מ.י. פרקליטות מחוז הצפון-פלילי נ' וקנין ואח'

גזר דין

1.הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע סדרת עבירות שעניינן פריצה לרכב, גניבה מרכב, קשירת קשר לביצוע פשע, גניבת כרטיס חיוב, ניסיון להונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות, ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הונאה בכרטיס חיוב, חבלה במזיד, קבלת דבר במרמה, ניסיון לקבלת דבר במרמה, הונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות והכל כמפורט בכתב האישום נשוא הודאתו ובסדרה מתמשכת של אירועים.

2.בתמצית, ניתן לשוב ולהזכיר כי הנאשם הורשע כמתואר, לאחר שהודה כי בצוותא חדא עם אחר (הנאשם 1) ובסדרה נמשכת של אירועים, הגיע לאתרי קייקים ובהם "רפטינג נהג הירדן", "קייקי כפר בלום" ו"קייקי הגושרים", ושם, פרץ לכלי רכב שחנו במקום – בעוד יושביהם, אזרחים תמימים שבאו לבלות עם משפחותיהם באתר, שהו ב"מסלול הקייקים" – גנב מהם את כרטיסי האשראי, השיג את מספר הקוד הסודי של הכרטיסים (בין היתר תוך שהתקשר למספר הטלפון הנייד של בעל הכרטיס, הציג עצמו כנציג חברת האשראי וקיבל, באמתלות שונות, את המבוקש), ומשך או ניסה למשוך, כספים רבים, ממכשירי כספומט שונים, בהמשך לכך.

3.הנאשם הודה כמתואר בפתח משפטו ושלא במסגרת הסדר טיעון. עם זאת במקביל ובמסגרת הליכי המעצר (שאף הם התנהלו בפני), עתר לשחרורו לצורך השתלבות בהליך טיפולי שעניינו בגמילה מהתמכרות להימורים, וזאת במסגרת של קהילה טיפולית סגורה. אותה עת הובהר לנאשם והוא אף אישר כי הוא מבין היטב את הדברים (ראו עמ' 8 לפרוטוקול מיום 09.12.07) כי דבר לא מובטח לו וזאת, במיוחד, בשים לב לעובדה שלחובתו מאסר על תנאי בן 10 חודשים, שהינו חב הפעלה.

4.בהמשך למתואר אכן שוחרר הנאשם להליך טיפולי כפי המבוקש. לא למותר לציין כי שחרורו זה נותר על כנו בעוד שהחלטה דומה בעניינו של שותפו (הנאשם 1), בוטלה במסגרת החלטה בערר שהוגש בעניינה לבית המשפט המחוזי. האמור, כפי שיובהר להלן, בעל חשיבות בענייננו מאחר וכתוצאת האמור התאפשר לנאשם שבפני עתה להשלים את הליך הטיפול המבוקש בעוד ששותפו, הנאשם 1, נדון כפי חלקו, לאחר שלא יכול היה להצביע על הישגים בהליך טיפולי.

5.מהלך ההליך הטיפולי אותו עבר הנאשם הוגשו בעניינו תסקירי שירות מבחן אחדים. התהליך כשלעצמו ידע עליות ומורדות, באשר מהלכו הורחק הנאשם מקהילה אחת (קהילת "הדרך"), היה נתון שוב במעצר, ורק בהמשך, שוחרר להמשך טיפול, הפעם בקהילת "רטורנו".

6.מכל מקום ובסופו של יום, הוברר כי הנאשם השלים בהצלחה הליך טיפולי שלם וממושך, לרבות ההליך הטיפולי בהוסטל, המהווה המשך לטיפול בקהילה (בסיכומו של דבר שהה הנאשם בתהליכי הטיפול במסגרת קהילה טיפולית או הוסטל, 19 חודשים). שירות המבחן וגורמי הטיפול מסרו בעניינו כי ניכר שמוקד השליטה החיצוני בהתנהגותו, עבר פנימה וכי למד לקחת אחריות על התנהלותו ולמד לזהות את תרומתו החיובית, או השלילית, לאירועים שונים. לא רק זאת אלא שכיום עובד בצורה מסודרת ובמשרה מלאה, לפרנסתו. מהלך כל האמור נמסר עוד בעניינו כי ניכרת גם המוטיבציה הכנה והאמיתית לערוך שינוי באורחות חייו. עם סיום הטיפול בהוסטל הובהר כי הנאשם הצליח בהתמודדות נורמטיבית עם מצבים המורכבים עבורו רגשית והכל תוך ניהול אורח חיים נורמטיבי.

נוכח האמור המליץ שירות המבחן להשית על הנאשם צו מבחן למשך 18 חודשים, במסגרתו ישתלב בטיפול בעמותת "אפשר". בתוך כך נמסר כי שליחתו לריצוי עונש מאסר יהיה בה כדי לפגוע בהישגיו השיקומיים.

7.באמור, הקדמתי את המאוחר. הכרח איפוא להבהיר כי כפי שנמסר בתסקירי שירות המבחן, שעה שהוחל הטיפול בעניינו, היה הנאשם – כיום בן 44, גרוש ואב לילד בן 14 – מהמר כפייתי במשך שנים וכתוצאת האמור אף הורשע וריצה עונשי מאסר. שירות המבחן התרשם בשעתו כי הנאשם איננו מגובש, חרף גילו; חסר כוחות אגו; נוטה לשקוע בעצב ולהעצים את החוויות הרגשיות הקשות; אך בה בעת כי הוא מודע לעובדה שהתמכרותו להימורים הינה הרקע לכשלים המתמשכים בחייו. משכך הביע כאמור נכונות לטפל בסוגייה זו לעומקה, בטיפול ארוך טווח ובמסגרת סגורה, כפי שאכן עשה, בהמשך, ובהצלחה.

8.סיכום ההליך הטיפולי שהתקבל מקהילת "רטורנו" העלה כי הנאשם השלים ההליך הטיפולי המלא במקום, כאמור לרבות ההליך הטיפולי בהוסטל – הליך בו נתרם ההוסטל רבות מנוכחותו (בעניין זה נמסר כי היווה דמות מרכזית בתפקוד הקבוצה ואחזקת הבית; כי הפנים שההוסטל אינו מסגרת חיצונית אלא בית של הדיירים בו; וכי בתוך כך מילא תפקיד "מתאם" והפגין אכפתיות רבה באופן התנהלותו התקין והנקי של הבית), ומכל מקום כי ניכר שהתהליך הארוך מאוד אותו עבר ב"רטורנו" (מהלך של 14 חודשים לכשעצמו), התקופה שקדמה לו בקהילת ה"דרך" (ואפילו תקופת המעצר שבתווך), עזרו לו לשנות את אופן התנהלותו: "בצורה משביעת רצון ומעוררת התפעלות". משכך המליצו גם גורמי הטיפול בקהילה זו כי יינתן לנאשם להמשיך בדרך בה החל, לאחר שנאבק בכוחות עצומים להישאר נאמן לדרך חיים שומרת חוק. הקהילה מסיימת את הדיווח בלשון: "אנו סמוכים ובטוחים כי בדרך זו אילן הפך למי שהחברה יכולה להיתרם ממנו וכי תועלתה של דרך זו עדיפה מחלופות ענישה אשר עלולות להסיט אותו חזרה למקום בו הוא אינו יכול להחזיק עצמו בכוחות עצמו".

