מ.י. פרקליטות מחוז -המרכז נ' א.

1.הנאשם הורשע בעבירה של מעשה מגונה לפי סעיף 348 (ג) ובעבירה של מעשה מגונה בנסיבות אינוס לפי סעיף 348 (א) בנסיבות סעיף 345 (א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 וזאת לאחר ניהול הוכחות.

2.נסיבות ביצוע העבירות פורטו בהרחבה בהכרעת הדין ובקצרה יצויין כי בסוף חודש פברואר 2004, ביצע הנאשם מעשה מגונה בקטינה, כבת 10, בכך שבעת ששהו בבריכה הנמצאת בבנין בו התגוררו, הציע ללמד אותה לצוף על פני המים וכשהסכימה, הרימה באמצעות ידיו, נגע באיבר מינה תוך כדי מישוש מעל בגד הים שלבשה, עד שביקשה כי ירפה ממנה ועזבה את המקום.

מספר ימים לאחר מכן ביצע הנאשם מעשה מגונה במתלוננת, אמה של הקטינה, באותה בריכה ובאופן דומה בכך שהציע ללמד אותה לשחות וכשהחזיק את גופה במים, נגע באיבר מינה ואף החדיר חלק מאצבעו לאיבר מינה, מעל בגד הים.

3.הנאשם יליד 1963 – ללא עבר פלילי.

4.ב"כ המאשימה עתרה להשית על הנאשם מאסר בפועל לתקופה ממושכת, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננת ובתה.

ב"כ המאשימה ביקשה לזקוף לחובת הנאשם את אי נטילת האחריות על המעשים גם לאחר ההרשעה, כפי שהדבר מצא ביטויו בהערכת מסוכנות שנערכה לו, בה נקבע שמסוכנותו הינה בינונית-נמוכה, העובדה כי מדובר בשני ארועים נפרדים, העובדה שהמתלוננת נאלצה להעיד בבית המשפט על הפגיעה בה ובבתה, העובדה שהארועים ארעו בבריכת שחיה הנמצאת בבנין בו התגוררו המתלוננות, מקום בו היו אמורות לחוש בטחון.

עוד נטען כי הנאשם ניצל את תמימותן של המתלוננות, שנתנו בו אמון וכן כי בשני המקרים, הארועים הסתיימו מיוזמתן של המתלוננות.

5.הסנגור ציין כי הנאשם הינו מהנדס מוסמך, עובד בתחום ההייטק.

ביחס לביצוע העבירות נטען כי אין המדובר ברף העליון של החומרה בשים לב לכך שהנגיעות בוצעו כהרף עין, מעל בגדי הים, אותן הפסיק הנאשם מיד כשהמתלוננות ביקשו ממנו להרפות מהן.

ביצוע המעשה המגונה בנסיבות מחמירות נובע אך ורק מגילה של הקטינה, שהיתה מתחת לגיל 14, אך עדיין מדובר במדרג חומרה נמוך.

הסנגור ביקש שלא לזקוף לחובת הנאשם את ניהול ההוכחות ולהתחשב בזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות, עברו הנקי של הנאשם, העובדה כי לא נפתחו כנגדו תיקים נוספים מאז.

הסנגור ביקש להתחשב עוד בזמן שחלף מאז נחקר הנאשם ביום 13.5.04 ועד להגשת כתב האישום ביום 24.11.05, העובדה שהנאשם שוחרר מיד לאחר חקירתו מבלי שהוגשה בקשה לעוצרו, דבר המלמד על כי המאשימה לא ראתה חומרה במעשי הנאשם.

הסנגור הוסיף כי חוק ההגנה על הציבור מפני עברייני מין נועד להגן על הציבור וליתן כלים למנוע הישנות העבירות בעתיד על ידי הגבלות ואמצעי פיקוח. משלא הוטלו מגבלות כלשהן על הנאשם, נראה כי מדובר במסוכנות נמוכה. הסנגור הוסיף כי לא ניתן לעשות שימוש בהערכת המסוכנות למטרות עונשיות אלא למטרות מניעתיות בלבד ויש לזקוף לזכות הנאשם את העובדה שלא נקבעו בעניינו מגבלות ואמצעי פיקוח.

הסנגור ציין כי לא הוגשה ראיה כלשהי ביחס לנזקים הנטענים שנגרמו למתלוננות, אם כי הסכים כי אחד מרכיבי העונש שיושת על הנאשם יהיה פיצוי למתלוננות.

הסנגור עתר להסתפק בענישה הצופה פני עתיד ולחילופין למאסר שירוצה בעבודות שירות.

הסנגור הפנה לפסיקה התומכת בעמדתו, במיוחד לאור חלוף הזמן.

6.הנאשם נשא דברים וחזר על כפירתו בביצוע העבירות בהן הורשע.

7.בחנתי את טיעוני הצדדים.

מחד, מדובר בשני ארועים סמוכים בזמן שבוצעו באופן דומה, האחד בילדה כבת 10 ויש בכך כדי להצביע על חומרה. אי נטילת האחריות על ידי הנאשם יש בה כדי להעלות חשש להשנות העבירות בעתיד.