מ.י. פרקליטות מחוז המרכז נ' מזרחי

גזר דין

1. הנאשמת הורשעה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות.

2.על פי המתואר בכתב האישום בתאריך 5.12.06 בשעה 07.40 בבוקר נהגה הנאשמת ברכב פרטי מ.ר. 45-24728 בכביש מס' 40 מצפון לדרום, מכיוון רחובות לכיוון גדרה.

באותה עת, רכב על השול הימני בכיוון נסיעת הנאשמת, דרזי חיים יצחק ז"ל (להלן: "המנוח"). הנאשמת סטתה עם רכבה לשול הימני, פגעה עם חזית ימנית של הרכב בתמרור ו- 6, במעקה הבטיחות וברוכב האופניים. כתוצאה מהתאונה נזרק רוכב האופניים מעבר למעקה הבטיחות, נפצע באורח אנוש, הובהל לבית חולים קפלן ונפטר ביום 12.12.06 מפצעיו.

לאחר דיון ממושך ושמיעת ראיות, נמצאה הנאשמת אחראית לתאונה והורשעה בגרימת מוות ברשלנות.

3.התביעה עתרה כי בית המשפט יגזור על הנאשמת מאסר בפועל, פסילה ארוכת שנים, קנס ופיצוי למשפחת המנוח.

לטענת התביעה מדובר בתאונה שנגרמה עקב נהיגתה הרשלנית של הנאשמת, רשלנות בדרגה גבוהה, בכך שהנאשמת לא הבחינה ברוכב האופניים כלל, תאונה שבנקל היה ניתן למנוע.

עוד טענה התביעה, כי על בית המשפט לגזור על הנאשמת מאסר בפועל הן לאור הרשלנות הגבוהה, הן לאור האינטרס הציבורי שדורש עונש מרתיע והן לאור פסיקת בית המשפט הקובעת, כי העונש הראוי בגין גרימת מוות ברשלנות הינו מאסר בפועל.

כן עתרה התביעה להטיל על הנאשמת מאסר על תנאי, פסילה רבת שנים, פסילה על תנאי, קנס ופיצוי למשפחת המנוח.

4.הסנגור ביקש לשלוח את הנאשמת לשירות המבחן לקבלת תסקיר בעניינה של הנאשמת, אך לא מצאתי מקום להיעתר לבקשתו, שכן הסנגור והנאשמת יכולים להביא בפני ביהמ"ש את כל הנתונים אותם היו מביאים בפני שרות המבחן.

הנאשמת, נשואה ואם לשלושה ילדים כשהקטן הינו כבן שנה, עובדת כגננת .

הנאשמת הינה אישה נורמטיבית, נעדרת עבר פלילי. גם בתעבורה עברה אינו מכביד וכולל 2 הרשעות קודמות מסוג ברירת משפט משך 15 שנות נהיגה.

5.שיקולי ענישה

ברי, כי כל עונש שייגזר על הנאשמת, לא ישיב את המצב לקדמותו ואת המנוח לחיק משפחתו האוהבת, ואף לא יביא מזור לליבם הדואב.

הקטל בכבישים הינו רעה חולה וגובה קרבנות רבים בגוף ובנפש מדי יום ביומו, יותר מכל מלחמות ישראל גם יחד. רבות נאמר ונכתב ,כי על כל הגורמים הנוגעים בדבר ובכללם בתי המשפט, מוטלת החובה לעשות כל אשר לאל ידם על מנת להילחם בתופעה קשה זו.

בעניין זה פסק בית המשפט העליון כי על בתי המשפט לתעבורה, להחמיר בענישה.

ברע"פ 2942/96 כחלון ויקטור נ' מ"י , נאמר על-ידי כב' השופט טירקל:

"הקטל הנורא בכבישי הארץ מחייב אותנו להקשות את לבנו, ולנהוג עם עבריינים כאלה במידת הדין ולא במידת הרחמים. משמעות הדבר היא, שיש להעלות את רמת הענישה בכיוון העונשים המירביים הקבועים בחוק, תוך הפחתת המשקל היחסי של הנסיבות האישיות. צר לי על כך, אולם דומני, שאיש לא יחלוק, שהשעה צריכה לכך".

לאחרונה אף גוברת הדרישה להחמיר בענישה, מתוך תקווה, כי ענישה מחמירה יותר תהווה גורם מרתיע ומונע מנהיגה רשלנית וגרימת מוות.

בע"פ 6755/09 אלמוג נ' מדינת ישראל, (לא פורסם, ניתן ביום 16.11.09 ), קבע כב' השופט הנדל, כי "נדמה שקיימים שלושה כללים מנחים בסוגיית הענישה הראויה בעבירה של גרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות. האחד, ראוי לגזור על נאשם עונש מאסר בפועל ופסילה מלנהוג לתקופה הולמת, הן בשל עקרון קדושת החיים והן משיקולי הרתעה. השני, בדרך-כלל הנסיבות האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, הן בשל אופייה המיוחד של העבירה הנדונה והן בשל ביצועה השכיח גם ע"י אנשים נורמטיביים.