9.לאחר המתואר אך מאליו יובן כי ב"כ הנאשם ביקש לקבל המלצת תסקיר שירות המבחן ולהשית על הנאשם צו מבחן, כפי המומלץ. בתוך כך הבהיר כי הנאשם היה נתון במעצר בתיק זה מיום 15.09.07 ועד יום 19.02.08 ולאחר מכן מיום 20.07.08 ועד ליום 18.01.09, משמע תקופה של 11 חודשים, אשר יש בה כדי לתת מענה לתקופת מאסר מותנה, חב הפעלה, התלוי ועומד כנגד הנאשם. לתימוכין עמד על מורכבות התהליך שעבר הנאשם (בעניין זה לא למותר להזכיר כפי העולה מתסקיר שירות המבחן מיום 04.09.08 כי הנאשם שולח אומנם מן הקהילה הטיפולית ה"דרך" וזאת על רקע התנהגות מינית לא מותאמת, אלא שבהמשך עבר אבחון מקיף במרכז לבריאות הנפש "שער מנשה" שהעלה כי אינו סובל מסטייה מינית וכי להערכתם: "התנהגויותיו חסרות הגבולות בקהילה הטיפולית נבעו מהצפה רגשית, כתוצאה מהתהליך הטיפולי המוביל להיחלשות ההגנות, תופעה מוכרת היטב וצפויה בתהליך טיפולי, אשר במקרה של אילן התבטאה בהתנהגות בעלת גוון מיני, כנראה על רקע אירועים טראומטיים מעברו."), תוך שהדגיש העובדה כי על אף שהנאשם שולח מן הקהילה הטיפולית, כפי המתואר, לאו דווקא באשמתו, הצליח למצוא בעצמו את תעצומות הנפש כדי להמשיך בתהליך הטיפולי ולהשלימו בהצלחה. הסנגור הוסיף עוד כי הנאשם התמיד בתהליך האמור, הגם שבתוך כך שכל את אחיו הבוגר ממנו, אשר היה בן המשפחה שתמך בו בכל דרך הטיפול והיווה עבורו משענת של ממש, אירוע שהיה והינו לכשעצמו ועבור הנאשם, קשה מנשוא.

10.הנאשם מצידו הוסיף על האמור כי הוא זוכר שעמד בבית המשפט 30 חודשים קודם לכן וביקש לעשות דרך עם עצמו, אך לא באמת התכוון לדבריו. אלא שהימים והחודשים נקפו והוא למד, באמצעות התהליך שעבר, להכיר את עצמו מבפנים. בתהליך זה, כך הוסיף, הוא גאה. גאה בכך שלמד לחיות עם עצמו בשלום. על האמור הוסיף כי: "אני מרגיש שעשיתי לעצמי ניתוח בלי הרדמה, נגעתי בחלקים כואבים שלי, באיברים שכאבו לי אבל שמחתי לדעת והרגשתי לדעת שאני כן יכול לעשות דברים שלא ידעתי לעשות בעבר ולא היה לי כלים לעשות אותם ... אומרים שרגעי האושר בחיים מעטים, אני מקווה שהגעתי אל המעטים שיש לי. למדתי להתמודד עם דברים שבעבר לא ידעתי להתמודד."

לא למותר לציין כי במכלול דבריו, לא טען הנאשם, שאם יוחזר מאחורי סורג ובריח, ישוב לסורו. למעשה הבהיר: "אני חושב שאם בן אדם יעשה דרך ויחזור לבית הסוהר ואז יחזור כמו שהיה קודם. זה לא משנה איפה שאני אהיה. אני מרגיש שעשיתי את החלק שלי בחיים, שהצלחתי לנקות דברים מהחיים שלי."

