מ.י. פרקליטות מחוז חיפה-פלילי נ' משלטי (מסילתי)(עציר)

החלטה

1.בגזר הדין שניתן כנגד המבקש ביום 3.6.09, חוייב המבקש/הנאשם לשלם קנס בסך 75,000 ₪ או שנתיים מאסר תמורתו. נקבע כי הקנס ישולם ב- 25 תשלומים שווים ורצופים בסך 3,000 ₪ "החל מה- 1 בחודש השני לאחר שחרורו של הנאשם ממאסרו".

המבקש ערער על גובה הקנס בפני בית המשפט העליון (ע"פ 5207/09). בית המשפט העליון, בפסק דינו מיום 20.6.10, דחה את הערעור באשר לגובה הקנס אך קבע כי תקופת המאסר תמורת הקנס תועמד על 15 חודשים (במקום שנתיים).

ביום 17.1.11 הגיש המבקש בקשה לדחות את מועד תשלומו של התשלום הראשון על חשבון הקנס ב- 60 יום. המבקש טען כי שוחרר "זה מכבר" מן המאסר וכי הוא מחפש מקור פרנסה.

המבקש טען בבקשה, שהוגשה בידי סניגורו עו"ד אסי בוחבוט, כי מועד התשלום הראשון הוא ביום 1.2.11 (סעיף 7 לבקשה).

2.המשיבה/המאשימה הביעה את התנגדותה לבקשה ובקשה לדחותה.

3.בהחלטתי מיום 24.1.11 הבהרתי כי אתייחס לבקשה רק לאחר שיימסר התאריך המדוייק שבו שוחרר הנאשם מן המאסר.

עתה לפני הודעתו של הסניגור עו"ד בוחבוט כי "המבקש שוחרר לדבריו ביום 17.11.10".

4.דין הבקשה להדחות.

בהתאם לגזר הדין היה על המבקש לשלם את התשלום הראשון על חשבון הקנס ב -1 בחודש השני שלאחר שחרורו. הואיל והמבקש שוחרר מן המאסר, לדבריו, ביום 17.11.10 הרי שהתשלום הראשון היה צריך להיות משולם ביום 1.1.11 ולא ביום 1.2.11 כפי שנכתב בבקשה שהוגשה ביום 17.1.11. אין לי אלא להצטער על שכך נעשה.

הנה כי כן, לא זו בלבד שבבקשה נכתב נתון שאינו נכון אלא הבקשה לדחיית תשלום הקנס הוגשה לאחר שהמועד לתשלום, על פי גזר הדין, כבר חלף.

יש לזכור כי הקנס בו חוייב המבקש הוטל עליו כחלק מעונש כולל בגין עבירות של נסיון לקשר לפשע עבירה לפי סעיף 499(א)(1) + סעיף 25 לחוק העונשין תשל"ז – 1977 (להלן - "החוק"); קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק, ונסיון ליבוא סם מסוכן, עבירה לפי הסעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ז – 1973 (להלן – "הפקודה") + הסעיפים 25 ו-29 לחוק.

מדובר בקשירת קשר לייבואם ארצה מהולנד של שלוש חבילות המכילות בסה"כ כ- 22,000 – 21,000 טבליות סם מסוכן מסוג M.D.M.A ("אקסטזי").

דבר משלוח החבילה נודע למשטרת ישראל והחבילה נתפסה ונשלחה מהולנד אל שוטרי משטרת ישראל. בעקבות כך הועמד המבקש לדין וסופו שהורשע בעבירות האמורות.

ועוד יש לזכור כי שיעור הקנס שהוטל על המבקש נלקח בחשבון בעת שקלול סך כל העונש שהוטל על המבקש.

לפיכך, לאור מכלול נסיבות העניין, איני רואה הצדקה להענות לבקשה ואני דוחה אותה.

5.אשר על כן ולאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן:

א. הבקשה נדחית.

ב. הואיל ובגזר הדין נאמר כי –

"היה והנאשם לא ישלם אחד מן התשלומים במועד, תעמוד כל יתרת הקנס לפרעון מיידי ואם הנאשם לא ישלם את הקנס, כי אז יאסר למשך התקופה היחסית שנותרה לאור האמור לעיל".