מ.י. פרקליטות מחוז חיפה-פלילי נ' סלאמה (אבו ריש) ואח'

הכרעת דין

1.לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 31/1/07, בשעות הבוקר, הגיעו הנאשמים, שהם הוריה של הקטינה מ.ס. ילידת 1994 (להלן: "הקטינה"), לפגישה עם מנהל בית הספר בירכא (להלן: "בית הספר"), בו למדה הקטינה בתקופה הנ"ל, בכיתה ז', לצורך שיחה בנוגע למילים גסות שנרשמו על שולחנה של הקטינה. בתום פגישתם עם מנהל בית הספר הם הבחינו, בחצר בית הספר, בקטין ב.ע. יליד 2/2/94 (להלן: "המתלונן"), שהוא בן כיתתה של הקטינה. נאשם 2 (להלן: "הנאשם") שאל את המתלונן מדוע קילל את הקטינה ולאחר מכן תקפו שני הנאשמים את המתלונן בצוותא חדא, כשהנאשם תופס את המתלונן בצווארו וחונק אותו ונאשמת 1 (להלן: "הנאשמת") מכה אותו בפניו באמצעות ידיה. משהצליח המתלונן להשתחרר מאחיזתם של הנאשמים והחל להימלט, רדף אחרי הנאשם, תפס אותו בחולצתו והפילו אל הקרקע.

עוד נטען בכתב האישום, כי כתוצאה ממעשיהם הנ"ל של הנאשמים נגרמו למתלונן שריטות, שפשופים ואודם בצוואר ובפנים והוא סבל מחרדה, הקאות וכאבי בטן ובשל כך הוא אושפז בבית החולים בנהריה מיום 31/1/07 עד יום 02/02/07.

בשל התנהגותם הנטענת הנ"ל הוגש נגד הנאשמים כתב האישום שבפניי, בו מיוחס להם ביצוע עבירה לפי סעיף 368 ב (א) רישא + 29 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").

2.בישיבת ההקראה הודו הנאשמים בעובדות שפורטו בסעיפים 1, 2, 3 ו- 4 לכתב האישום וכפרו בעובדות שפורטו בסעיפים 5, 6, 7 ו- 8 לכתב האישום, היינו בכך שהם תקפו את המתלונן וגרמו לו חבלות.

בעקבות הכפירה הביאו הצדדים את עדיהם ואת שאר ראיותיהם.

מטעם המאשימה העידו דר' משה לייבוביץ (להלן: "דר' לייבוביץ"), שבמועד הרלבנטי לכתב האישום עבד כרופא במחלקת כירורגיית ילדים בביה"ח בנהריה (להלן: "ביה"ח"), דר' אלון יולביץ (להלן: "דר' יולביץ"), שבמועד הרלבנטי לכתב האישום עבד כרופא במחלקת כירורגיית ילדים בביה"ח, המתלונן, אביו של המתלונן מר יודה עטאללה (להלן: "אביו של המתלונן"), מנהל בית הספר, מר סולטאן רמאל (להלן: "מנהל בית הספר"), סגן מנהל בית הספר, מר מאלק חירבאווי (להלן: "סגן המנהל") והשוטר משלב נסיף (להלן: "משלב"). כן הוגשו מטעם המאשימה שורה של מסמכים, כמפורט להלן: גליון קבלת המתלונן לחדר המיון של ביה"ח, שמולא ע"י דר' לייבוביץ (מוצג ת/1), דו"ח קבלת המתלונן למחלקה הכירורגית, החתום ע"י דר' לייבוביץ (מוצג ת/2), 8 תמונות שצולם המתלונן ע"י צלם ביה"ח ביום 1/2/07 (מוצג ת/3), סיכום אשפוז של המתלונן במחלקת כירורגיית ילדים, החתום ע"י דר' יולביץ (מוצג ת/4), טופס בקשת ייעוץ מרופא מומחה, שמולא ע"י דר' יולביץ (מוצג ת/5), הודעת המתלונן מיום 1/2/07 (מוצג ת/6), הודעת אביו של המתלונן מיום 31/1/07 (מוצג ת/7), הודעת סגן המנהל מיום 1/2/07 (מוצג ת/8), הודעת הנאשמת מיום 1/2/07 (מוצג ת/9), הודעת הנאשם מיום 1/2/07 (מוצג ת/10), מזכר מיום 7/2/09, אותו כתב רס"ר שרון אלחדס (מוצג ת/11), דו"ח פעולה מיום 1/2/07, שנכתב ע"י משלב (מוצג ת/12) והודעתה של הקטינה (מוצג ת/13).

