מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים ואח' נ' מיארה ואח'

גזר דין

פרטי הרשעתם של הנאשמים שלפני בעבירות קשירת קשר לביצוע עוון ונסיון לקבל דבר במרמה – מובאים בהרחבה בהכרעת הדין שנתנה בתי זה, בתאריך 30.9.2009 לאחר שמיעת הראיות. על פי הכרעת הדין הנאשמים זוכו מן העבירה של שידול למתן שוחד שנכללה בכתב האישום נגדם.

בטיעוניה לעונש ציינה המאשימה את חומרת מעשיהם של הנאשמים הן בפן הציבורי – באשר יש במעשים כגון אלה לפגוע באמון הציבור בטוהר המידות של עובדי הציבור והן בפן הפרטי של הפגיעה במתלונן שנגרמו לו חרדה ומתח, כפי שהעיד עליהם.

המאשימה הוסיפה וטענה כי יש לשקול לחומרא את עברו הפלילי של נאשם 1 וכן את חלקו המכריע בעובדות, שכן היה זה שנפגש עם המתלונן וקיבל מידיו את חלק התמורה שנדרש המתלונן להפקיד בידי הנאשמים.

לגבי נאשם 2 טענה המאשימה שאמנם הורשע בעבר בעבירות שאינן ממין הענין אך חלקו בעוקץ שביצע על המתלונן גדול באשר לחץ על המתלונן לקיים המפגש ומעורבותו פחתה רק אחרי שנוצר הקשר בין המתלונן לנאשם 1.

המאשימה עתרה כי יוטל על נאשם 1 עונש מאסר לריצוי בפועל, על נאשם 2 מאסר לריצוי בעבודות שרות וכן כי יוטלו על שני הנאשמים גם ענשי קנס, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן.

שני באי כח הנאשמים בקשו ליתן משקל רב לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות עד הנה וגם מאז ביצוע העבירות עד להגשת כתב האישום.

ב"כ נאשם 1 ציין בהקשר האמור את העובדה שתיק החקירה נסגר והוא נפתח מחדש עקב ערר שהגיש המתלונן. כך קרה שכאשר בקש נאשם 1 בשנת 2005 לעשות מפנה בחייו ובהתנהלותו הבלתי נורמטיבית, עבר הליך שיקום, צרף את כל התיקים שהיו פתוחים נגדו – לא היה תיק זה פתוח וממילא לא יכול היה נאשם 1 לצרפו. כך נפגעה האפשרות של נאשם 1 להניח גם פרשה זו בעברו ולהמשיך בדרכו החדשה והנורמטיבית אותה ביכר על פני המשך חיי פשע.

הוסיף ב"כ נאשם 1 וטען כי נאשם 1 לא היה היוזם של העבירות בהן הורשעו הנאשמים, אלא שנגרר לביצוע המעשים.

כן הדגיש ב"כ נאשם 1 כי אלמלא עמדה המאשימה על עבירת השידול למתן שוחד, ממנה זוכו הנאשמים, יכול היה נאשם 1 לכלכל את מעשיו ולנהל את ההליך באופן שונה מכפי שהיה בפועל.

הנאשם נשוי ואב לחמישה ילדים בטווח הגילאים 16 עד 8.

נאשם 1 - הדגיש את הליך השיקום שעבר, את השתדלותו לפרנס משפחתו מן העבודה כשומר, כאשר הוא מתקשה להתקבל לעבודה נוכח עברו הפלילי. הוא ציין את תרומתו לחברה בדרך של מתן הרצאות במוסדות לגמילה מסמים ורצונו לחיות חייו בשקט, ללא מפגש עם ביה"מ ותוך הבנה שעיני ילדיו תלויות בו.

ב"כ נאשם 2 – כאמור עמד בהרחבה על משמעותו של חלוף הזמן, הרציונלים שביסוד עקרון התישנות העבירות והנסיבות הנוגעות להליך זה. לטעמו יש לתת משקל רב לשיהוי הרב שבהגשת כתב האישום ולהקל בענשם של הנאשמים ולו כדי לתמוך באחד הרציונאלים של רעיון ההתישנות והוא המרצת הרשות לפעול ביעילות בהעמדת עברינים לדין.

כמו-כן, מטעמים של צדק יש להקל בעונשם של הנאשמים שכן בעת הזאת עברו כ- 8 שנים מאז ביצוע העבירות, לחלוף הזמן צריך להיות משקל ממשי בקביעת העונש על הנאשמים.

לנסיבותיו האישיות של נאשם 2 ציין בא כוחו כי מדובר באדם בן כ- 41 שנים, נשוי ואב ל- 4 ילדים בטווח הגילאים 23 – 11. הנאשם מפרנס מזה שנים את משפחתו מעבודתו כספר. בתוך כך הוא תומך בחינוך ילדיו ובהשכלתם ואכן כל ילדיו חובשים את ספסלי הלימודים מי בחינוך אקדמי על-תיכוני ומי בבי"ס תיכון או בי"ס יסודי.

הנאשם שרת שרות צבאי מלא כצנחן ובמשך 22 שנים שירת במילואים, בין היתר בהתנדבות, כספר וללא תמורה מהמוסד לביטוח לאומי.

לנאשם 2 שתי הרשעות בעבירות מתחום התכנון והבניה אין לו עבר פלילי אחר וגם חובות שנצברו לו נפרעו על ידו לאחר הסדר מתאים עם נושיו.

בהתחשב בכל אלה טען ב"כ נאשם 2 שיש לבטל הרשעתו של הנאשם ולהסתפק בהטלת צו לביצוע שרות לתועלת הציבור, לחילופין בקש להסתפק בעונש מאסר על תנאי.

מאחר שלמתלונן לא נגרם נזק כספי – בקש להמנע מהטלת פיצוי.

נאשם 2 – בדבריו ערער על ממצאי הכרעת הדין והוסיף כי היעדרות מן המספרה שלו תפגע בפרנסת משפחתו לכן בקש לאמץ את בקשות בא כוחו.