוא קטין, וגרם לו חבלה של ממש.

3.הצדדים לא הגיעו להסכמה לעניין העונש, אולם בהסכמת הצדדים התבקש שירות המבחן להכין תסקיר בעניינו של הנאשם. עוד נשלח הנאשם להכנת חוות-דעת מטעם הממונה על עבודות השירות.

תסקיר שירות המבחן וחוות-דעת הממונה

4.הנאשם הינו בן 28, רווק. מהתסקיר עולה כי הנאשם גדל במציאות חיים שאינה מיטיבה לרבות הוצאה מהבית בהתערבות רשויות הרווחה מגיל 7 ואילך (לא אעמוד על כך בפירוט מחמת צנעת הפרט). הנאשם חווה קשיים רגשיים שנתנו אותותיהם לאורך שנות התבגרותו. למרות נסיבות חייו הלא פשוטות, הצליח הנאשם לסיים 12 שנות לימוד ושירת שירות צבאי. בשנתיים האחרונות, עובד הנאשם כמוכר בחנות לחומרי בניין ומעסיקיו מרוצים ממנו. להערכת שירות המבחן, מקום העבודה הנוכחי בו מגלה הנאשם יציבות, מקנה לנאשם בטחון ומספק עבורו מסגרת מציבת גבולות ותומכת. כיום, מצבה הבריאותי והפיזי של אימו של הנאשם מדורדר עקב מחלת ריאות שהסלימה. הנאשם נותר לגור בבית ההורים והוא אשר מטפל באם, וכן מסייע לאב שלאחרונה שב להתגורר בבית ואף הוא במצב בריאותי לא פשוט.

שירות המבחן עמד על כך שבשנת 2010 - כשנתיים לאחר ביצוע העבירה נשוא התיק הנוכחי - ביצע הנאשם עבירה של ניסיון לגניבה בגינה הורשע. לעניין זה אשוב ואתייחס בהמשך הדברים. אשר לעבירה בה הורשע בתיק הנוכחי - שירות המבחן ציין כי הנאשם קיבל על עצמו אחריות לביצועה. לטענת הנאשם, לאחר שהמתלונן לא נענה לבקשותיו החוזרות לנהוג לפי נוהלי המקום, ניסה הנאשם להוציאו בכוח לפי ההנחיות שניתנו לו. כשהמתלונן התנגד, הסיטואציה התפתחה לעימות במהלכו הנאשם הוצף ברגשות כעס, והגיב באלימות כפי שתואר בכתב-האישום. התרשמות שירות המבחן היא כי הנאשם לא הצליח להתמודד עם מורכבות המצב, ולחלופין פעל באופן רגשי ואימפולסיבי. לאחר האירוע, הנאשם עזב את מקום העבודה ונמנע מעבודות אבטחה מהסוג האמור.

התרשמות שירות המבחן היא כי ההליכים המשפטיים מהווים עבור הנאשם גורמים משמעותיים; וכי בשנים האחרונות הנאשם מנהל אורח חיים תקין. נוכח נסיבות חייו הייחודיות, לרבות המצב במשפחה כיום, וכן נוכח חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה, המלצת שירות המבחן היא להטיל על הנאשם עונש חינוכי ומציב גבולות במסגרת צו של"צ בהיקף של 150 שעות, מאסר על-תנאי ופיצוי כספי למתלונן. יוער כי בהתאם לחוות-דעת הממונה על עבודות השירות, נמצא הנאשם כשיר לביצוע עונש מאסר בדרך של עבודות שירות.

טיעוני הצדדים לעונש

5.בא-כוח המאשימה עמד על הערכים המוגנים שנפגעו בגין העבירה בה הורשע הנאשם, על חומרתה ועל הנזק שנגרם בגינה. לטענת המאשימה, מתחם הענישה ההולמת בגין מעשה העבירה בה הורשע הנאשם, נע בין מספר חודשי מאסר הניתנים לריצוי בדרך של עבודות שירות ועד שנת מאסר; וכן מאסר על-תנאי ופיצוי כספי. אשר לגזירת עונשו של הנאשם – בא-כוח המאשימה עמד על כך שלחובת הנאשם הרשעה נוספת בגין עבירה שבוצעה לאחר העבירה נשוא התיק הנוכחי. לגישת המאשימה, המלצת שירות המבחן מקלה יתר על המידה. לפי הנטען, מן הראוי להטיל על הנאשם שישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות וכן מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן שספג פגיעה פיזית.

