מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים נ' בן רביעה

גזר דין

רקע עובדתי

בתאריך 20.10.07 בשעות הצהרים נהג הנאשם ברכבו ברח' ברזני בירושלים, לכיוון הכפר ג'בל מוכבר. הנאשם היה נהג חדש אותה עת. הכביש בו מדובר הינו דרך עירונית, ובכל כיוון נסיעה יש נתיב אחד. בכיוון נסיעת הנאשם יש פסי האטה. מזג האוויר היה נאה, והראות הייתה טובה. שדה הראיה היה 80 מ' לפנים.

אותה עת חצתה את הכביש, שלא במעבר חציה, ילדה בת 7, מימין לשמאל כיוון נסיעת הנאשם. הנאשם, שנהג במהירות, שלא בהתאם לתנאי הדרך, פגע בילדה באמצעות המראה הימנית של הרכב. לאחר התרחשות התאונה נמלט הנאשם מן המקום, בהותירו את הילדה יושבת על הכביש.

כתוצאה מן התאונה נגרמו לילדה שבר פימור בירך שמאל ושבר תלישה בכף רגל ימין. בנוסף נגרמו לה המטומות באברי גוף שונים. הילדה נזקקה לניתוח בהרדמה מלאה, לשם טיפול בשבר בירך שמאל, ובמהלכו קובע השבר באמצעות שני מסמרים. כמו כן גובסה רגלה הימנית.

אלה העובדות בהן הודה הנאשם, והעבירות בהן הורשע מכוח הודאתו הן עבירה של הפקרה אחרי פגיעה (סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961); מהירות סבירה (תקנה 51 לתקנות התעבורה); חבלה של ממש (סעיף 38(3) לפקודת התעבורה).

הודאתו של הנאשם ניתנה במסגרתו של הסדר טיעון, בו שונו במקצת עובדות כתב האישום ונמחקה אחת מן העבירות שיוחסו לו במקור. לא היה הסדר בין הצדדים לעניין העונש.

טיעוני הצדדים

לטענת ב"כ המאשימה, יש להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה משמעותית, מאסר על תנאי, פסילת רישיון לתקופה משמעותית, קנס ואף פיצוי לנפגעת העבירה. לטעמו, על בית המשפט להביא בחשבון את העובדה שהמדובר בתאונה שתוצאותיה קשות, כשלכך מצטרפת העובדה החמורה של הפקרת הנפגעת וההימלטות ממקום התאונה. המדובר בהתנהגות נפוצה, ועל בית המשפט לעשות לשירוש התופעה.

ב"כ הנאשם סבור, כי יש להסתפק בעונש שניתן לרצותו בעבודות שירות, וכי אין להטיל על הנאשם עונש פסילה משמעותי. בטיעוניו עמד על כך שהנאשם היה כבן 19 בעת קרות התאונה, הוא נלחץ והגיע לביתו, הנמצא במרחק קטן מן המקום, סיפר על התאונה לאביו והלה הסגירו מיד למשטרה. אין מדובר במי שניסה לטשטש את אחריותו ולמנוע מרשויות האכיפה להגיע אליו, ויש להביא בחשבון את העובדה שכשראה אנשים המתקבצים במקום התאונה חשש שיפגעו בו. בנוסף עמד על האחור הרב שבהגשת כתב האישום, שנתיים ממועד קרות התאונה, וניתן לראות כי בתקופה זו, למעט עבירת תעבורה אחת (נהיגה תוך שימוש בטלפון נייד), לא עבר כל עבירה נוספת. הנאשם עצמו הוא צעיר נורמטיבי, והתסקיר שהוגש בעניינו חיובי.

תסקיר המבחן

שירות המבחן מתרשם כי הנאשם הינו צעיר בעל מערכת ערכים נורמטיבית, בעל יכולת לנהל אורח חיים תקין, עובדה הבאה לידי ביטוי בהשתלבותו בעבודה ותרומתו לפרנסת משפחתו. הוא נוטל על עצמו אחריות מלאה לעבירות בהן הורשע, עם זאת נוטה להפחית מחומרת המעשה ולהשליך את האחריות על גורמים נוספים חיצוניים. לטענתו פעל מתוך פחד ואובדן שליטה, אולם ביטא רגשות קשים של כאב וצער לנוכח הפגיעה בילדה. שירות המבחן מתרשם כי להליכים המשפטיים שהתנהלו נגד הנאשם עד כה יש השפעה אפקטיבית עליו בכיוון של הבנת חומרת מעשיו, חידוד הגבולות והרתעה מפני חזרה על התנהגות דומה בעתיד.

לנוכח האמור לעיל ממליץ שירות המבחן להימנע משליחתו של הנאשם למאסר ממש, על מנת לצמצם את ההשלכות הקשות העלולות להיות לשהייה בכלא. המלצת שירות המבחן הינה כי יוטל על הנאשם עונש מאסר שניתן לרצותו בעבודות שירות.

הכרעה

העבירה של הפקרה לאחר פגיעה הינה עבירה שהפגימה המוסרית הגלומה בה, רבה. נטישת הנפגע במקום התאונה פוגעת בסולידאריות החברתית. ודאי וודאי כך, כאשר הפוגע הוא שגרם לתאונה, או תרם להתרחשותה, בנהיגתו חסרת הזהירות, במובחן ממקרה בו מתחייבת הושטת העזרה לנפגע מעצם המעורבות בתאונה גם בלא אשמה. ודאי וודאי כך, כאשר הנפגעת היא ילדה קטנה, שנותרה יושבת על הכביש חסרת אונים לאחר הפגיעה. ואכן, המחוקק ביטא את השקפתו על החומרה הרבה הנודעת להתנהגותו של הנאשם בקובעו עונש מאסר מירבי של 7 ו-9 שנות מאסר (על פי חומרת הנסיבות). כך באשר לנסיבות לחומרה, המאפיינות את התנהלותו של הנאשם, והתובעות את ביטוין בשיקולי גמול. שיקול נוסף לחומרה שיש להביאו בחשבון מתבטא בעובדה שהמדובר, למרבה הצער, בהתנהגות שכיחה במקומותינו. לא רק שרבות הן תאונות הדרכים, רבות מדי, אלא שלא פעם ולא פעמיים מופקרים הנפגעים בהן לגורלם, תוך שהנהגים הפוגעים נמלטים על נפשם. שיקול זה עניינו במסר המתחייב של הרתעה.

מנגד, אין לזלזל במשקלן של הנסיבות לקולא. הנאשם הסגיר עצמו למשטרה זמן קצר ביותר לאחר קרות התאונה, ונטל על עצמו אחריות למעשה. הוא הודה בבית המשפט וחסך זמן שיפוטי. חרטתו ניכרת הן בכך שהתייצב בתחנת המשטרה, הן בכך שהודה, והן בשיחותיו עם קצין המבחן. בנוסף, המדובר בצעיר ללא עבר פלילי, וגם עברו התעבורתי נקי, למעט הרשעה אחת נוספת שעניינה שיחה בטלפון בזמן שהרכב נע. המלצתו החיובית של שירות המבחן אף היא נתון בר חשיבות. ועל כל אלה יש להוסיף, כי המאשימה השתהתה עת רבה עד להגשת כתב האישום, והוא הוגש בעבור שנתיים מיום התאונה.

לאחר ששקלתי את כל אלה, אני סבורה כי לא ניתן לפטור את הנאשם בלא עונש מאסר ממש, אולם משך התקופה יביא לידי ביטוי את השיקולים לקולא. לפיכך, החלטתי לדון את הנאשם לעונשים הבאים:

4 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

3 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים, אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה, או עבירות לפי סעיפים 64א ו- 38(3) לפקודת התעבורה.

פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 18 חודשים.