מ.י. פרקליטות מחוז המרכז נ' מחרז

גזר דין

1.נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של גרימת מוות ברשלנות.

בתאריך 28/3/08 בשעה 05:30, נהג הנאשם בכביש 20 מצפון לדרום.

באותה עת, תנאי הדרך היו כדלהלן: כביש חד מסלולי דו נתיבי, שוליים צרים מאוד, מהירות מירבית מותרת 70 קמ"ש, שדה ראיה פתוח למרחק 100 מ' ותאורת כביש לא פעלה.

2.בימין הדרך עמד רכב מסוג פיאט בשל תקלה כלשהי במנועו, כשחלקו בשול, שכאמור היה צר ורובו על נתיב ימני. בצמוד לרכב זה, עמד רכב אחר בניגוד לכיוון הנסיעה היינו עמדו פגוש אל פגוש והנהגים ניסו להניע את הרכב ע"י כבלים.

נהג הפיאט עמד בין שני הרכבים ואילו הנהג השני, מרדכי מור לוי ז"ל, עמד בסמוך לחלקו השמאלי-אחורי של רכב הפיאט.

נוסע ברכב השני, שלבש אפוד זוהר והחזיק סטיקלייט, עמד דרומית לפיאט וסימן לנהגים ברכבים מתקרבים לעבור לנתיב שמאלי.

3.הנאשם התקרב בנסיעה לרכבים, אולם לא הבחין בזמן ברכבים ופגע עם מראת צד ימין של המשאית בדלת תא המטען של הפיאט שהייתה פתוחה ומורמת כלפי מעלה ועם הפינה הימינית – קדמית של ארגז המטען במרדכי ז"ל (להלן "התאונה").

כתוצאה מהתאונה, הוטח מרדכי על מכסה המנוע של הפיאט, נפל בין שני הרכבים, נפגע בראשו ונפטר במקום.

4.לאחר שהחלה פרשת התביעה, הנאשם חזר בו מכפירתו והודה במסגרת הסדר טיעון.

5.שיקולי ענישה

ברי, כי כל עונש שייגזר על הנאשם, לא ישיב את המצב לקדמותו ואת המנוח לחיק משפחתו האוהבת, ואף לא יביא מזור לליבם הדואב.

הקטל בכבישים הינו רעה חולה, וגובה קרבנות רבים בגוף ובנפש מדי יום ביומו, יותר מכל מלחמות ישראל גם יחד. רבות נאמר ונכתב, כי על כל הגורמים הנוגעים בדבר ובכללם בתי המשפט, מוטלת החובה לעשות כל אשר לעל ידם על מנת להילחם בתופעה קשה זו.

בעניין זה פסק בית המשפט העליון כי על בתי המשפט לתעבורה, להחמיר בענישה:

ברע"פ 2942/96 כחלון ויקטור נ' מ"י, נאמר על ידי כב' השופט טירקל:

"הקטל הנוראי בכבישי הארץ מחייב אותנו להקשות את לבנו, ולנהוג עם עבריינים כאלה במידת הדין ולא במידת הרחמים. משמעות הדבר היא שיש להעלות את רמת הענישה בכיוון העונשים המירביים הקבועים בחוק, תוך הפחתת המשקל היחסי של הנסיבות האישיות, צר לי על כך, אולם דומני, שאיש לא יחלוק, שהשעה צריכה לכך".

ולאחרונה אף גוברת הדרישה להחמיר בענישה, מתוך תקווה כי ענישה מחמירה יותר תהווה גורם מרתיע ומונע מנהיגה רשלנית וגרימת מוות.

כך למשל בעניין ת.פ. (נצרת) 1120/05 מדינת ישראל נ' גראמנה (לא פורסם), ניתן ביום 17/07/2007, קובע כבוד השופט אמינוף:

"נראה כי הגיעה העת, להחמיר באופן דרמטי בעונשים המוטלים על נאשמים הגורמים למותם של בני אדם בנהיגה ברכב. נראה לי, כי בנסיבות המקרה שלפנינו, אין מנוס אלא לראות בעונש המירבי, הקבוע לעבירת גרם מוות ברשלנות, כנקודת המוצא שממנה יש לצאת בקביעת עונשו של הנאשם".

הענישה היא אמנם אינדבידואלית ויש להתאימה לנסיבות המקרה והנאשם. אולם עם זאת נקבע כי נסיבותיו האישיות של הנאשם אינן מצדיקות הקלה מהעונש הראוי, אלא במקרים חריגים ביותר.