מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים נ' אבו חג'ה

גזר דין

1. הנאשם הורשע לאחר שמיעת הוכחות בעבירות של שהייה בישראל שלא כדין, והתפרצות לבית עסק. עתה הגיעה העת לגזור את דינו.

2. (א) נקודת המוצא מצויה בחומרת העבירות. הכניסה לישראל שלא כחוק מהווה סיכון משמעותי לשלום הציבור. יש בה כדי להטיל נטל כבד על כוחות הביטחון. כאשר הכניסה לתחום המדינה נעשית לשם ביצוע עבירות, חומרתה עולה במידה משמעותית. זאת ועוד. עבירת ההתפרצות שבוצעה היא חמורה. יש בה מימד בולט של פגיעה בפרטיות ותחושת הביטחון של בעלי העסק.

(ב) עם זאת, חומרת העבירה פחותה במידת מה מהתפרצות לבית מגורים, שכן בנסיבות העניין לא היה מי ממחזיקי הנכס בתחומו בעת ההתפרצות, ואף לא היה סיכון ממשי להמצאותו. עובדה זו נוטה להקטין את הסיכון להסלמה, הטמון בהתפרצות לבית מגורים. בתוך כך, מידת הפגיעה בפרטיות קטנה יותר בנסיבות אלה. נתונים אלה משתקפים בעונש המירבי הקבוע בצד העבירה שבפניי (5 שנות מאסר), הקצר מזה הקבוע בגין העבירה המקבילה של התפרצות לבית מגורים (7 שנות מאסר).

3. לזכות הנאשם עומד עברו הנקי. ממילא, לא ריצה הנאשם בעבר עונש מאסר. מטיעוני בא כוח הנאשם עולות גם נסיבות אישיות המצדיקות התחשבות, ובהן מצבו המשפחתי והכלכלי של הנאשם. הנאשם הוא המפרנס היחיד של משפחתו, ומטופל בשני ילדים קטנים. מצבה הכלכלי של המשפחה בכי רע. לזכות הנאשם עומד גם חלוף הזמן מאז האירוע (דצמבר 2003). עם זאת, משקלו של שיקול זה נמוך יחסית. כתב האישום הוגש במרץ 2005, זמן סביר לאחר האירוע. הכרעת הדין ניתנה ביום 5.6.06. ההליכים מאז התמשכו בעיקר על רקע הגשת ראיות נוספות מטעם הנאשם, אשר הצריכו דיונים והחלטות של בית המשפט. על רקע זה, ובשים לב לטיב העבירה בה מדובר, לא ניתן לייחס משקל מכריע לשיקול האמור.

4. בשיקולים לקולא אין כדי להצדיק קבלת עמדתו של בא כוח הנאשם, לפיה יש להימנע מענישה ממשית בתיק זה. חומרת העבירות בהן מדובר מחייבת ענישה ממשית. במקרה שבפניי, העונש העיקרי העומד על הפרק הוא מאסר בפועל. אמצעי ענישה אחרים, כגון עבודות שירות, אינם עומדים על הפרק. קנס כספי, כמוצע (לחלופין) על ידי בא כוח הנאשם, אינו מהווה אמצעי עונשי מספק בנסיבות העניין. עם זאת, הטלתו של קנס כאמור מאפשרת למתן את עונש המאסר אשר יש להטיל בתיק זה. בסופם של דברים, השיקולים עליהם עמדתי לקולא משליכים, במקרה זה, לא על טיב העונש אשר יש להטיל, כי אם על מידתו. לא למותר להעיר, בהקשר זה, כי באסמכתאות הלא מעטות שצירף בא כוח הנאשם, אין ולו מקרה אחד של כניסה לישראל שלא כחוק, לשם ביצוע עבירות רכוש חמורות, אשר בית המשפט נמנע בו מהטלת עונש ממשי.

5. איזונם של השיקולים מוביל אותי למסקנה, כי העונש ההולם במקרה זה הינו מאסר לתקופה קצרה יחסית, וקנס בגובה ההפקדה הכספית שעשה הנאשם (4,500 ₪, ראו החלטתי מיום 12.9.05). אמצעי עונשי זה משקף באופן מידתי את תכליות הענישה של גמול והרתעה מצד אחד, ושל שיקום הנאשם מצד שני. כפי שצויין בפסיקה,

“ There is room for a custodial sentence which achieves the desired deterrent effect by virtue of its being passed rather than by reason of its length or of its having a specific length. There are cases where the fact of imprisonment is punishment of itself and where the threat of imprisonment is deterrent enough.”

(Jeffcock v. R; Maplethorpe v. R [1997] EWCA Crim 2664 (27th October, 1997);

שיקולים אלה יפים למקרה שבפניי.

6. על יסוד מכלול השיקולים עליהם עמדתי, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:

מאסר בפועל לתקופה של 60 ימים.

קנס בסך של 4,500 ₪. הקנס ישולם מתוך הפיקדון שהפקיד הנאשם בתיק זה.

מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים, אשר ירוצה בפועל אם הנאשם יבצע עבירה לפי חוק הכניסה לישראל במשך תקופה של 30 חודשים שתחילתה ביום שחרורו של הנאשם מן המאסר בתיק זה.

מאסר על תנאי לתקופה של 5 חודשים, אשר ירוצה בפועל אם הנאשם יבצע עבירת רכוש, שעונשה המירבי הוא 3 שנות מאסר או יותר, במשך תקופה של 36 חודשים שתחילתה ביום שיחרורו של הנאשם מן המאסר בתיק זה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

ניתן היום, ג' אדר א תשע"א, 07 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: