מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים נ' אלברט

גזר דין

הנאשם הורשע, לאחר שמיעת הוכחות, בעבירות של עושק ושל קבלת דבר במרמה, הכל כמפורט בהכרעת הדין.

הנאשם טען כי יש לבטל את הרשעתו. אינני מקבל טענה זו. לעניין זה, נקודת המוצא היא הרשעה. הימנעות מהרשעה היא חריג, בו ניתן לעשות שימוש כאשר הדבר (א) מתיישב עם חומרת העבירה, ו – (ב) אם הרשעה עלולה לגרום לנאשם נזק בלתי הפיך.

נקודת המוצא לדיון מצויה בחומרת העבירות. עבירת העושק אינה מן החמורות שבספר החוקים, על פי עונשה המירבי. מדובר בעבירה שנושאת עונש מאסר של שנה אחת. עם זאת, מבחינת נסיבותיה, המדובר בעבירה המצדיקה ענישה ממשית. כפי שנקבע בהכרעת הדין, הנאשם ניצל את מחלת הנפש של המתלונן, על מנת לקבל שיקים חתומים ממנו, אותם מילא לצורך ניהול עסק. התנהלות זו גרמה להסתבכות של המתלונן. בנסיבות כגון אלה, חומרת העבירה אינה מאפשרת להימנע מהרשעתו של הנאשם, ולבטל כמבוקש את ההרשעה.

אשר לעבירה של קבלת דבר במרמה. עבירה זו נושאת בצידה עונש מאסר של שלוש שנים. עם זאת, נסיבות העניין אינן קרובות לרף החמור של עבירה זו. העבירה של קבלת דבר במרמה במקרה זה מצאה ביטויה במשיכת שיק ללא כיסוי, בנסיבות של קשיים עסקיים. זו אף זו, סכום השיק עמד על סך של 1,400 ₪, סכום יחסית לא גדול. מבחינה זו, ובהינתן חלוף הזמן הרב מאז ביצוע העבירות, ניתן היה לשקול ביטול הרשעה, ומה גם שהסכום הוחזר, בדיעבד, למתלונן בעבירה זו.

עם זאת, אין בפניי תשתית בדבר נזק בלתי הפיך שההרשעה עלולה לגרום לנאשם. נקודת המוצא של הרשעה, מקום בו בוצעה עבירה, נותרת אפוא בעינה. השיקולים עליהם עמדתי בהקשר זה יקבל ביטוי, אפוא, באמצעי הענישה ובמידת הענישה.

אשר לעונש. לכתחילה, עמדת המאשימה היתה כי יש להטיל על הנאשם שירות לתועלת הציבור. שירות המבחן לא המליץ על אמצעי זה, נוכח העובדה שהנאשם אינו נוטל אחריות על העבירות בהן הורשע. יש עוגן לעמדה זו גם בדבריו של הנאשם בפניי בית המשפט. על רקע זה, עתרה המאשימה להטלת מאסר בדרך של עבודות שירות. הנאשם נמצא מתאים לעונש זה. עמדת הנאשם היא, כי יש להימנע גם מהטלת שירות לתועלת הציבור. עם זאת, הנאשם הודיע כי הוא מוכן לבצע של"צ.

אינני מקבל את עמדת הנאשם. המדובר, כמוסבר, בעבירה עיקרית שיש בה מימד ממשי של ניצול חולשה. בצדק עמדה המאשימה על מימד של כיעור בעבירה זו. עבירה זו מחייבת ענישה ממשית, ולו בדרך של עבודות לתועלת הציבור.

אשר לטענות לעניין שירות לתועלת הציבור מחד ומאסר בעבודות שירות מאידך. הבחירה באמצעי הענישה המתאים אינה קלה במקרה זה. הטלת מאסר בדרך של עבודות שירות שקולה, מן הבחינה הנורמטיבית, לעונש מאסר ממש. ספק בעיני אם יש לכך מקום, נוכח חלוף הזמן המשמעותי מאז בוצעו העבירות. הטלת שירות לתועלת הציבור אינה עולה בקנה אחד עם המלצת שירות המבחן, אשר חיווה דעתו כי יהיה בה כדי לחזק את דימויו העצמי החיובי והנורמטיבי של הנאשם, התופס עצמו כמאופיין בתכונות של אלטרואיזם ובנתינה, בניגוד לקביעות הכרעת הדין, ובאופן אשר אינו מתיישב עם תכליתו החינוכית של אמצעי זה.

הבחירה בהקשר זה אינה, אפוא, באמצעי האידיאלי. במצב זה, בו המאזנים פחות או יותר מעויינות, ובשים לב לחלוף הזמן הרב ולהעדר הסתבכויות של הנאשם בתקופה זו, אני סבור, לאחר התלבטות, כי יש לילך לפתרון החמור פחות, ולהעדיף שירות לתועלת הציבור, חרף הקושי הטמון בכך. עונש זה מידתי יותר, בנסיבות העניין, עליהן עמדתי. אני סבור, כי הטלת מאסר בעבודות שירות תהיה עונש חמור במידה החורגת מן הסביר, במכלול נסיבותיו של מקרה זה.

בכל הנוגע להיקף השל"צ, יש להביא בחשבון את הנתונים שפורטו לעיל. יש להביא בחשבון גם את גילו של הנאשם, את העובדה שהוא סועד את אמו החולה, ואת העובדה שהינו מובטל, ותר אחר עבודה.

המאשימה עתרה גם לקנס ולפיצוי למתלונן. ממכלול הראיות עולה, כי הנאשם אינו אדם אשר הפרוטה מצויה בכיסו. עולה גם, כי למתלונן נגרמה פגיעה ממשית בשל מעשי העבירה של הנאשם. במצב זה, הפיתרון המידתי הוא הטלת פיצוי למתלונן, בסכום ובתנאים שהנאשם יוכל לעמוד בו. אינני מוצא בנסיבות אלה הצדקה להטלת קנס, אשר פירושו המעשי יכול להיות מאסר בפועל, ואשר אין בו משום הטבה של הנזק שנגרם למתלונן. השימוש באמצעי זה אינו מידתי, בנסיבות העניין.

נוכח כל האמור, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

של"צ בהיקף של 120 שעות, בהתאם לתוכנית שתוכן על ידי שירות המבחן. התוכנית תוגש עד ליום 1.6.10. בהמשך לכך, תתבקש התייחסות הצדדים בכתב לתוכנית.

פיצוי למתלונן בסך של 2,000 ₪. הפיצוי ישולם ב – 8 תשלומים חודשיים שווים, בסך של 250 ₪ כל אחד, אשר הראשון שבהם ייעשה עד ליום 1.6.10, והבאים אחריו עד לראשון בכל חודש עוקב.

מאסר על תנאי של שלושה חודשים, אשר ירוצה בפועל אם הנאשם יבצע אחת העבירות בהן הורשע תוך 24 חודשים מיום גזר דין זה.

עיון ביום 8.6.10.

ניתן היום, כז' אייר תש"ע, 11 מאי 2010, במעמד הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: