מ.י. פרקליטות מחוז חיפה-פלילי נ' קוזמנקו סלבה(עציר)

החלטה

1.המשיב מס' 1 (להלן – "המשיב" או "הנאשם") הועמד לדין בבית משפט זה והואשם בהריגתו של המנוח יבגני צ'רקס ז"ל (להלן – "המנוח").

במסגרת הסדר טיעון שאליו הגיעו הצדדים הודה הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן (התיקון לא שינה את העבירה בה הואשם המשיב מס' 1. זו נשארה כפי שהיתה מלכתחילה, עבירה של הריגה), הורשע על פי הודאתו בעבירת הריגה, וסופו שנגזרו עליו 13 שנות מאסר מתוכן 10 שנים לריצוי בפועל והשאר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע ויורשע עליה.

עתה לפני בקשתה של המבקשת, חברה בעלת זיכיון לשידורי טלוויזיה מכח חוק הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן – 1990, להתיר לה לפרסם, במסגרת תוכנית התחקירים "שומר מסך", "(...) את חקירתו של המשיב 1 (...) במשטרת ישראל, ואת שחזור הרצח של המנוח (...) וזאת מכח הסמכות המסורה לבית המשפט הנכבד על פי סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב – 2002 (...)" (להלן – "החוק").

2.בקשתי וקבלתי את תגובות המשיבים לבקשה. שניהם הגיבו והביעו את התנגדותם למבוקש.

בקשתי גם את תגובת אמו של המנוח לבקשה. האם, גב' בלה צ'רקס, הביעה את הסכמתה למבוקש.

3.נימוקי המבקשת בבקשתה

א. המבקשת, באמצעות באי כוחה עורכי הדין גלעד וינקלר ולירון לוטן-פנדל, טענה כי המקרה הטרגי שבו קפח המנוח את חייו "(...) מעורר גם שאלה בהיבט הציבורי של עסקאות טיעון, כאשר המבקשת מעוניינת לערוך דיון ציבורי בשאלה האם הסדרי טיעון מן הסוג הזה הם רצויים. בין היתר מבקשת תוכנית "שומר מסך" לשאול הם יש להתחשב במצב הנפשי וברקע הסוציו-אקונומי אשר מביא בחור צעיר לבצע רצח אכזרי, או שמא המדיניות הרצויה היא דווקא כזו המעודדת הטלת עונש קשה אשר ישקף את הסלידה של הציבור מהמעשה".

ב. עוד טענה המבקשת לאמור:

"(...) המשיב 1 (היינו, הנאשם. ע.ג.) הורשע בהריגה ולא ברצח. המבקשת סבורה כי לתמונות מתוך חדרי החקירה ולשחזור הרצח ישנה חשיבות עצומה בדיון הציבורי בשאלה האם ראוי היה להרשיע את המשיב 1 בהריגה או ברצח. התנהלות המשיב 1 בתוך חדרי החקירה משקפת את הלך הרוח שהוביל לאירוע הטראגי ומציגה אותו בפני הציבור באופן הטוב ביותר".

ג. המבקשת הדגישה כי משפטו של הנאשם הסתיים בהסדר טיעון.לפיכך, טענה, נוכח החשיבות הציבורית בהצגת התמונות מתוך חדרי החקירה ולאור העובדה שההליך הפלילי תם "אין עוד חשש כי פרסום קלטת בה המשיב 1 מצולם, תפגע בהליך המשפטי".

ד. המבקשת ציינה כי הכלל בשיטתנו המשפטית הוא כי הדיון המשפטי הוא פומבי וזכות הציבור לדעת. חריג לכלל המתיר פרסום נמצא בסעיף 13 לחוק האוסר על פרסום תיעוד חזותי או קולי של חקירה ללא רשות בית המשפט. אך בענייננו, טענה המבקשת, "לא מתקיימים הרציונאלים להחלת איסור הפרסום הקבוע בסעיף 13 לחוק, ומשכך אין כל מניעה להתיר את הפרסום".

ה. המבקשת טענה כי אין מחלוקת על כך שהפרשה הנדונה הינה בעלת חשיבות ציבורית רבה. "בפרסום הקלטות, בהצגת הדברים כהווייתם ובהבאתם לידיעת הציבור באופן בלתי אמצעי – טמון אינטרס ציבורי מן המעלה הראשונה".

לטענת המבקשת, הפרשה הנדונה מאחדת את הדיון בשני נושאים אשר יש חשיבות להביאם לדיון ציבורי פומבי:

"ראשית – האירוע הטראגי ממחיש את הסכנה שבשימוש באלכוהול על ידי צעירים בישראל. התוכנית "שומר מסך" מבקשת לערוך דיון בשאלת הנגישות של משקאות אלכוהוליים לצעירים, וזאת, בין היתר, על רקע העלייה הדרמטית בשימוש באלכוהול בקרב צעירים בישראל.

שנית – קיים עניין ציבורי בהסדר הטיעון שהתגבש בין הפרקליטות ובין המשיב 1, ואשר אושר על ידי בית המשפט הנכבד בהחלטתו מיום 23.9.09. לציבור יש עניין בפרטים אשר עמדו לנגד עיני בית המשפט הנכבד שעה שהחליט לאשר את הסדר הטיעון, אשר מגלם עונש קל, באופן יחסי, בין היתר לנוכח מצבו הנשפי והרקע הסוציו-אקונומי של המשיב 1".

4.תגובת המשיב מס' 1 (הנאשם)

א. הנאשם, באמצעות סניגוריו מטעם הסניגוריה הציבורית, עורכי הדין סימי פלג - קימלוב ושגיא מלח, בקש לדחות את הבקשה.

ב. הנאשם טען כי מלשון סעיף 13 לחוק ברור כי הסעיף בא, בראש ובראשונה, "להגן על פרטיותו של הנחקר". על כן הכלל הקבוע בסעיף 13 לחוק הוא שפרסום תיעוד חזותי או קולי של החקירה אסור והחריג הוא פרסום התיעוד כאשר בית המשפט מתיר זאת. "לכן הנטל להוכיח כי קיימים טעמים מוצדקים להתיר את האסור הוא על מי שמבקש זאת".

ג. הנאשם טען כי –