11.מנגד עמדה ב"כ המאשימה על העובדה כי שותפו של הנאשם שבפני (הנאשם 1), נדון לעונש מאסר בן 54 חודשים, אשר כלל גם הפעלת מאסר מותנה במצטבר, וכי שותף שלישי, נדון אף הוא ל- 20 חודשי מאסר וזאת בשל מקצת מן המקרים בלבד. לא רק זאת אלא שערעורי השניים על חומרת עונשם, נדחו. על האמור הוסיפה כי הנאשם כאן הורשע ב- 13 אישומים נפרדים בסדרת עבירות רכוש חמורות, שפגיעתן בציבור קשה. במקביל הבהירה כי הנאשם עבר כבר בשעתו הליך טיפולי שסוכם כהליך חיובי ארוך משמעותי ומעמיק וכי בית המשפט התייחס לכך בגזר דין קודם שניתן בעניינו במסגרת ת.פ 1469/04 (בית משפט שלום ראשון לציון) ביום 20.04.05. חרף האמור חזר לסורו. נוכח מכלול המתואר ובשים לב לעיקרון אחידות הענישה ביקשה להשית עליו מאסר בפועל, להפעיל המאסרים המותנים (10 חודשים בגין עבירות כנגד הרכוש, 6 חודשים בגין עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע או עוון ו- 3 חודשים בגין עבירה של החזקת נכס החשוד כגנוב – מאסרים שהושתו בת.פ 1469/04 הנזכר) במצטבר, ולהוסיף עליהם קנס ופיצוי למתלוננים.

12.מתוך דבריה האמורים של ב"כ המאשימה יש להבהיר תחילה האמור באשר להליך טיפולי קודם בו לקח הנאשם חלק ובעניינו נטען כי חזר לסורו. כפי העולה מעיון בגזר הדין נשוא ת.פ 1469/04 הנ"ל (ת/2), נטען בשעתו כי הנאשם מצוי בהליך טיפולי אצל פסיכולוגית קלינית מזה חודשים וכי ניכר שחל בו שינוי של ממש, וכי לראשונה בחייו, הוא נמצא בתחילתה של דרך ארוכה, שבסופה יוכל לנהל חיים רגילים ונורמטיביים. אין אלו פני הדברים בענייננו, באשר כפי המתואר, השלים הנאשם עתה, בהצלחה, הליך טיפולי ממושך במסגרת של קהילות סגורות, והתמיד בו על אף שהתהליך הטיפולי הופסק, שלא מרצונו ושלא באשמתו – כפי העולה מן האבחון שנערך במרכז לבריאות הנפש "שער מנשה" בהמשך לכך – כשהוא מצוי בהצפה ובחולשה שהינה תוצאה ישירה וצפויה של ההליך הטיפולי עצמו.

משכך לא דומה המשל לנמשל ובוודאי שאין להסיק מן האמור כי גם הפעם ישוב הנאשם לסורו או כי בניגוד להערכת גורמי הטיפול עוד מהווה הוא היום, איום על שלום הציבור. לא למותר להוסיף על האמור כי באותו עניין ובסופו של דבר נדון הנאשם לעונש מאסר, כך שחרף המלצת אותה פסיכולוגית, לא ניתנה לו האפשרות להמשיך בהליך הטיפולי בו החל עימה.

13.לאחר האמור אין לי אלא לומר אלא זאת. בסופו של יום, יש לעיתים הכרעות שאין בהן אמצע. שלא ניתן בהן גם לספק את הצורך בגמול וגם לשרת את אינטרס הציבור במתן אפשרות לנאשם להמשיך בדרך השיקום בה החל, ואשר מהלכה הפך כבר חבר נורמטיבי בתוך הקהילה. במקרים מעין אלה ברי כי אחד מפניה של הענישה הראויה, ייצא חסר; ברי כי יהיה צורך להעדיף פן אחד תוך גריעה מן האחר.

יפים לעניין זה דברי כב' השופט א' א' לוי בע"פ 8087/03 כהן נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(1), 1472, 1473:

"ההכרעה בעניינו של המערער גרמה לנו התלבטות קשה. מן העבר האחד ניצבת העובדה שהמערער הצליח להתרומם מבור תחתיות, ולטפס במעלה התלול והמפרך של גמילה משימוש בסמים. מן העבר האחר ניצב מספרן הגדול וחומרתן של העבירות אותן הוא ביצע...

...