מ.י. פרקליטות מחוז דרום-פלילי נ' פריד בן מוחמד אבו רידה(עציר)

גזר דין

הנאשם הורשע עפ"י הודאתו, במסגרת הסדר טיעון שהתייחס אך לתיקון כתב האישום, בעבירה של מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת, לפי תקנה 85(1)(ג) לתקנות ההגנה (שעת חרום) 1945, בעבירה של מסירת ידיעות לאויב העלולות להיות לו לתועלת, לפי סעיף 111 (חלופה שניה) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ובעבירה של סיוע לניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) יחד עם סעיף 31 לחוק העונשין.

עפ"י החלק הכללי בכתב האישום המתוקן, ארגון הג'יהאד האיסלאמי (להלן: הג'יהאד או הארגון) הוכרז ביום 29.10.90 על ידי שר הבטחון כהתאחדות בלתי מותרת. עפ"י עובדות האישום הראשון, בשנת 2001 עמד אחיו של הנאשם, ריאד אבו-רידה (להלן: ריאד), בראש חוליה שעסקה בפיגועי ירי והנחת מטעני חבלה נגד חיילי צה"ל, יחד עם חברי החולייה, מחמוד אל-עסאס (להלן: מחמוד), זיאד אבו-תיה (להלן: זיאד), מוחמד ג'דאללה (להלן: ג'דאללה) ואחמד אבו-רוק. במועד כלשהו בשנת 2001 או בראשית שנת 2002, ברצועת עזה, ביקש ריאד מהנאשם לסייע לו בהובלת נשק ותחמושת עבור אנשי החוליה. הנאשם הסכים לכך והוביל תחמושת בין חברי החוליה לצורך פעילותם. בין היתר הוביל הנאשם שלושה רימוני יד, כדורי נשק ורובה. ביום 8.3.02 נהרג ריאד מאש חיילי צה"ל. לאחר מותו הפך פעיל הג'יהאד ג'דאללה לראש החוליה. הנאשם עבד באותה תקופה כנהג מונית ברצועת עזה וברשותו הייתה מכונית מסוג סקודה (להלן: המכונית). במסגרת פעילותו בג'יהאד, בשני מועדים שונים בשנת 2004, הסיע הנאשם במכונית את ג'דאללה מעבסאן הגדולה לחאן יונס.

עפ"י עובדות האישום השני, במהלך חודש אוקטובר 2002 או בסמוך לכך, ביקש ג'דאללה מהנאשם לערוך תצפיות על תנועת כוחות צה"ל בשטח ישראל בקרבת גבול ישראל-רצועת עזה וזאת כדי להניח מטען חבלה כנגד חיילי צה"ל ולגרום למותם, והנאשם הסכים לכך. במהלך חודש אוקטובר 2002 נסע הנאשם במכונית לקרבת הגבול וערך שם תצפיות, במספר מועדים, על תנועת כוחות צה"ל באזור הגבול, אותן תיעד על מפה שערך. את דיווחיו כמו גם את המפה מסר הנאשם לג'דאללה.

עפ"י עובדות האישום השלישי, ביום 7 אוקטובר 2004 או בסמוך לכך, סיכם ג'דאללה עם אחרים וביניהם זיאד אבו-חיה, אחמד אבו-אלילי, ממדוח אבו-סובח ואדם נוסף (להלן: האחרים), להניח מטען חבלה בגבול הרצועה ולגרום למותם של חיילי צה"ל. לשם כך, פנו ג'דאללה וזיאד לנאשם וביקשו ממנו להסיעם למקום הסמוך 3 ק"מ מגבול ישראל והרצועה. הנאשם נענה לפנייתם של ג'דאללה וזיאד והסיעם במכוניתו לאותו מקום, כאשר ג'דאללה וזיאד היו חמושים ברובי קלצ'ניקוב והובילו איתם מטען חבלה עטוף בקרטון (להלן: המטען). במקום המתינו ג'דאללה והאחרים וכן אחיו של הנאשם חאתם. ג'דאללה וזיאד סיפרו לחאתם בנוכחות הנאשם, כי הם בדרכם להניח מטען חבלה כנגד כוחות צה"ל והציעו לו להצטרף אליהם. חאתם נענה להצעה והצטרף לפעילות הנ"ל. בהמשך לכך, עלו חאתם והאחרים למכונית כשהם נושאים עימם רובי קלצ'ניקוב והנאשם הסיעם לעבר אזור הגבול, עד למרחק 700 מטר מהגבול, שם ירדו מהמכונית וג'דאללה וזיאד נטלו עימם את המטען והחלו לצעוד לכיוון הגבול. יתר האנשים וביניהם הנאשם וחאתם, המתינו בקרבת מקום כשהם חמושים ברובי קלצ'ניקוב, כדי לשמור על מניחי המטען זיאד וג'דאללה. לפני שיצא לעבר הגבול עם המטען, נתן זיאד לנאשם רימון יד. למקום הגיע רכב והנאשם סבר שהוא שייך לכוחות צה"ל ולכן עלה על המכונית וחזר לביתו. חיילי צה"ל הבחינו בג'דאללה וזיאד וירו לעברם. ג'דאללה וזיאד השליכו את המטען ונמלטו מהמקום.

