מ.י. פרקליטות מחוז הצפון-פלילי נ' ערפאעיה

גזר דין

1. ביום 9.3.10 הורשע הנאשם בביצוע העבירות הבאות:

א. הריגה, עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 [להלן – "חוק העונשין"].

ב. מעשה פזיזות תוך נהיגת רכב, עבירה לפי סעיף 338 [1] לחוק העונשין.

ג. גרימת חבלה לאדם ולרכוש ברשלנות, עבירה לפי סעיפים 62 [2] ו- 38 [2][3] לפקודת התעבורה [נוסח חדש] להלן: ["פקודת התעבורה"].

ד. עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף, עבירה לפי תקנה 47 [ה][5] לתקנות התעבורה התשס"א – 1961 להלן ["תקנות התעבורה"] וסעיף 68 לפקודת התעבורה.

ה. עקיפה כאשר הדרך לא היתה פנויה, עבירה לפי תקנה 47 [ד] לתקנות התעבורה וסעיף 68 לפקודת התעבורה.

וזאת לאחר שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו אישום בגין תאונת דרכים בה היה מעורב ביום 13.8.08. במהלכה נגרם מותו של חברו, המנוח יוסף פרעיה ז"ל – [להלן – "המנוח"], וזאת לאחר שהוא הסיט את הרכב בו נהג לנתיב הנגדי, לשם עקיפת טרקטור שנסע בנתיב נסיעתו, אגב חציית קו הפרדה לבן רצוף, ופגע בכלי רכב שנסע בנתיב הנגדי. בתאונה זאת נהרג המנוח, וכן נפצעו הנאשם ושני נהגי כלי רכב אחרים, שהיו מעורבים בתאונה, עת נסעו בנתיב הנסיעה שממול.

הרשעתו של הנאשם באה לאחר שמיעת מסכת הראיות עד תום וקבלת סיכומי הצדדים.

2.לבקשת הסניגור ומכוח הוראות החוק, הוריתי על המצאת תסקיר שירות המבחן בטרם יגזר דינו של הנאשם. מתסקיר שירות המבחן נמצאתי למד כי הנאשם הינו אדם נורמטיבי, חסר כל עבר פלילי, אשר גורלו לא הטיב עימו, שעה שאביו נטש את בני המשפחה בהיותו צעיר, והוא גדל עם אחיו ואימו החד הורית בתנאי מצוקה. חרף זאת, השכיל הנאשם לקיים אורח חיים נורמטיבי. מאז התאונה הוא מדווח על קשיי תפקוד, מצב רוח ירוד, ירידה במשקל, בעיות שינה, נידוי חברתי ובדידות.

מבדיקות פסיכיאטריות שעבר, אובחן כי הינו סובל מהפרעות התנהגות ומחשבות אובדניות, אשר הביאוהו אל חדר המיון בעקבות נסיון אובדני. [בינתיים, הסתבר, מהחומר המצוי בפני, כי לא היה זה נסיונו האובדני הראשון לאחר התאונה].

קצינת המבחן למבוגרים מדגישה את תחושותיו הקשות של הנאשם, המתייסר בגין מות חברו הטוב ביותר וקרוב משפחתו בתאונה. יחסיו הקרובים עם המנוח מעצימים את תחושות האשמה ואבדון אצל הנאשם. אמנם הנאשם התקשה להתחבר לדרך הבעייתית שבה נהג, אולם נראה כי הדבר נובע מתוך עמדה הגנתית.

שנות חייו המוקדמות של הנאשם עברו בצילה של אוירה אלימה ששררה בביתו, נוכח אלימות קשה שנהג אבי המשפחה באם. בהמשך הוא חווה מצוקה, מחסור וניכור חברתי – משפחתי. חרף כל קשייו היה תפקודו, עד לתאונה, תקין ולא נמצאו כל עדויות לקיומם של קווים אימפולסיביים – עברייניים באישיותו.

ההתרשמות הינה מקיומה של מצוקה נפשית בעלת מאפיינים פוסט-טראומטיים. הוא יכול היה להפיק תועלת מקשר תמיכתי - שיחתי, שמטרתו עיבוד האובדן והאבל והתמודדות עם מצבו כיום.

נוכח חומרת העבירה, לא מצאה קצינת המבחן למבוגרים, מקום להמליץ על חלופות טיפוליות במסגרת השירות.

3.ב"כ המאשימה מדגיש את התנהגותו הפרועה והמסוכנת של הנאשם, אשר הביאה לתוצאה הטרגית. עצם העובדה כי התנהגות פרועה זו הביאה לתוצאה כה חמורה, מצדיקה ענישה מחמירה, אשר ינתן בה מקום רב לשיקול הגמול וההרתעה, וכן לערך חיי אדם. שיקולי ההרתעה נועדו לא רק לצורך הרתעת הנאשם, אלא לצורך הרתעתם של עבריינים פוטנצאליים. על רקע תאונות הדרכים הקטלניות, להן עדים אנו מידי יום ביומו ולתוצאותיהן הטרגיות, מן הראוי להחמיר בעונשם של נהגים המסכנים את הציבור בכבישים, וזאת כחלק מן המאבק בתאונות הדרכים.

נסיבות התאונה מלמדות על כך כי התנהגותו של הנאשם, אשר הביא לתוצאה הטרגית, נעשתה מתוך סיכון מודע ללא התחשבות בתוצאותיו הקטלניות של המעשה.

נוכח כל אלה, טוען ב"כ המאשימה כי נתוניו האישיים של הנאשם מתגמדים כנגד הצורך בנקיטת קו ענישה שיושם בו הדגש, בעבירות מעין אלה, על שיקולי הגמול וההרתעה, ומתן בכורה לשיקולים אלה על פני האינטרסים האישיים של הנאשם.

על כן, עותרת המאשימה כי על הנאשם יגזר עונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת, עונש מאסר על תנאי ופסילה מלקבל רשיון נהיגה, לצמיתות.

4.מנגד, מבקש הסניגור כי הדין לא ימוצה עד תום עם הנאשם. הנסיבות בהן התרחשה התאונה, מלמדות על כך כי הנאשם לא נהג את מכוניתו במהירות, וכי יכול היה לבצע עקיפה בטוחה, אלמלא נהיגתו של נהג הטרקטור. העקיפה בוצעה כאשר כל מכונית לא נראתה ממול.