6.מנגד, עתר הסנגור לאימוץ המלצותיו של שירות המבחן. בהקשר זה הדגיש הסנגור את נסיבות חייו של הנאשם, היותו ללא דפוסי התנהגות עבריינית, רצונו לנהל אורח חיים נורמטיבי, והימנעותו מלשוב ולעסוק בתפקידי אבטחה. עוד עמד הסנגור על כך שבלא להמעיט מהפסול שדבק בהתנהגותו של הנאשם, הרי לפי הנטען, התנהגותו של המתלונן תרמה להיווצרות העבירה וכך גם אי קיומם של נהלים ברורים במועדון בו עבד הנאשם כמאבטח. הסנגור התייחס לבקשת המאשימה להטלת פיצוי לטובת המתלונן, ועתר להתחשב במצבו הכלכלי הקשה של הנאשם אשר עול פרנסת שני הוריו החולים אותם הוא סועד, מוטלת על כתפיו.

מתחם העונש ההולם

7.העבירה של תקיפת קטין הגורמת חבלה של ממש הינה עבירת פשע שעונש המקסימום הקבוע בצידה בחוק הינו מאסר חמש שנים. הדבר מעיד על חומרת העבירה בשים לב לכך שתכליתה להגן על שלמות גופם של קטינים ועל האוטונומיה שלהם על גופם. במקרה דנן, בוצעה העבירה בעת שהנאשם עבד כמאבטח במועדון בו התקיימה מסיבה סגורה עבור תלמידי בית הספר, ומכאן כי תפקידו היה לשמור על שלומם וביטחונם של הקטינים אשר הגיעו לבלות במסיבה. נראה כי לביצוע העבירה לא קדם תכנון מוקדם. הסיבה לביצועה היתה כפי הנראה תגובה אימפולסיבית של הנאשם בלהט הרגע בגין כך שכעס על המתלונן, שכן הלה לא שעה לבקשותיו החוזרות של הנאשם ללבוש את חולצתו. בהתייחס לסעיף 40ט(א)(7) לחוק העונשין, אומר כי אין לשלול כי התנהגותו של המתלונן - קטין כבן 17 אותה עת - אמנם תרמה להפרת הסדר במועדון כאשר פעם אחר פעם הסיר את חולצתו על-אף שהתבקש שלא לעשות כן. אף-על-פי-כן, נראה כי תגובתו של הנאשם אשר נקט באלימות פיזית כנגד הקטין היתה בלתי סבירה ולא מידתית, וגרמה לקטין נזק פיזי שאין להקל בו ראש - נפיחות בפנים ושבירת שן. מדיניות הענישה הנוהגת מדגישה את הצורך להיאבק בתופעת האלימות ולהעביר מסר מרתיע בעניינה, בוודאי כאשר האלימות מכוונת כלפי קטינים. יחד עם זאת, אני רואה להעיר כי כשעסקינן בעבירות אלימות, לרבות כנגד קטינים, קיימים משתנים רבים המשפיעים על העונש ולפיכך התקשיתי למצוא פסקי-דין הזהים באופן מלא לעניינו של הנאשם.

בשים לב לכל אלה, ובהתאם לעיקרון ההלימה שהינו העיקרון המנחה בענישה, אני מקבלת את עיקרי עמדתה של המאשימה לפיה מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם נע מעונש מאסר בפועל שניתן לריצוי בדרך של עבודות שירות, ועד 12 חודשי מאסר בפועל; מאסר על-תנאי ופיצוי לנפגע העבירה.

