מ.י. פרקליטות מחוז הצפון-פלילי נ' חריב ואח'

גזר דין

מבוא:

כנגד הנאשמים הוגש לבית משפט זה כתב אישום, בו יוחסו להם עבירות שעניינן קשירת קשר לביצוע פשע, הכנת פנקסי חשבונות כוזבים ושימוש במרמה. בנוסף, יוחסה לנאשם 1 עבירה שעניינה השמטה מתוך דו"ח ולנאשם 2 יוחסה עבירה שעניינה מסירה בדו"ח על פי הפקודה אמרה כוזבת.

תחילה כפרו הנאשמים במיוחס להם בכתב האישום.

בדיון אשר התקיים בפניי ביום 18.10.10, הגיעו הצדדים להסדר טיעון ולפיו, הנאשמים יחזרו בהם מכפירתם, כתב האישום יתוקן, הנאשמים יודו בעובדות כתב האישום המתוקן ויורשעו על פי הודאתם. כן הוסכם, כי הצדדים יטענו באופן חופשי לעונש (הכל ביחד ייקרא להלן: "הסדר הטיעון").

בהתאם להסדר הטיעון, כתב האישום תוקן, התקבל וסומן ב/1 (להלן: "כתב האישום"). הנאשמים חזרו בהם מכפירתם, הודו בעובדות כתב האישום המתוקן והורשעו על-פי הודאתם בעבירות נשוא כתב האישום המתוקן, כפי שיפורט להלן:

נאשם 1:

הכנת פנקסי חשבונות כוזבים - עבירה לפי סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת מס הכנסה").

נאשם 2:

מסירה בדו"ח על פי הפקודה אמרה כוזבת - עבירה לפי סעיף 220(2) לפקודת מס הכנסה.

מעובדות כתב האישום עולה, כי בשנים הרלוונטיות לכתב האישום, היה הנאשם מס' 1 בעל עסק למכירת חומרי בניין (להלן:"העסק") ותיק השומה שלו התנהל במשרדי פקיד שומה בנצרת. כן עולה, כי הנאשם מס' 2, אחיינו של הנאשם מס' 1, היה בשנים הרלוונטיות לכתב האישום, פועל בניין.

כן עולה, כי בשנת 1999, במועד מדויק שאינו ידוע למאשימה, קשרו הנאשמים קשר, לרשום את העסק על שם נאשם מס' 2, בכדי לסייע לנאשם מס' 1 להתחמק מתשלום מס. עוד עולה, כי לשם קידום הקשר ומימושו נרשם העסק במשרדי רשויות המס על שמו של נאשם מס' 2 והוא אף פנה לרואה חשבון על מנת שיטפל בעסק שלו, כביכול.

כן עולה, כי הנאשם מס' 1, אשר המשיך להפעיל את העסק בפועל, לא כלל בספרי הנהלת החשבונות שלו ובדיווחים לפקיד השומה הכנסות שהתקבלו אצלו בשנים 1999-2000 בסך 279,197 ₪ בשנת 1999 ובשנת 2000 בסך 631,308.90 ₪ והכל כמפורט בטבלה המצורפת לכתב האישום.

טיעוני המאשימה לעונש:

במסגרת טיעוניה לעונש הדגישה המאשימה את העבירות בהן הורשעו הנאשמים ואת מהות המעשים שביצעו. בהקשר זה הדגישה המאשימה, כי מדובר בעבירות הקלות לביצוע וקשות לגילוי וכי נדרשים משאבים רבים לאיתור עבירות אלו. עוד הדגישה, כי מדובר בעבירות חמורות אשר לכאורה נחזות כנטולות קורבן ואולם יש בהן כדי לפגוע בכל אחד מן הציבור. בהקשר זה ציינה המאשימה, כי הפסיקה מתייחסת בחומרה לעבירות המס וקובעת שיש לענוש עליהן בחומרה ובעונשי מאסר בפועל. עוד ציינה, כי למרות שעברו למעלה מ- 10 שנים ממועד ביצוע העבירות, הרי שהמחדל לא הוסר.

כמו כן הגישה המאשימה גיליון הרשעות קודמות באשר לשני הנאשמים, אשר התקבלו וסומנו ת/1 ו- ת/2.

לאור האמור לעיל, עתרה המאשימה להשית על הנאשם מס' 1 עונש של מאסר בפועל, שירוצה מאחורי סורג ובריח, ואילו על הנאשם מס' 2 עונש מאסר בפועל, אשר יכול וירוצה על דרך עבודות שירות. כן עתרה המאשימה להשית על שני הנאשמים עונש מאסר מותנה וקנס מרתיע שיפגע בהם היכן שביקשו להרוויח.

טיעוני הנאשמים לעונש:

במסגרת טיעוניו לעונש ציין ב"כ הנאשמים, כי הנאשמים הודו במעשים המיוחסים להם בכתב האישום המתוקן והביעו חרטה עמוקה על מעשיהם. כן ציין, כי מדובר בעבירות מהשנים 1999 – 2000 וכי פרק זמן ארוך זה של כ- 10 שנים, אשר חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות, יש בו כדי להוות עונש כבד לנאשמים ולמנוע מהם ניהולו של אורח חיים תקין.

בהתייחסו לעבירות בהן הורשעו הנאשמים טען ב"כ הנאשמים, כי לא מדובר בעבירות מס חמורות שבהן ניתן לראות כוונה מיוחדת לגנוב ולגזול כסף מאוצר המדינה, אלא מדובר בעבירת ניהול פנקסים. כן ציין, כי אומנם מדובר בגניבה של כמה עשרות אלפי שקלים ואולם אין דינם של הנאשמים זהה לדינו של אדם שגנב מיליוני שקלים. עוד בהקשר זה ציין, כי ידוע הוא שכ"עומק" הגניבה כך גם "עומק" העונש וכי במידה והיה מדובר בסך של 30,000 ₪, הרי שהמאשימה לא הייתה עותרת להשית על הנאשם מס' 1 עונש של מאסר בפועל.