מ.י. פרקליטות מחוז המרכז נ' מצארוה

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בגרימת תאונת דרכים קטלנית. התאונה התרחשה עת נהג הנאשם בקטע הכביש ממחסום שער אפרים לטייבה בשעה 05.45. הנאשם נהג במהירות העולה על המהירות המותרת בקטע דרך זה 63 קמ"ש- (מהירות מקסימלית מותרת 50 קמ"ש). הנאשם סטה לשול הכביש הימני ופגע בארבעה הולכי רגל אשר הלכו מימין לקו השול הצהוב כשהם הולכים בכיוון נסיעת הנאשם. אין מחלוקת בין הצדדים כי בזמן התאונה שררה חשכה במקום וכי הולכי הרגל לבשו בגדים אשר הקשו על ההבחנה בהם. למען הסר ספק, אציין כי בזמן התאונה לא נמצאו הולכי הרגל על האספלט. כתוצאה מן התאונה נהרג המנוח בכר מחמוד ז"ל, שלושה הולכי רגל נוספים נפצעו וכן נגרמו חבלות גוף לנאשם עצמו ולשני נוסעים ברכבו. הצדדים הציגו בפני מסגרת הסדר טיעון. הצדדים הסכימו כי על הנאשם יגזר עונש פסילה של 5 שנים וכן תקופת מאסר בפועל ומאסר מותנה לשיקול דעת בית המשפט. הצדדים נשארו חלוקים בדבר אורך תקופת המאסר ואופן ריצויה. התביעה ביקשה להעמיד את תקופת המאסר על 8 חודשים אשר ירוצו בין כותלי בית הסוהר ואילו הסנגור ביקש לגזור תקופת מאסר קצרה יותר אשר איננה עולה על 6 חודשים וכן ביקש להורות על ריצויה בדרך של עבודות שירות. הממונה על עבודות שירות הביע דעתו לפיה הנאשם כשר לביצוע עונש מאסר בדרך של עבודות שירות אלא מוגבל רפואית בשל ניתוחים שעבר וכן הגבילו במאמץ פיזי ובהרמת משאות כבדים.

בטיעוניו לעונש מפנה הסנגור למספר עניינים כבדי משקל:

הודאתו של הנאשם באשמה וחיסכון זמן שיפוטי. כמו כן, מפנה הסנגור תשומת לב לכך שמשהודה הנאשם באשמה, התייתר הצורך בהבאת עדי תביעה תושבי שטחים. בנוסף, הציג הסנגור בפני תיעוד רפואי מפורט ובו מצבו הרפואי העדכני של הנאשם הסובל ממחלות שונות ביניהן סכרת, יתר לחץ דם ובעיות בעמוד השדרה. בנוסף, הוצגו בפני מסמכים רפואיים נוספים המעידים כי הנאשם ביצע ניסיון אובדני בעקבות התאונה והשלכותיה הנפשיות הקשות. תסקיר שירות המבחן מתייחס לסוגיה זו. בתסקיר מפרטת קצינת המבחן התרשמותה כי דברי החרטה שבפי הנאשם הינם כנים וכי אכן הנאשם מתייסר בגין התרחשות התאונה ותוצאותיה. המלצת שירות המבחן הינה מחד, העמדת הנאשם לפיקוח שירות המבחן בהיותו במצב של פוסט-טראומה ובמקביל ממליץ שירות המבחן שלא לגזור על הנאשם עונש של מאסר לריצוי בפועל בין כותלי בית הסוהר וזאת מחשש שיביא להחמרה במצבו הרפואי והנפשי של הנאשם. כמו כן, מדווח שירות המבחן כי הנאשם לקח חלק בקבוצה טיפולית.

הסנגור מבקש כי תובא בחשבון "סולחה" שנערכה בין הנאשם לבין משפחת המנוח. בסוגיה זו, לנציגת הפרקליטות עו"ד חליחל ארואה, השגות אשר נשלחו כתוספת לטיעונים ובכתב, לפיהן הוצג בפני בית המשפט קטע עיתון שאין וודאות בדבר אמיתותו. לטעמה של הפרקליטה, היה על הסנגור להגיש הסכם הסולחה המקורי, היה וקיים הסכם כזה. עוד מוסיפה התובעת וטוענת כי אין המדובר בהסכם "סולחה" כמשמעותו, אין בו סיום מלא של הסכסוך, אין בו פיצוי מלא וראוי למשפחת המנוח, אלא היפוכם של הדברים. מפנה התובעת לכך שהמדובר ב"עטווה עשאאיריה" ולא מדובר בהסכם "סולחה".

שמעתי דברי הצדדים בקשב רב, אף נתתי ליבי ביסודיות לטיעוניהם הנוספים אשר צורפו בכתב. לא מצאתי מקום "להרחיב היריעה" ולקיים דיון בשאלת מהות ההסכם אשר נעשה בין הנאשם לבין מי ממשפחת המנוח או מנכבדי משפחת המנוח. לא מצאתי הכרח להגיע לקביעות עובדתיות בסוגיה זו.

עמדתם של קרובי משפחת המנוח, הינה עניין שיש להתחשב בו, אולם אין לראות בו חזות הכל. בית המשפט איננו אמון אך ורק על אינטרס המנוח ומשפחתו, אלא לנגד אינטרס הנאשם, על בית המשפט לשקול אינטרס הציבור בכללותו, אינטרס שאר עוברי דרך והצורך להגן על חייהם. בית המשפט, מוכן לצאת מנקודת הנחה, לפיה משפחת המנוח באמת ובתמים סלחה לנאשם, אך בכך לא הגיעו לידי מיצוי כל מטרות ההליך המשפטי. משול הדבר למקרה בו התקיים הליך של "גישור" בין משפחת הקורבן לפוגע. אולם, יש ליתן תשומת לב לכך שבתאונה נפגעו שלושה הולכי רגל נוספים וכן יושבי רכבו של הנאשם, למעשה בנס לא גבתה התאונה מחירה בחיי אדם נוספים. למרבה הצער תאונות הדרכים גובות מידי יום קורבנות שווא ויש לפעול במלוא העוצמה למיגור תופעה זו.

בטיעוניה לעונש, הגדירה התובעת רמת רשלנות הנאשם כ"לא גבוהה וכלא נמוכה". עוד טענה ב"כ המדינה כי בהתנהגותם של הולכי הרגל אין רשלנות. לטעמי, רמת רשלנות הנאשם איננה יכולה להיות מוגדרת ברף הנמוך של רשלנות. הנאשם נהג רכבו באזור יציאה ממחסום צה"ל, מקום המיועד למעבר פועלים, מקום בו תנועת הולכי רגל בשעה זו של היממה, מצויה וצפויה. שעה שמדובר בקטע דרך חשוך היה על הנאשם להתאים אופן נהיגתו ולא לחרוג בנסיעתו מעבר למהירות המקסימלית המותרת. אשר להתנהלות הולכי הרגל, בשונה מדעת התביעה, מצאתי רשלנות תורמת בהתנהגותם. אמת, מיקומם היה בשול, אולם על פי תקנה 109 (א) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961, אמורים היו הולכי הרגל להמצא מצדו השמאלי של הכביש כשפניהם אל התנועה הבאה לקראתם. אין באמירה זו כדי להפחית משמעותית מעונשו של הנאשם, שהרי אין בפיו הסבר מניח את הדעת למיקומו על פני השול בסטייה מנתיב נהיגתו, על הנאשם היה החובה להישאר על פני הכביש עצמו.

בטיעוניהם לעונש, צרפו הצדדים פסקי דין רבים ומגוונים אשר יש בהם לתמוך בשתי העמדות המוצגות בפני. אכן, קיימים תקדימים המתארים נסיבות תאונה כגון זו הנדונה בפני, אולם במקביל, כל מקרה יפה לנסיבותיו ויש ליקח בחשבון גורמים נוספים ביניהם: הרשעותיו הקודמות של הנאשם, ותק נהיגה, חומרת התוצאה ורמת הרשלנות אשר נקבעה. בהקשר זה לא אוכל להמנע מלהביע מורת רוחי על הסגנון בו בחר הסנגור להביע דעתו בדבר טיעוני התובעת. במסמך אשר כונה "תגובה" מיום 12.01.09 מפנה הסנגור ביקורת אישית כלפי התובעת עצמה וטוען בין השאר כי מבקשת "להרוס את הנאשם"... , לא מצאתי בסיס עובדתי לאמירה זו ומוטב כי לא היתה נכתבת כלל...

הריני נותנת משקל משמעותי למצבו הרפואי הלקוי של הנאשם וכן למצבו המשפחתי. היותו מטופל במשפחה מרובת ילדים (רובם בגירים) וכן היותו אב לבת חולת נפש, אשר לאחרונה חלה התדרדרות מוכחת במצבה הרפואי (הונחו בפני מסמכים להוכחת עניין זה). התחשבותי בעניין זה, כמו בהודאת הנאשם, מביאים אותי למסקנה כי יש לכבד הסדר הטיעון ברף המוצע על ידי פרקליטות שהינו רף הלוקח בחשבון עניינים אלו. למעשה העונש הראוי הינו מאסר לתקופה ארוכה הרבה יותר אלא שנתוניו האישיים/ משפחתיים של הנאשם בצירוף הודאתו באשמה יש בהם כדי להביאני לאימוץ עונש מאסר של 8 חודשים כמוצע.

הריני לוקחת לזכותו של הנאשם הודאתו המיידית באשמה ונטילת האחריות הברורה.

אינני מקלה ראש במצב המתואר בתסקיר, אולם מטבע הדברים התסקיר מתמקד בנאשם עצמו בהשלכות התאונה והעונש הצפוי על חייו ואין בו ביטוי מלא לשאר עניינים שעל בית המשפט לשקול בכללם אלמנט ההרתעה. מקום בו תנאי הדרך אינם אופטימליים, על הנהג חובת זהירות מוגברת ובפרספקטיבה זו יש לבחון התנהגות הנאשם ורף רשלנותו.

העובדה המצערת, כי בעבר ביצע הנאשם ניסיון אובדני גרמה לי לשוב ולשקול מספר רב של פעמים רף הענישה הראוי, שהרי החשש בעניין זה לא הוסר לחלוטין מסדר היום. לאחר ששבתי וחככתי בדעתי, הגעתי למסקנה כי עניין זה אפשר ויבוא לידי פתרון על ידי השגחה מוגברת של שלטונות שב"ס, למסקנה זו הגעתי לאחר שבחנתי חזור ובחון חוו"ד פסיכיאטרית אשר הוגשה מטעם הסניגוריה, הכוונה לחוו"ד של דר' גרופר, פסיכיאטר, מיום 10.09.09, וכן אמירתו המפורשת של דר' רון גאגין, פסיכולוג קליני, המתייחס ספציפית לסיכון האובדני. מטעמי צנעת הפרט לא אפרט ולא אצטט מעבר לאמור לעיל.

סבורני, כי רף הענישה המוצע על ידי הפרקליטות הינו רף ראוי המייצג נאמנה אינטרס הציבור ואיננו מהווה פגיעה בלתי מידתית בנאשם.

סוף דבר –

הריני גוזרת על הנאשם העונשים הבאים :

1. 20 חודשי מאסר, מתוכם 8 לריצוי בפועל והיתרה על תנאי שבמשך שלוש שנים לא יעבור עבירה של גרם מוות בנהיגה רשלנית, עבירה לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה או עבירה של נהיגה בזמן פסילה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה.

2. הריני מורה על פסילת רשיון נהיגת הנאשם למשך 5 שנים ומניינם מיום 18.2.2008.

היות ובמסגרת הסדר הטיעון החלקי אשר הוצג בפני לא התייחסו הצדדים לקנס ומשעה שנשלח הנאשם לריצוי מאסר בפועל, לא יוטל קנס כספי.

מופנית בזה תשומת לב שלטונות שב"ס למצבו הרפואי של הנאשם המצריך השגחה וטיפול תרופתי וכן למצבו הנפשי. לגזר הדין יצורף העתק חוות דעת רפואית של דר' גרופר, פסיכיאטר ודר' רון גאגין ומכתב שחרור בי"ח רבין מיום 16.6.2009.