גזירת עונשו של הנאשם

8.המאשימה עתרה להטלת עונש מאסר בדרך של עבודות שירות וזאת לתקופה מרבית של 6 חודשים. עונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות מצוי בתוך מתחם הענישה ההולמת, ושקלתי את הטלתו במקרה דנן (אף כי לתקופה קצרה מזו לה עתרה המאשימה). השיקולים המצדדים בהטלת מאסר בעבודות שירות הם עקרון ההלימה; הצורך בהרתעת היחיד והרבים; וכן העובדה שלאחר ביצוע העבירה בה הורשע הנאשם בתיק הנוכחי, הורשע הנאשם בעבירה של ניסיון גניבה בגינה הוטל עליו עונש מאסר על תנאי וכן צו של"צ בהיקף של 100 שעות.

9.בלא להתעלם מהשיקולים האמורים, בסופה של שקילה ראיתי לחרוג ממתחם העונש ההולם לקולא, ולהטיל על הנאשם עבודות שירות לתועלת הציבור – אף כי בהיקף גבוה מזה עליו המליץ שירות המבחן – וכן מאסר על-תנאי ופיצוי כספי למתלונן. להלן טעמיי לכך:

ראשית, במישור שיקולי השיקום כאמור בסעיף 40ד(א) לחוק העונשין - עיון בתסקיר שירות המבחן מצביע על כך שלנאשם נסיבות חיים מורכבות. כפי שצוין בפיסקה 4 לעיל, הנאשם חווה ילדות לא פשוטה, ולמרות זאת הצליח לסיים 12 שנות לימוד וכן שירת שירות צבאי. הנאשם הודה בביצוע העבירה ולקח אחריות לה. מיד לאחר ביצוע העבירה עזב הנאשם את המועדון בו עבד כמאבטח, ונמנע מלשוב ולעסוק בעבודה זו. לאחר ביצוע העבירה בה הורשע בתיק זה, עבד הנאשם בעבודות מזדמנות. עבירת ניסיון הגניבה אותה ביצע הנאשם לאחר העבירה נשוא התיק שלפניי, בוצעה לפי הערכת שירות המבחן על-רקע כוחות אגו חלשים וגבולות מטושטשים אל מול המעסיק אותה עת שככל הנראה עמד ברקע ביצוע אותה עבירה. מאז עבר הנאשם כברת-דרך. הוא החליף מקום עבודה ועובד כמוכר בחנות לחומרי בניין מזה כשנתיים, במהלכן לא הורשע בעבירה נוספת. מעסיקיו של הנאשם מרוצים ממנו והנאשם מביע שביעות רצון רבה מעבודתו. הערכת שירות המבחן היא כי מדובר במקום עבודה המקנה לנאשם ביטחון, מחפה על תחושה של חוסר אונים ואוזלת יד שהנאשם חווה בעברו אל-מול הסביבה בה חי, והוא משמש לו מסגרת מציבת גבולות ותומכת. שירות המבחן הוסיף והעריך כי אין מדובר באדם עם דפוסי עבריינות מושרשים, וכי ההליכים המשפטיים היוו גורם מרתיע עבור הנאשם. בהתחשב בכל אלה, אני בדעה כי קיים סיכוי של ממש לשיקום הנאשם. בנסיבותיו הייחודיות של המקרה שלפניי, הטלת עונש מאסר בדרך של עבודות שירות עלולה לשבש את המסלול החיובי בו מצוי הנאשם במקום העבודה הנוכחי, המהווה עבור הנאשם עוגן יציב כאמור בתסקיר שירות המבחן. בנסיבות אלה, נראה לי כי התועלת לאינטרס הציבורי שבגזירת עונש מאסר בעבודות שירות במקרה דמן, פחוּתה מהתועלת האישית והציבורית שתצמח מהמשך צעידתו של הנאשם בדרך השיקום בה הוא צועד בשנתיים האחרונות.

שנית, ראיתי להתחשב בכך שהנאשם סועד את אימו החולה עימה הוא חי ומסייע לה פיזית וכלכלית. הטלת עונש מאסר, ולו בדרך של עבודות שירות, עלולה לפגוע מהותית בנאשם וביכולתו לתמוך כלכלית בבני משפחתו.