מ.י. פרקליטות מחוז המרכז נ' אזואיט

גזר דין

הנאשמת הודתה ועל פי הודאתה הורשעה בכתב אישום שכותרתו "כתב אישום מתוקן בשלישית".

כתב האישום המונח לפני ו אשר בביצוע המעשים המפורטים בו הודתה הנאשמת הוא כתב אישום חמור ביותר.

אין צורך להכביר מילים באשר לחומרת מעשי סדרת עבירות מירמה ועבירות נילוות להן.

פתחתי בחומרת המעשים, וככל שמעשיה של הנאשמת חמורים כך זירת דינה קשה ביותר. לא אחת ואף רבות אני מציין את גזרי הדין שמלאכת גזירת דינו של אדם היא מהמלאכות הקשות ביותר העומדות בפני שופט.

שמעתי טענות הצדדים אשר משולבות בהן ראיות לעונש. מצאתי לקבעו באופן חד משמעי שכל צד טען טענותיו באופן מבוסס ביותר, טענות ראויות, נכונות, רלוונטיות לעניין העונש, ודווקא משום כך קשה מלאכת גזירת הדין של הנאשמת.

על פי הסדר הטיעון עליו הצהירו הצדדים התביעה הגבילה את עצמה לעונש של 15 חודשים, ואילו הסנגוריה תהיה חופשית לטעון לעונש מאסר שירוצה בעבודות שרות.

אקדים ואומר שאפשרות זו של ריצוי עונש המאסר בעבודות שרות ירדה מעל הפרק ובעניין זה נתתי החלטה ברורה לדעתי ואינני חוזר לנושא זה, עובדה היא שהנאשמת איננה יכולה לבצע עבודות שרות במקום ריצוי מאסר בפועל.

ומכאן אנא פנינו מועדות. העבירות בהן הודתה הנאשמת בוצעו לפני זמן רב. הן בוצעו בין השנים 2001 עד שנת 2006, מרבית העבירות מלפני שנים רבות, עובדה זו מקשה ביתר שאת גזירת הדין. אלא שעיקר גזר הדין שהוא בשאלה הקשה של השיקום מול העונש.

יש אומרים שתכלית ההליך הפלילי הוא בענישתו של האדם בבחינת גמול בגין מעשיו הרעים, ואכן עיקרו של המשפט הפלילי הרפקטי עוסק בכך, כפי שהאינטרס הציבורי מחייב אותנו אל גמול מבחינת עונש כלפי מי שפוגע בחברה, זה הכלל ועל פי כלל זה נוהגים בתי המשפט. ככל זה עומד ביחס ישיר לאינטרס הציבורי

מנגד ובמאמר מוסגר אציין שספק בעיני אם מדובר בשיקול סותר עומדת שאלת שיקומו של העומד לדין.

אכן כפי שטענה התובעת בצדק רב, שיקום האדם העומד לדין איננו חזות הכל. השיקום הוא אך מרכיב אחד בגזר הדין, מרכיב חשוב ואסביר טעם זה.

אין לי ספק שבמקרים המתאימים על פי נסיבות מקרה שיקומו של האדם הוא חלק מהאינטרס הציבורי, שהרי אם בסופו של ההליך הפלילי ועל פי החלטת בית המשפט פתוחה הדרך לשיקומו של עבריין נמצא, לדעתי, שההליך הפלילי השיג את מטרתו.

השאלה הקשה העומדת לדין היא האם מדובר בשיקום אמיתי . שמא מדובר בשיקום מזוייף מבחינת מס שפתיים, מן השפה אל החוץ ללא שיקום מהותי. במהלך הדיון שקלתי רבות דברי מנהלת ההוסטל מטעם הרשות לשיקום האסיר.

בסופו של יום אני מקבל עדותה וחוות דעתה הנסמכת על הכרות ארוכת השנים עם הנאשמת לפיה התהליך השיקומי בו מצויה הנאשמת אמיתי הוא וכן ומשכך אני מקבל גם את חוות דעתה שגזירת דינה של הנאשמת במאסר בפועל יהיה בה כדי לסכל ולנפץ את ההליך החיובי בו מצויה הנאשמת.

מבחינת סיוע לקביעתי זו אתייחס ולא בהרחבה אל תסקירי שרות המבחן. המעיין בתסקירים השונים שהוגשו בהליך שלפני יגלה תהליך דינמי מסויים בעניינה של הנאשמת. אכן מתחילה התסקיר שהוגש לא היה חיובי. ולבסוף, התסקיר האחרון הינו יותר מאשר חיובי ואופטימי. משום שאני נותן משקל רב ביותר, ואף אם אין בכך כדי חזות הכל, מתסקירי שרות המבחן אני נותן במכלול השיקולים את המלצת שרות המבחן שלא לגזור על הנאשמת מאסר בפועל , אלא לחייבה בצו פיקוח של שרות המבחן.

סוף דבר, שמבלי להתעלם מכל המכשולים העומדים אל מול שיקולי השיקום הריני בסופוו של יום לאחר התלבטות רבה, מעדיף ללכת בתלם זה. מצאתי לציין שאינני מתעלם שלמעשה בגוזרי את הדין כאן, אני חורג מהסכמת הצדדים כפי הסדר הטיעון שהוצג לפני, שלכאורה על פי אותו הסכם היה עלי לגזור על הנאשמת מאסר בפועל. בשים לב לכך שאין הנאשמת ראויה לעבודות שרות.

אלא שכאמור שיקולים אחרים הניעו אותי ליתן גזר דין זה.

אלה העונשים שאני משית על הנאשמת:

7 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מהיום לא תעבור הנאשמת עבירה מן העבירות בהן הורשעה במשפט זה.