מ.י. פרקליטות מחוז הצפון-אזרחי נ' פלאח

גזר דין

הנאשם הורשע בהכרעת דין מנומקת בעבירות של גרם מוות ברשלנות, גרימת נזק לאדם ולרכוש ואי מתן זכות קדימה.

אין מקום לפרט את עובדות כתב האישום בהרחבה מאחר והן פורטו בהכרעת הדין, אך אומר בקצרה כי הנאשם הורשע בכך שנהג ברכב פרטי , עמד בשולי הדרך , ביצע פנית פרסה וחסם דרכו של אופנוע שהגיע מאותו כיוון והתנגש בו. כתוצאה מהתאונה נהרג נהג האופנוע וניזוקו שני כלי הרכב.

המדינה מבקשת להחמיר עם הנאשם ולהטיל עליו ענישה שתכלול בין היתר מאסר בפועל ופסילה ארוכה וממושכת.

מאידך, מבקשני הסנגור לנקוט עם הנאשם במידת הרחמים ובמידה ותוטל פסילה לערוך הבחנה לנהיגת רכב פרטי לרכב ציבורי.

לנאשם 40 הרשעות קודמות, כאשר הנאשם נוהג משנת 67. עיון בעברו מלמד כי לחובת הנאשם הרשעות מסוג רמזור אדום, אי ציות לב-37, עקיפה בדרך לא פנויה.

לא נעלם מעיני כי בשנים אחרונות לא נרשמו לחובת הנאשם הרשעות מהותיות.

תאונות דרכים ובמיוחד התאונות הקטלניות פשו בחברה הישראלית בצורה מדאיגה. תאונות אלה גובים מחיר יקר, הן בנפש והן ברכוש. לא עובר יום שלא מתרחש בו תאונה קטלנית הגובה קורבנות תמימים שכל אשמתם שנהגו בדרך הן לעבודתם או לביתם או לכל מקום אחר.

הלכה פסוקה היא שבהתחשב במצב שנוצר על מנת שבתי המשפט יתנו תרומתם למלחמה בנגע זה, יש מקום להטלת מאסר בפועל על מי שימצא אשם בגרימת תאונה קטלנית.

הצדדים הביאו פסיקה לכאן ולכאן, פסיקה המצדדת בהטלת מאסר בפועל ופסיקה המסתפקת בהטלת מאסר בעבודות שירות.

ההלכה העוברת כחוט השני לאורך כל פסיקת בית המשפט העליון קובעת במפורש כי במצב רגילים יש להטיל מאסר בפועל על כל מי שגרם לתאונה קטלנית.

הסנגור במקרה דנן, מבקשני לעשות הבחנה בין מקרהו של הנאשם למקרים הרגילים תוך הפנייה לעברו של הנאשם, לזמן שחלף ולמידת הרשלנות.

בבואי לדרג את מידת הרשלנות של הנאשם, בהתחשב בנימוקי הכרעת הדין, הנני ממקם את רשלנותו של הנאשם באמצע מדרג הרשלנות.

הנאשם ביצע פניית פרסה מבלי ששם את ליבו לתנועה העוברת בכביש ובכך חסם דרך לרוכב האופנוע והביא למותו.

אמנם לנאשם אין עבר מכביד בשנים אחרונות, יחד עם זאת ובראיה כוללת של כל העבירות, עולה תמונה לפיה לנאשם 40 הרשעות קודמות הכוללת גם עבירות מהותיות, כפי שציינתי לעיל.

עצם העובדה כי הנאשם נהג במקצועו, אין בה כדי להקהות במידת החומרה שיש לייחס לרישום התעבורתי של הנאשם, נהפוך הוא, נהג במקצועו המבלה מרבית זמנו בכבישים יצופה ממנו לנהוג ביתר זהירות משאר הנהגים, שאין זה מקצועם.

בתי המשפט אינם "מענישים" נאשם אשר בחר לנהל את הגנתו ולהלחם על חפותו. אולם במקרים אלו אין בתי המשפט מקלים עם הנאשם בגין חסכון זמן שיפוטי, כפי שנעשה עם נאשמים אשר מודים ומורשעים ללא שמיעת ראיות.

הנאשם שבפניי אינו מביע חרטה כלשהי, נהפוך הוא, הנאשם ציין כי המנוח הביא זאת על עצמו וכי לנאשם, כך לטענתו, אין חלק בגרימת התאונה.

לא נעלמה מעיני העובדה כי המדובר בתאונה מלפני קרוב ל-4 שנים, אך אינני יכול להתעלם גם מהעובדה שחלק מהדחיות נגרמו גם בשל החלפת הייצוג וגם מהעובדה שכתב האישום הוגש כשנה לאחר מכן.

אשר על כן, לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות העניין, הן לקולא והן לחומרא, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים: