מ.י. פרקליטות מחוז דרום-פלילי נ' תשובה(עציר)

גזר דין

הנאשם הורשע ביום 2/9/10 על פי הודאתו, לאחר הסדר טיעון לעניין תיקונו של כתב האישום, בכתב אישום מתוקן בעבירות של סחיטה באיומים, עבירות נשק והיזק במזיד לרכוש, עבירות בניגוד לסעיפים 428 (רישא), 144(ב) ו- 452 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 וכן בעבירת נהיגה ללא רישיון נהיגה, עבירה בניגוד לסעיף 2 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א- 1961 ונהיגה ללא ביטוח, עבירה בניגוד לסעיף 2 לפקודת ביטוח (רכב מנועי), התש"ל- 1970.

אין הסדר לעניין העונש.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בין הנאשם לקובי טייאר (המתלונן) קיימת היכרות מוקדמת. במועד שאינו ידוע למאשימה, פרץ בין השניים סכסוך כספי שבעקבותיו דרש הנאשם מהמתלונן לשלם לו סך של 250,000 ₪. המתלונן לא שילם את הסכום האמור.

ביום 31/10/09 בסמוך לחצות הליל באשקלון, נהג הנאשם ברכב ההונדה השייך לו למרות שלא היה לו רישיון נהיגה בתוקף וללא ביטוח ונשא עימו אקדח בקוטר 9 מ"מ ובו כדורים. הנאשם התקרב עם רכבו לצומת רחובות באשקלון בהם נסע רכב הוולבו של המתלונן ועצר את רכבו ליד הכניסה לבניין מגורי המתלונן. המתלונן ואשתו יצאו מהרכב, המתלונן התקדם לעבר רכבו של הנאשם והנאשם נסע לאחור. המתלונן שראה את מעשיו של הנאשם ברכב ההונדה, חזר במהירות לרכב הוולבו ונכנס אליו, על מנת לנסוע לעבר הנאשם. במהלך הנסיעה לאחור, לאחר שיצא המתלונן מרכבו, ירה הנאשם 5 יריות מהאקדח. המתלונן הסתתר מאחורי רכב הוולבו. היריות פגעו במכסה המנוע של הרכב ובשמשה הקדמית ואחד הקליעים שירה הנאשם פגע בדלת של בית סמוך וגרם לה נזק. לאחר מכן, נמלט הנאשם מן המקום ברכבו.

ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש הדגישה, כי מעשיו של הנאשם נמצאים ברף הגבוה ביותר של עבירת הסחיטה באיומים וזאת משום שהנאשם ירה לעבר המתלונן חמש יריות באקדח אותו נשא בשעת לילה מאוחרת ובאזור מגורים, וזאת בכדי להניע את המתלונן לשלם לו את סכום הכסף שהוא דרש ממנו. מדובר באירוע על רקע חוב כספי של המתלונן לנאשם, שנסיבותיו תמוהות. הנאשם היה צפוי להרוויח מההלוואה שנתן למתלונן. הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום הגיעה בשלב מאוחר ולאחר שהמתלונן העיד וגם הגברת שהקליע פגע בדלת ביתה. חומרת העבירה טמונה גם בכך שעוברי אורח תמימים יכלו להיפגע מהירי פגיעות קטלניות. אחד הכדורים נורה לעבר דלת בית שהיה בסמוך ולו היה עומד באותה עת אדם בסמוך לדלת הוא עלול היה להיפגע. בדרך נס המתלונן לא נפגע כאשר הוא הסתתר מאחורי מכוניתו.

ב"כ המאשימה הוסיפה שאין זו הפעם הראשונה בה הנאשם נוהג באלימות. לחובתו ארבע הרשעות קודמות, שלוש מהעבירות הן עבירות אלימות ואף תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בן 4 חודשים בעבירת איומים. נראה שהנאשם סיגל לעצמו אורח חיים אלים כפתרון לסכסוכים. נסיבה נוספת לחומרה היא העובדה שעד היום הנשק לא נתפס ולא נמסר למשטרה.

ב"כ המאשימה ביקשה להשית על הנאשם את העונש המקסימאלי בעבירה של סחיטה באיומים ולהשית עונש נוסף בגין נשיאת הנשק למקום האירוע והשימוש שעשה בו. כמו כן, להפעיל את עונש המאסר המותנה במצטבר ולהטיל קנס ופיצוי למתלוננים, להפעיל את ההתחייבות ולפסול את רישיונו של הנאשם לתקופה משמעותית. ב"כ המאשימה הסבירה שיש אינטרס ציבורי להשית עונשים מרתיעים במקרים מעין אלה, שכן המתלוננים, וכך גם היה במקרה זה, חוששים להתלונן ומסרבים לשתף פעולה עם המשטרה.

ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש סבר שיש להקל עם הנאשם, היות והוא הודה בכתב האישום המתוקן ברגע שהמאשימה הציעה את ההצעה הנכונה לדעתו אשר מתאימה לנסיבות העבירה. לנאשם יש עבר פלילי שרובו מצעירותו בטרם הקים משפחה ועבירת האיומים היא משנת 2005. המתלונן לווה כספים מהנאשם והנאשם בחר להלוות לו את הכספים, כי זה לא העסק הראשון שעשה איתו. מאמציו של הנאשם להחזיר את הכספים שהמתלונן לווה ממנו עלו בתוהו. המתלונן משך את הנאשם תקופה ארוכה ואין חולק שהוא לא החזיר את הכספים שלווה. לטענת הסנגור, הדבר שונה ממקרה סחיטה באיומים כאשר אדם דורש תחת הטלת אימה דבר שאינו מגיע לו.

הנאשם הגיש מכתב שכתב ובו הוא הביע חרטה וצער עמוק על מעשיו. הוא הסביר את השתלשלות העניינים אליה נקלע ואשר הביאה אותו לעשות מעשה כה קיצוני. כמו כן, טען הנאשם, כי הוא נשוי ואב לילד בן שלוש וברצונו לשמש לו דוגמא ומופת ולחנכו להיות איש חוק. לטענתו, העבירות אותן ביצע היו לפני מספר שנים ובטרם הקים משפחה והיום הוא אדם נורמטיבי שרואה את השמירה על התא המשפחתי כדבר החשוב ביותר. עוד הוסיף, כי הפרשה החלה ברצונו לעזור למתלונן אשר הוא הכירו במשך שנים והיה לו כבן בית וכאשר נקלע לצרה מיד נרתם לעזור לו והלווה לו את הכספים, אשר הוא בעצמו לווה אותם מאחרים. בטרם פנה לביצוע העבירה, ניסה לגבות את החוב בפניות חוזרות ונשנות אל המתלונן, אך זה השיב לו בזלזול והתחמק ולטענתו הוא אף ניסה לגבות את חובו באמצעות עורך דין ולתבוע את סכום הצ'קים שהמתלונן נתן לו והם חוללו באי פרעון, אך התבשר שהחברה שמשכה את הצ'קים "פשטה את הרגל". לבסוף, סיים באומרו שמאסרו קשה לו מבחינה נפשית ופיזית ובמיוחד קשה הריחוק ממשפחתו ומבנו.

ע.ה.1, לעניין העונש, עו"ד אופק בלאיש העיד שהוא מכיר את הנאשם מגיל צעיר כנער ביישן ושקט שזכה בגביעים רבים בתחרויות טניס בהן שיחק. יחסיו עם הנאשם כיום הם יותר על רקע מקצועי. הנאשם פנה אליו על מנת שיטפל בתביעות אזרחיות למיניהן. לדבריו, הנאשם לא פנה אליו בנושא גביית החוב מהמתלונן.

ע.ה.2 לעניין העונש, מיטל תשובה- שביט, אשת הנאשם, נשואה מזה 4 שנים לנאשם ולהם ילד בן 3. היא העידה שלנאשם לב רחב והוא מיד נחלץ לעזרת חבריו. לטענתה, הנאשם ניסה לעזור למתלונן שהיה חברו והלווה לו את הכספים. המתלונן נתן לו בתמורה צ'קים שחזרו והנאשם ניסה בכל דרך אפשרית חוקית לגבות את החוב. הנאשם היה מתוסכל במשך שנתיים ובמצב נפשי לא טוב. העדה העידה על הקושי בגידול ילדם כשהנאשם מאחורי סורג ובריח והיא מדוכאת מהמצב. לטענתה, מאז הנאשם הקים משפחה הוא חזר למוטב ולא ביצע עבירות כבעבר.

לנאשם ארבע הרשעות קודמות משנת 2002 בעבירות חבלה כשהעבריין מזוין, 2 עבירות של תקיפה בתנאים מחמירים, פציעה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, גניבה, תקיפה כדי לגנוב. כמו כן, הוא הורשע בעבירת איומים משנת 2008 בת.פ. 1189/05 ובו בית משפט שלום באשקלון הטיל התחייבות על הנאשם להימנע מעבירת איומים בסך 3,000 ₪ ומאסר על תנאי למשך ארבעה חודשים והתנאי הוא שלא יעבור במשך שלוש שנים עבירת איומים. הנאשם ביצע את העבירות בתיק שבפני בתוך תקופת התנאי ובתוך תקופת ההתחייבות שחתם להימנע מעבירה.

העבירות בהן הורשע הנאשם חמורות מאד. הנאשם לא הסתפק באיום מילולי או בשליפת האקדח ואיום באמצעותו אלא נשא שלא כחוק נשק, עקב אחר המתלונן עד לביתו וכשיצא מרכבו ירה לעברו חמישה קליעים, והכל על מנת להניעו לשלם לו את סכום הכסף שלדבריו המתלונן חייב לו. גם אם העבירות בוצעו על רקע דרישת החזר חוב מחבר שלו הנאשם הלווה כספים והנאשם חש שאין לו מוצא אחר, כך לטענתו, אין להצדיק התנהגות אלימה אשר סיכנה את המתלונן ואשר טמון בה סיכון לכל עובר אורח ואף לאותה שכנה אשר שהתה באותה שעה בביתה וקליע שירה הנאשם הגיע לדלת ביתה וגרם לנזק. נסיבות ביצוע העבירה מלמדות שהנאשם תכנן את ביצועה.

מקרים רבים של איומים וסחיטה באיומים בעיקר כמו במקרה דנן שהנאשם לא היסס להשתמש בנשק על מנת להשיג את מבוקשו, מותירים את המתלונן גם לאחר ביצוע העבירה מפוחד וחושש להתלונן ולשתף פעולה עם המשטרה, דבר המקשה על לכידת העבריינים, ניהול התיק והרשעת העבריינים בסופו של יום.

כך נקבע בע"פ 2042/10 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) באשר לחומרת העבירות בהן עסקינן:

"חומרת העבירות בהן הורשע המערער במסגרת הסדר הטיעון אינה נתונה במחלוקת. תופעת הסחטנות הינה תופעה כעורה ופסולה. ההתנהגות הפסולה הנטועה בה היא בהטמעת חשש מתמיד בחיי הקורבן באופן המונע את המשך התנהלותו השגרתית. חובו לסחטן הינו מרכז עולמו, והחשש לו ולבני משפתו הופך לעיסוק מרכזי. תופעה זו אינה אך תופעה חריגה בנוף, אלא נדמה ששולחת זרועותיה לכל עבר. יש בעבירה של סחיטה באיומים כדי לפגוע באושיות המשפט, עת עושה הסחטן דין לעצמו ומגייס לצורך כך אמצעים פסולים לשם הגשמת מבוקשו (וראו:ע"פ 6960/09 מדינת ישראל נ' עודד שגיב (8.11.09)). זהו המקרה אף כאן. גם אם המערער דרש את מבוקשו משלושת המתלוננים השונים בכתב האישום ולו רק כדי לגבות את חובם כלפיו, הרי שאין זה מאיין את האמצעי הפסול בו נקט על מנת לדרוש זאת. אין בטענת המערער כי יש ליתן משקל לנסיבות אלו של מעשי האיום והסחיטה שהופעלו על המתלוננים השונים, כפי שאין בנסיבות אלו כדי להפחית מרמת האיום שחשו המתלוננים. נהפוך הוא – אם במהות העבירות עסקינן, הרי שעיון בכתב האישום מעלה כי האיום על שלושת המתלוננים נבע מנקודת מוצא שכזו שהמערער ניצל את מצוקתם הכלכלית של קורבנותיו, פיתה אותם לתנאי הלוואה בריבית גבוהה, ואז פנה בדרישה המלווה הן באיומים מילוליים, והן באיומים פיזיים – על מנת לגבות החוב האמור ואף מעבר לכך."

בשאלת מידת העונש, על בית המשפט לערוך את האיזון הראוי בין נסיבותיו האישיות של הנאשם לבין חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם, לרבות נסיבות ביצוען, כך שככל שהעבירה חמורה יותר, פוחת משקלן של הנסיבות האישיות של הנאשם. במקרה זה נסיבות ביצוע העבירה וחומרתה גוברות על שיקולים אישיים של הנאשם.

בנוסף לחומרה הטמונה בעבירה ובנסיבות ביצועה יש לקחת בחשבון השיקולים לחומרה את עברו הפלילי של הנאשם המלמד שהנאשם כבר הורשע בעבר בעבירות אלימות. העונשים שקיבל עד כה לא הרתיעו אותו ועל אף שתלויים ועומדים נגדו מאסר מותנה בר הפעלה והתחייבות כספית שחתם, ביצע את העבירה.

כמו כן, האקדח בו השתמש הנאשם לא נתפס ולא נמסר למשטרה עד היום ונותר רק לקוות שהוא לא ישמש לביצוע עבירות נוספות.