מ.י. פרקליטות מחוז המרכז נ' חאג יחיא בן ע-רחים ואח'

גזר דין

1.ביום 27.10.08 הורשע הנאשם יליד שנת 1960 בעבירה של קבלת דבר במרמה, בניגוד לסעיף 415 + 29 (ב) לחוק העונשין ובעבירה של מסירת הודעה כוזבת בניגוד לסעיף 243 רישא לחוק העונשין.

2.כתב האישום אשר הוגש ב- 15.6.08 כנגד הנאשם וכנגד בנו מתייחס לאירוע אשר היה ביום 28.1.05 עת נהג בנו של הנאשם ברכב פג'ו 406 כאשר הנאשם יושב לצידו. במהלך הנסיעה התנגש הרכב הנהוג על ידי בנו של הנאשם ברכב צד ג'. כתוצאה מהתאונה נפתחו כריות האויר של הרכב ובנו של הנאשם נחבל בפניו ופונה לבית החולים.

ביום 10.10.05 הוכרז הרכב על ידי שמאי חב' הביטוח כאובדן כללי.

3.במועד התאונה פנה הנאשם אל הנהגת אשר רכבה נפגע בתאונה בבקשה למסור הודעה כי הוא אשר נהג ברכב הפג'ו. בנו של הנאשם, בהגיעו לחדר המיון סיפר לרופא כי הוא זה שנהג ברכב ואולם בהמשך דיווח כי ישב לצדו של אביו, אשר הוא נהג ברכב. ביום 22.8.05 מסר הנאשם הודעה במשטרה לפיה הוא זה שנהג ברכב בשעת האירוע.

אם לא די בכך, הרי שהנאשם טרח להתקשר מס' פעמים אל הנהגת על מנת לוודא כי תדווח למשטרה כי הוא זה שנהג ברכב בשעת התאונה. בכך, לא סגי, ביום 28.9.05 פנה הנאשם לחב' הביטוח, דיווח על התאונה ותבע את חב' הביטוח לאחר שהצהיר בכזב כי הוא זה שנהג ברכב בעת התאונה ולפיכך, שילמה חב' הביטוח ביום 11.10.05 לנאשם סך של 63,799 ₪.

4.בישיבת יום 27.10.08 הגיעו הצדדים לידי הסדר טיעון חלקי בתיק לפיו הנאשם הודה והורשע ועניינו נשלח לשירות המבחן על מנת לקבל תסקיר לענין העונש. באותו מועד הצהירה באת כח המאשימה, כי עמדת המאשימה הינה למאסר בפועל לרבות ענישה נילווית, מאסר על תנאי וקנס בעוד שהסניגור יוכל לטעון לכל ענישה אחרת הנראית לו. עוד הוסכם בין הצדדים, כי הנאשם יפקיד בקופת ביהמ"ש את סכום הפיצוי אשר גבה מחב' הביטוח במטרה שהוא יושב לחב' הביטוח.

5.שירות המבחן הגיש תסקיר בעניינו של הנאשם ממנו עולה, כי לנאשם אין הרשעות קודמות. שירות המבחן אף המליץ, נוכח הפנמת הנאשם את חומרת העבירה והשלכותיה להמליץ על אי הרשעתו בדין כדי לא לפגוע בעיסוקיו והטלת של"צ בהיקף של 200 שעות.

לבית המשפט הוגש נ/1 ממנו עולה כי הנאשם השיב לחב' הביטוח סך של 74,000 ₪ הכולל את סכום הפיצוי שגבה שלא כדין בצירוף הפרשי הצמדה.

6.ב"כ הצדדים טענו לענין הענישה הראויה. ב"כ המאשימה עתרה להותיר את ההרשעה על כנה, שכן אינו דומה עניינו של בן הנאשם לעניינו של הנאשם עצמו, שכן הרוח החיה בכל התרמית הינה של הנאשם 1 – הוא זה שיזם את הפניה לנהגת המעורבת בתאונה, הוא זה שדיווח למשטרה בכזב והוא זה אשר פנה לחב' הביטוח בתביעה לקבלת הפיצוי תוך הצגת הטענה השקרית לפיה הוא נהג ברכב.

אוסיף ואומר, כי בנו של הנאשם, בבואו לבית החולים, סיפר את האמת לפיה הוא זה שנהג, אלא שבהמשך שינה את טעמו וציין כי אביו נהג. סבורני, כי לא ביוזמת הבן נולד שינוי הגרסה הנ"ל.

7.ב"כ המאשימה, נוכח חומרת המעשים, ביקשה להשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל, אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי וכן קנס כספי. מאידך, הסניגור פירט את נסיבותיו האישיות של הנאשם, את העובדה כי הוא מתנדב במשטרת ישראל במסגרת המשמר האזרחי עוד משנת 06', השיב את הכסף לחב' הביטוח וכי הותרת ההרשעה על כנה תפגע בעיסוקיו.

8.הנאשם אף הוא פירט את מעשיו הטובים כלפי הקהילה בעבר, את העובדה כי עסקיו הינם עם מפעלים צבאיים במסגרת המעברים בין מדינת ישראל והרשות וכי כל הרשעה תמית עליו נזק כלכלי בלתי הפיך.

9.הלכה היא, כי משהוכחה אשמתו של נאשם יש להרשיעו בדין. רק נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן תצדקנה סטייה מכלל זה. הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים:

האחד – הפגיעה בשיקום הנאשם היא חמורה, והשני – כי סוג העבירה ונסיבות ביצועה מאפשרים ויתור על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים (ע"פ 2083/96 כתב נ' מד"י נב(3) עמ' 337).

עיון בדבריו של כב' המשנה לנשיא, השופט לוין, אשר אימץ את שיקולי שירות המבחן בבואו לבחון את שאלת אי ההרשעה נכתב:

"גב' פלאי הציגה לפנינו את שיקולי השירות להמליץ על שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה, שהם בעיקרם שיקולי שיקום:

א) האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם;

ב) מהי חומרת העבירה והנסיבות שבהן בוצעה;

ג) מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד;