מ.י. פרקליטות מחוז חיפה-פלילי נ' חאג' מוחמד ואח'

גזר דין

1.הנאשמים הורשעו על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות – עבירה על פי סעיף 333 בנסיבות סעיף 335(א)(2) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז – 1973 (להלן: "חוק העונשין"). הצדדים לא הגיעו להסדר בנוגע לעונש.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן (ב'), בהן הודו הנאשמים (לאחר שכבר הוחל בשמיעת הראיות ונשמעו עדותם של המתלונן ושל חוקר משטרה), ביום 07.01.06 הם הכו את המתלונן, וזאת לאחר שנתגלע בינם לבין המתלונן סכסוך. האירוע התרחש כאשר נאשם מס' 2 תפס את המתלונן מאחור, ואילו נאשמים מס' 1 ו- 3 הכו אותו באגרופים ובבעיטות בכל חלקי גופו. לאחר מכן השכיב נאשם מס' 2 את המתלונן על הקרקע, ולאחר שנפל המשיכו שלושת הנאשמים להפליא בו את מכותיהם בכל חלקי גופו, תוך שהמתלונן מנסה לגונן על גופו. לאחר מכן בעט נאשם מס' 3 באשכיו של המתלונן, והלה התעלף מעוצמת הכאב. כתוצאה מהמכות של הנאשמים, נגרמו למתלונן חבלות גוף וכן שבר בלסת התחתונה.

2.הנאשם מס' 1, מוחמד מחמוד , הינו יליד שנת 1987 ואין לחובתו הרשעות קודמות. שרות המבחן ערך תסקיר בעניינו של הנאשם מס' 1, תוך שהוא מציין כי הנאשם 1 התקשה להתייחס לעבירה נשוא כתב האישום, וטען כי ביחד עם הנאשם מס' 2 הם ניגשו למתלונן ולנאשם מס' 3, שהיו מתווכחים בינהם , מתוך מטרה להפריד בינהם. הוא התקשה להסביר מה גרם להסלמת המצב ולעובדה שביצע את המיוחס לו בכתב האישום, אך הביע חרטה על מעשיו. אביו של הנאשם מס' 1 אף ניסה ליזום "סולחה" עם משפחת המתלונן, אולם היא סירבה לכך.

שרות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו של הנאשם מס' 1, אך המליץ כי במידה ויוטל עליו עונש מאסר, יהיה זה לא ארוך וירוצה במסגרת כלא שיקומי,על מנת למנוע את ניצולו מצד האסירים והפנמת נורמות עברייניות על רקע אישיותו החלשה והנגררת.

3.נאשם מס' 2 הינו יליד שנת 1987. לנאשם 2 הרשעות קודמות: הראשונה, בבית המשפט לנוער בעכו (ת.פ. 9187/05) בגין עבירה של פריצה וביצוע גניבה, כאשר בגזר הדין (מיום 09.11.05) הושת על הנאשם 2 קנס בסך של 2,000 ₪ וכן התחייבות בסך של 2,000 ₪ להימנע מביצוע עבירת רכוש למשך שנתיים. השניה היא מבית המשפט השלום בעכו (ת.פ. 1360/08). בכתב האישום נשוא ההרשעה, שבעובדותיו הודה הנאשם 2, נטען כי ביום 21.01.08 הכה הנאשם, יחד עם אחיו, שוטרים שהגיעו לביתו, במטרה לסכל ביצוע צו הבאה שהוצא כנגד אחיהם הקטן. בהמשך, לאחר שהודיעו השוטרים לנאשם 2 כי הוא עצור, ברח הנאשם 2 דרך החלון. הנאשם 2 הורשע על פי הודאתו בעבירות של הפרעת שוטר במילוי תפקידו, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, תקיפה הגורמת חבלה ממש ובריחה ממשמורת חוקית. בגזר הדין בעניינו של הנאשם 2 (מיום 06.04.08) הוטל עליו 2 עונש מאסר בפועל לתקופה של ארבעה חודשים ויום וכן מאסר על תנאי.

כמו כן ציינה ב"כ המאשימה כי הנאשם 2 מצוי כיום במעצר במסגרת תיק אחר, וסנגורו ציין כי הוא עצור בגין עבירת תקיפה שבגינה מתנהל נגדו הליך בבית המשפט השלום בעכו.

הנאשם מס' 2 הודה בעובדות כתב האישום והורשע בישיבת יום 14.1.10. בישיבת יום 24.5.2010, לאחר שכבר ניתן תסקיר שירות המבחן בעניינו, ביקש הנאשם מס' 2 להתיר לו לחזור להודאתו. בקשתו נדחתה בהחלטתי מיום 26.5.2010.

שרות המבחן ציין בעניינו של הנאשם 2 כי הוא אינו נוטל אחריות לביצוע העבירה נשוא כתב האישום, כאשר לדבריו המתלונן הוא זה שהחל בקטטה, כאשר כל רצונו היה להפריד בין הניצים.

שרות המבחן סקר את מצבה הסוציואקונומי הנמוך של משפחת הנאשם מס' ואת העובדה שגדל ללא דמות הורים יציבה וציין כי הנאשם 2 הינו בעל דימוי עצמי נמוך ויכולות נמוכות, שהותירו אצלו חסכים רגשיים וחוסר הפנמה של גבולות חיצוניים ופנימיים – דבר שהביא לביצוע העבירות ולשימוש בחומרים ממכרים.

שרות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו של הנאשם מס' 2 .

4.הנאשם מס' 3 יליד שנת 1989 ולחובתו הרשעות קודמות: בבית המשפט לנוער בעכו (ת.פ. 9037/05) הואשם בביצוע עבירות של פריצה לבנין שאינו דירה וביצוע גניבה , החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה ותקיפה הגורמת חבלה ממשית. על פי פרוטוקול הדיון בבית משפט לנוער בעכו וגמר הדין מיום 07.09.05, הודה הנאשם 3 במעשים שיוחסו לו, ונוכח הודאתו, נוכח העובדה כי לא היו לו במועד זה הרשעות קודמות או תיקים פתוחים אחרים ולאור התסקירים החיוביים בעניינו, נמנע בית המשפט מהרשעה, תוך שהוא מחייב את הנאשם 3 לחתום על התחייבות בסך של 2,000 ₪ להימנע במשך שנתיים מביצוע עבירות רכוש ואלימות. בבימ"ש השלום בעכו (ת.פ. 3360/07 ) הורשע הנאשם מס' 3 בגזר דין מיום 12.5.08 בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממש ונגזרו עליו 6 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין. כן חוייב לפצות את המתלונן בסכום של 2,000 ₪.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם 3 לוקח אחריות חלקית בלבד למעשים נשוא כתב האישום ומביע חרטה על מעורבותו בהם. לדבריו, המתלונן קילל את אחיותיו, במילים גסות מול אנשים שהתקהלו ולכן לא הייתה לו ברירה אלא לתקוף אותו, על מנת להחזיר את כבוד אחותו שנפגע.

שרות המבחן התרשם כי הנאשם 3 הינו בחור אימפולסיבי המתקשה לשלוט על כעסיו ולהכיל תחושות של פגיעה, אכזבה וכעס. הנאשם 3 ציין בפני שרות המבחן כי הוא יתקשה לשתף פעולה במסגרת הליך טיפולי, ובנסיבות אלה שרות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו.

5.בטיעוניה לעונש ביחס לכל נאשמים, הדגישה ב"כ המאשימה את חומרת העבירה וכן הפנתה לנזק שנגרם למתלונן, כעולה מסיכום האשפוז (ת/2) והתמונות המתעדות את הפגיעות שנגרמו למתלונן כתוצאה ממעשי הנאשמים (ת/3). על פי סיכום האשפוז, פנה המתלונן ביום 10.01.06 לבית החולים רמב"ם בשל הגבלה בפתיחת הפה ואושפז בגין שבר בלסת התחתונה ולצורך קיבוע של השבר. ביום 11.01.06 בוצע למתלונן בהרדמה כללית הליך של קיבוע הלסתות על ידי חוטי מתכת.

כן הפנתה ב"כ המאשימה לעדותו של המתלונן בבית המשפט, במהלכה שחזר את רגעי המכות הקשים ואת ניסיונותיו לגונן על גופו, שבסופם התעלף והובהל לבית החולים בנהריה. ב"כ המאשימה ציינה כי מדובר היה באירוע אלימות ברוטאלי, מתמשך ואכזרי; כי המעשים מעידים על מסוכנותם של הנאשמים ועל העובדה שהם פועלים ללא שיקול מוסרי ומתוך בריונות לשמה. עוד טענה ב"כ המאשימה כי מדובר במקרה של אלימות בקרב בני נוער, תופעה שהפכה "...למכת מדינה של ממש...", וכי על בית המשפט לנהל מלחמת חורמה בתופעה זו באמצעות ענישה מחמירה. לטענתה, העונש הקבוע בחוק לעבירת החבלה בה הורשעו הנאשמים הינו 14 שנה , כאשר עונש זה צריך להוות נקודת המוצא, באופן שישקף את היחס בין חומרת העבירות לבין סלידתה של החברה מעבירות אלה. כן טענה כי העונש חחיב לשמש אמצעי להרתעת הנאשמים. ב"כ המאשימה גם הדגישה את העובדה כי הנאשמים אינם קטינים אלא בגירים לכל דבר וענין.

6.ביחס לנאשם 1, טענה ב"כ המאשימה כי אמנם אין לו עבר פלילי, אולם ההלכה היא כי היעדר עבר פלילי אינו מהווה נסיבה מיוחדת עבור נאשם.

כמו כן הפנתה ב"כ המאשימה לאמור בתסקיר, ולפיו הנאשם 1 אינו מפנים את התנהגותו, מנסה להפחית מחומרת העבירה ואין לגביו המלצה טיפולית.

ביחס לנאשם מס' 2 הפנתה ב"כ המאשימה לעברו ולעובדה ששירות המבחן התרשם כי הנאשם 2 אינו נוטל אחריות למעשיו וכי אין לגביו המלצה טיפולית.

ביחס לנאשם מס' 3 הפנתה ב"כ המאשימה לעובדה כי עבר את העבירה בה הורשע חרף התחייבותו להמנע מביצוע עבירת אלימות וביקשה להפעיל את ההתחייבות.