מ.י. פרקליטות מחוז המרכז נ' עיראקי בן טלאל

גזר דין

רקע עובדתי וטענות הצדדים

הרשעתי את הנאשם, על יסוד הודייתו בעובדות כתב האישום המקורי, בעבירה של החזקת נשק ותחמושת שלא כדין. כאמור בכתב האישום, ביום 16.3.09 החזיק הנאשם בעליית הגג בביתו שבטירה כלי נשק ארוך טעון במחסנית, 11 כדורים בקוטר 0.22 מ"מ, ובארון החשמל שבביתו החזיק הנאשם 24 כדורים נוספים באותו קוטר.

בהתאם להסכמת הצדדים נתבקש שירות המבחן לערוך תסקיר לעניין העונש. כאמור בתסקיר, הנאשם התקשה לקחת אחריות על הסתבכותו, תאר כי מצא את הנשק במהלך עבודתו ומאחר שהיה חלוד לא מסר אותו לשלטונות. הנאשם שלל בפני שירות המבחן כי החזיק בתחמושת, וניסה להשליך האחריות לכך על אחר. שירות המבחן ציין כי הנאשם אף לא הפנים הרשעות קודמות שרשומות לחובתו. שירות המבחן עמד על הפער בין תפקודו החיובי של הנאשם בעבודתו ובקרב משפחתו לבין התייחסותו המצומצמת לעצמו ולהסתבכותו, ועל כן קבע כי הנאשם לא ייתרם מהתערבות טיפולית ולא בא בהמלצה לעניין העונש הראוי לו.

ב"כ המאשימה בקשה כי ייגזר על הנאשם עונש מאסר ארוך ומשמעותי, מאסר על-תנאי וקנס. לדבריה, הרובה שנמצא ברשות הנאשם הוא רובה חצי אוטומטי תוצרת איטליה בקוטר 0.22 מ"מ. כאמור בחוו"ד מומחה (תע/1) הרובה נבדק בירי, ונמצא פועל ובכוחו להמית אדם. התובעת טענה כי עבירות הנשק, על הסכנה החמורה הטמונה בביצוען, הפכו למכת מדינה ומכת אזור, ועל כן קיימת הצדקה להחמיר בענישה. היא הגישה פסיקה לעונש.

ב"כ הנאשם הדגיש בטיעוניו את טיב הנשק. לדבריו, המדובר במעין רובה קרבין עתיק יומין שלא ידוע מתי, אם בכלל, נעשה בו שימוש. עוד טען הסניגור כי הכדורים שנתפסו אצל הנאשם אינם תואמים לרובה, כי עברו הפלילי של הנאשם אינו מכביד, וכי דוקא נוכח הדברים שנכתבו בתסקיר ראוי להקל בעונשו של הנאשם. הסניגור ציין כי הנאשם הוא אב לתינוקת ואשתו בחודש השביעי להריונה. הוא ביקש לאבחן את פסקי הדין שהגישה התובעת והגיש פסיקה משלו.

הנאשם בדברו האחרון התנצל על הטעות החד פעמית שעשה, וביקש את רחמי בית המשפט.

דיון והכרעה

בתי המשפט עמדו פעמים רבות על הסכנה הרבה הגלומה בהחזקת כלי ירייה על ידי מי שאינם מורשים לכך, סכנה שמצדיקה נקיטת יד קשה כלפי המורשעים בביצוע עבירה זו וגזירת עונשי מאסר בפועל עליהם תוך מתן משקל מועט לנסיבותיהם האישיות (רע"פ 2718/04 אבו דאחל נ' מדינת ישראל, לא פורסם (2004); ע"פ 3360/00 אבוסנינה נ' מדינת ישראל, לא פורסם (2000)).

אכן –

"ניסיון השנים האחרונות מלמד שנשק המוחזק שלא כדין מוצא את דרכו לעיתים לידיים עוינות, ולעתים נעשה בו שימוש למטרות פליליות, ואלה כם אלה כבר גרמו לא אחת לאובדן חיי אדם, ולפגיעה בחפים מפשע שכל 'חטאם' נבע מכך שהם נקלעו בדרך מקרה לזירת פשע. כדי להלחם בכל אלה צריך העונש לבטא את סלידתה של החברה ודעתה הנחרצת שלא להשלים עם עבריינות בכלל, ומסוג זה בפרט." (ע"פ 761/07 מדינת ישראל נ' אדרי, לא פורסם (2007))

בהתאם לקו מחשבה זה משכבר נקבע הכלל לפיו ברגיל יש לאסור את המבצעים עבירה זו, גם אם מדובר בעבירה ראשונה, מאחורי סורג ובריח, ואילו אורך התקופה כרוך בנסיבות הספציפיות של העושה והמעשה (ע"פ 5220/09 עוואודה נ' מדינת ישראל, לא פורסם (30.12.09).

יתרה מכך, המציאות הביטחונית השוררת בישראל וזמינותם של כלי הנשק החמים, מצדיקה החמרה בענישה (ע"פ 1332/04 מדינת ישראל נ' פס, פ"ד נח(5) 541). אין ספק גם כי באזור השרון ישנה "מכת אזור", של החזקת כלי נשק רבים בידי אנשים בלתי מורשים, וגם עניין זה מצדיק החמרה בענישה.

במקרה דנן החזיק הנאשם במקום מוסלק בביתו רובה איטלקי חצי אוטומטי בקוטר 0.22, מחסנית ריקה המתאימה לרובה מהסוג האמור ו-35 כדורים בקליבר זהה. הרובה האמור נבדק בירי עם כדורים מתחמושת המעבדה, ונמצא כי הנשק פועל ובכוחו להמית אדם. עיינתי בתמונות שהגיש ב"כ הנאשם ואף כי ברור שמדובר ברובה ישן, הרי שהמחסנית והכדורים בקוטר תואם שנתפסו אצל הנאשם שוללים את טענתו כי לא התכוון לעשות בו כל שימוש.

לנאשם עבר פלילי, אם כי לא בתחום עבירות הנשק. בשנת 2005 נגזר דינו בגין עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש וניסיון תקיפה, ובשנת 2009 נתן את הדין על עבירה של החזקת סם לצריכה עצמית. אכן, באותם מקרים נגזרו על הנאשם עונשים קלים יחסית, אולם ברור שאין לראותו כמי שטרם הסתבך בפלילים.

ב"כ הנאשם הציג פסיקה של בית משפט השלום. חלק מן העונשים (כגון ת"פ 3004/02 של בית משפט זה) הושתו במסגרת הסדרי טיעון, שכידוע מכובדים במצב הדברים הרגיל על ידי בתי המשפט. חלק מגזרי הדין (כגון ת"פ 2886/03 של בית משפט זה) אינם תואמים לדעתי את מגמת ההחמרה בענישה כפי שקבע בית המשפט העליון, וברי שאינם מחייבים בית משפט זה בבואו לגזור את דינו של הנאשם כאן. יתרה מכך, הקו המקשר בין גזרי הדין המקלים שהוגשו הוא שהושתו על נאשמים שהחזיקו בנשק לשם הגנה עצמית מפני איום חיצוני מוכח, שלא כבענייננו.

לא מצאתי כי ראוי לפטור את הנאשם מעונש מאסר בפועל. הנאשם החזיק בביתו רובה חצי אוטומטי שמסוגל להמית אדם, ועמו מחסנית תואמת וכדורים באותו קוטר. לנאשם עבר פלילי, שבעצמו מחזק את החשש לשימוש אסור בנשק. כאמור בתסקיר שהוגש ב עניינו הנאשם אינו נוטל אחריות מלאה למעשיו. עניינו של הנאשם נופל אפוא לגדר הכלל הקבוע בפסיקת בית המשפט העליון ולא לחריגיו.

בנוגע לאורך תקופת המאסר אתחשב בהודאתו של הנאשם בכתב האישום כמעט בהזדמנות הראשונה, וטרם נשמעו הוכחות. כן אתחשב במצבו האישי של הנאשם כנטען לפני ובכך שעת ארוכה שהה במעצר בית מלא, ואחר זאת במעצר בית חלקי.

אשר על כן אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א. מאסר בפועל בן שמונה חודשים, בניכוי ימי מעצרו מיום 16.3.09 עד ליום 26.3.09.