מ.י. פרקליטות מחוז המרכז נ' ג'בארה בן עבד ואהב ואח'

גזר - דין

1.ביום 30.12.2009, הורשע הנאשם 2 בעבירה של שיבוש מהלכי משפט ואף נקבע כי הנאשם 1 עבר עבירה זו.

עסקינן, באב ובנו אשר היו מעורבים באירוע של שיבוש מהלכי משפט, כאשר הנאשם 2 (האב) הינו הגורם הדומיננטי בכל האירוע הנ"ל.

2.ביום 02.02.2007, נהגה בתו, הקטינה, של הנאשם 2 ברכב, בהיותה נהגת חדשה וללא נהג מלווה, כאשר לצידה יושבת קטינה אחרת. כאשר יצאה הקטינה מתחנת הדלק, גרמה לתאונה ברכב הנהוג על ידי צד ג', כאשר בסופו של יום לכל שלושת המעורבים בתאונה עצמה נגרם נזק רפואי והם פונו לבית החולים.

משפתחה המשטרה בחקירה פנה הנאשם 2 לצד ג' וביקשו למסור פרטים כוזבים לפיהם, בזמן התאונה נהגה הקטינה עם מלווה.

במועד נוסף, פנה הנאשם 2 טלפונית אל צד ג' וחזר על בקשתו, תוך הפניית בקשה נוספת "כי יקח את התאונה עליו".

אם בכך לא די, הרי שהנאשם פנה לנוסע הנוסף אשר נסע עם האחר וביקשו למסור פרטים כוזבים למשטרה, לפיהם בזמן התאונה נסעה הקטינה עם מלווה.

הנאשם 1 אשר נחקר על ידי המשטרה העיד כי הוא זה שנסע עם הקטינה כמלווה ואף הקטינה העידה כן.

3.ב"כ הצדדים טענו לעניין הענישה הראויה בתיק זה, כאשר ב"כ המאשימה אף עותר להרשיע את הנאשם 1 בעבירה המיוחסת לו.כמו כן, ביקש לגזור עונש של מאסר בפועל אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות בהתייחס לנאשם 2, מאסר על תנאי וקנס ואף בעניינו של הנאשם 1 ביקש לסיימו בדרך של מאסר על תנאי וקנס.

ב"כ המאשימה אף ציין כי לחובתו של הנאשם 2 הרשעות קודמות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו וכן העסקת תושב זר שלא כדין.

מאידך, הסניגור ביקש שלא להרשיע את הנאשם 1 שכן, קיימות נסיבות חריגות אשר מביאות עניינו של נאשם זה במסגרת הכללים שנקבעו בפסיקה.

אין מחלוקת בין הצדדים כי לנאשם 1 - אין הרשעות קודמות.

עוד עתר הסניגור להמנע מלהשית על הנאשם 2 עבודות שירות אלא יש להסתפק בעונש של של"צ.

4.שירות המבחן הגיש תסקיר בעניינם של הנאשמים.

בהתייחס לנאשם 1 – כתב שירות המבחן כי הנאשם הביע חרטה עמוקה על מעורבותו בעבירה ויש בה כדי להפנים את חומרת הדברים.

עוד ציין שירות המבחן כי הרשעתו של הנאשם 1 עלולה לחבל בניסינותיו בתחום עבודתו וניסעתו לארה"ב בתחום המחשבים וכי הסתבכותו הינה הראשונה ויחידה.

בהתייחס לנאשם 2 – המליץ שירות המבחן להסתפק בעבודת של"צ במקום בעבודות שירות, שכן, הנאשם פעל במקרה זה מתוך גוננות יתר על בתו תוך הפעלת שיקול דעת פסול, אך לא על רקע קיומם של נורמות וערכים עבריינים.

5.הלכה היא, כי הרשעה הינה הכלל הרחב, ואי הרשעה הוא החריג.

לענין זה, הלכה פסוקה, שהימנעות מהרשעה אפשרית רק במקרים יוצאי דופן, בהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מהרשעה לבין חומרתה של העבירה (ראה את קביעתה של כב' השופטת פרוקצ'ה בע"פ 2669/00 מ"י נ' פלוני).

במקרה דנן, היחס בין הרשעה לבין חומרת העבירות אינו סביר, מדובר במקרה חריג ויוצא דופן, כאשר כל מעשיו של הנאשם 1, נבעו מלחצו של הנאשם 2, אביו, לגונן על אחותו. הרשעה דכאן אינה פרופורציונאלית למעשי העבירה המיוחסת לנאשם 1 ולפיכך, סבורני, כי אין מקום להרשיע את הנאשם 1 בעביר המיוחסת לו בכתב האישום ודי בקביעה כי עבר את העבירה.