מטעם ההגנה העידו שני הנאשמים, שבחרו להעיד לאחר שהוסברו להם זכויותיהם לפי סעיף 161 לחסד"פ, מזכירת בית הספר, הגב' מייסון סלאמה (להלן: "מייסון") הקטינה, מר עלי אבו עבלה (להלן: "עלי") ומר חירבאוי מוהנא (להלן: "מוהנא"). כן הוגשה מטעם ההגנה תעודה רפואית שניתנה לנאשמת ביום 17/1/08 (מוצג נ/1).

3.מהעדויות ושאר הראיות שהובאו בפניי עולות העובדות כדלקמן, החשובות לענייננו, שלגביהן אין מחלוקת בין הצדדים:

א.במועד הרלבנטי לכתב האישום למדו המתלונן והקטינה בביה"ס, באותה כיתה, כיתה ז'.

ב.ב- 30/1/07 התלוננה הקטינה באוזני המנהל על כך שכתבו לה על השולחן מילות גנאי / קללות .

ג.ב- 30/1/07, בסמוך לשעה 08.00, הגיעו הנאשמים לביה"ס כדי לברר מה קורה עם תלונת בתם על כך שכתבו לה על השולחן. באותה הזדמנות הם אמרו למנהל שהם בטוחים כי המתלונן הוא שכתב. המנהל הבטיח להם להמשיך לחקור בעניין וליידע אותם יותר מאוחר מי עשה זאת.

ד.בסיום הפגישה עם המנהל ביקשו הנאשמים לדבר עם בתם. המנהל הסכים אולם התנה שהדבר ייעשה בליווי סגן המנהל. סגן המנהל התלווה אל הנאשמים לכתתה של הקטינה, ביקש ממנה לצאת החוצה והיא יצאה. הנאשמים דיברו איתה ואחרי זה היא חזרה לכיתה.

ה.בפרוזדור, בסמוך לכתה בה למדו המתלונן והקטינה, היה עימות בין הנאשמים לבין מאלק. על אופיו של העימות - האם היה עימות פיזי, כגירסת המתלונן או רק עימות מילולי, כגירסת הנאשמים, ישנה מחלוקת בין הצדדים ועל כך אעמוד בסעיף 4 להלן.

ו.אביו של המתלונן הגיע לביה"ס, בעקבות שיחת טלפון שקיבל מהמנהל, לקח את המתלונן הביתה ובהמשך הסיע אותו לבית החולים.

ז.המתלונן הגיע לבית החולים באותו יום, 31/1/07, סמוך לפני השעה 13.00. הוא טופל בחדר המיון ולאחר מכן הועבר למחלקה הכירורגית, שם אושפז עד 2/2/07.

ח.בבדיקות שנעשו למתלונן נמצאו שפשופים קלים על הצוואר בצורת פסים אדומים ושפשופים על הפנים עם אודם קל. למחרת צולם המתלונן ע"י צלם בית החולים. בתמונות מוצג ת/3, נראים סימני פגיעה בצווארו ובפניו של המתלונן.

4.כאמור, עיקר המחלוקת בין הצדדים, החשובה לצורך ההכרעה בתיק שבפניי, הינה בשאלה מה אירע במהלך העימות בין המתלונן לבין הנאשמים. מחד, ישנה גירסת המתלונן לפיה הנאשם ניסה לחנוק אותו והנאשמת הכתה אותו בפנים, הוא ברח, הנאשם רדף אחריו, השיגו והפילו על הרצפה ואז שני הנאשמים בעטו בו ומאידך, ישנה גירסת הנאשמים לפיה כשפגשו את המתלונן הנאשמת פנתה אליו בדיבורים, בקשר למה שנכתב על שולחנה של הקטינה ובתגובה המתלונן התחיל לצעוק על הנאשמת ובהמשך אף לקלל. הם הכחישו כי תקפו את המתלונן.

לאחר שבחנתי בחון היטב את העדויות ושאר הראיות שהובאו בפניי אני מחליט להעדיף את גירסת המתלונן בעניין זה על פני גירסת הנאשמים. המתלונן השאיר עליי רושם אמין. גירסתו נתמכת בממצאים הרפואיים ובתמונות ת/3 וגם בדברים שמסר סגן המנהל בהודעתו במשטרה (מוצג ת/8), לפיהם הנאשמת תקפה את המתלונן ביחד עם בעלה ואז הוא הפריד ביניהם (שורות 19 - 21 להודעה).

הנאשמים, לעומת זאת, השאירו עליי רשום בלתי אמין. הם הרבו להתכחש לדברים שאמרו עת נחקרו במשטרה, כשהדברים לא עלו בקנה אחד עם הגירסה שמסרו בביהמ"ש.