טענות הצדדים

בטיעוניו בכתב לעונש, ביקש ב"כ המאשימה להשית על הנאשם עונש מאסר ארוך ומרתיע ולצידו עונש מאסר מותנה. ב"כ המאשימה נימק את עתירתו, בכך שעונש כאמור ימנע את חזרתו של הנאשם לקווי העימות, ובנוסף, ירתיע את הנאשם ועבריינים פוטנציאלים מלחזור לפעילויות דומות. ב"כ המאשימה הטעים כי הנאשם נטל חלק בעבירות חמורות ביותר, וכי עסק בהיבטים שונים המזינים את חוליית הטרור ומשפרים את פעילותה כנגד כוחות צה"ל. ב"כ המאשימה הפנה לפסקי דין אחדים המתייחסים לרמת הענישה בעבירות דומות, וביניהם: ע"פ 3834/07 אבו שלוף נ' מדינת ישראל, שם אמנם הופחת עונשו של המערער לחמש שנות מאסר בפועל, אך היה מדובר במי שביצע תצפית אחת בלבד, ללא שידע שהתצפית נועדה לשם פיגוע, בעוד שתצפיותיו של הנאשם עולים בהיקפן ובחומרתן על אלה שבעניינו של אבו שלוף; ע"פ 1244/08 מדינת ישראל נ' עווידאת, שבו קיבל בית המשפט העליון את ערעור המדינה וגזר על המשיב 6 שנות מאסר בפועל, בגין אימונים צבאיים ועריכת תצפית אחת. בנוסף לכך, לעניין עבירת הסיוע לניסיון רצח, הפנה ב"כ המאשימה לשלושה גזרי דין של בית משפט זה, שבכל אחד מהם הושתו שמונה שנות מאסר לריצוי בפועל: פ"ח (ב"ש) 1086/06 מ"י נ' אלפרא (פורסם בנבו, ניתן ביום 26.11.07), בגין עבירות של סיוע לניסיון רצח (ירי מרגמות) והחזקת נשק; פ"ח (ב"ש) 1148/07 מ"י נ' אבו עקל (פורסם בנבו, ניתן ביום 29.8.08), בגין סיוע לניסיון לרצח, על ידי סיוע להנחת מטען; וכן פ"ח (ב"ש) 1087/06 מ"י נ' גבאין (פורסם בנבו, ניתן ביום 24.10.07), בגין סיוע לניסיון לרצח ועבירות נוספות.

מנגד, עתר ב"כ הנאשם להקל בדינו של הנאשם. לגבי האישום הראשון, הדגיש הסנגור, כי מדובר באירועים משנת 2001 והוסיף כי הנאשם עזר לאחיו ריאד, ואין ראיה לנזק שנגרם ממעשי הנאשם. לגבי האישום השני, הטעים הסנגור כי מדובר באירועים משנת 2002 והוסיף, כי אמנם התצפית הייתה לשם הנחת מטען, אולם מעבר לכך "אין פירוט של מועדים, של איך זה ייעשה". לגבי האישום השלישי הציג הסנגור את גזר דינו של אחיו של הנאשם, חאתם, ובו הושתו עליו שבע שנות מאסר: פ"ח (ב"ש) 1097/07 מ"י נ' חאתם אבו רידא (פורסם בנבו, ניתן ביום 18.11.08)), כשלדידו של הסניגור, חלקו של הנאשם בארוע זה היה קטן יותר מזה של אחיו. עוד הוסיף הסניגור, כי גם הארוע השלישי הסתיים ללא שבפועל הונח המטען. כמו כן הדגיש הסניגור, כי הנאשם לא קשר את גורלו בארגון ולא היה חבר בארגון.

ב"כ הנאשם הוסיף גם, כי הנאשם בן 45, אב לשישה ילדים הסמוכים על שולחנו, נעדר עבר פלילי, וכן כי הוא הודה ובכך חסך זמן שיפוטי יקר.

ב"כ הנאשם הגיש לעיוננו אסופת פסקי דין לעניין רמת הענישה הראויה, וטען כי המקרים נשוא הפסיקה שהציג, חמורים יותר מאשר המקרה שבפנינו; כך, למשל, בפ"ח (ב"ש) 1107/07 מ"י נ' אבו רידה (לא פורסם) הושתו 7 שנות מאסר בפועל בגין עבירות של סיוע לניסיון רצח ומסירת ידיעה לאויב, לרבות ירי טיל לעבר ישראל; בע"פ 9995/05 מ"י נ' רבינוביץ קיבל בית המשפט העליון את ערעור המדינה על קולת העונש והחמיר את עונשו של המשיב לחמש שנים בפועל, בגין סיוע לניסיון לרצח, סיוע לייצור נשק, ביצוע עסקה אסורה בנשק וקשירת קשר לביצוע פשע; בפ"ח (ב"ש) 1119/06 מ"י נ' אבו רגילה (פורסם בנבו, ניתן ביום 21.1.08) הושתו שש שנות מאסר בפועל בגין ניסיון לרצח והחזקת נשק; בפ"ח (ב"ש) 1104/08 מ"י נ' טמבורה (לא פורסם) הושתו שש וחצי שנות מאסר בפועל, בגין עבירות של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, אימונים צבאיים אסורים, עבירות נשק וסיוע לניסיון רצח; כך גם בפ"ח (ב"ש) 1054/08 מ"י נ' עבד רבה (לא פורסם) הושתו שש וחצי שנות מאסר בפועל, בגין עבירות של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, סיוע לניסיון לרצח ואימונים צבאיים אסורים.

הנאשם הביע בפנינו את חרטתו, הוא ציין בין היתר כי מרבית חייו עבד בישראל, מאז היה בן 15, וכי היה בעל מפעל באזור התעשיה ארז בין השנים 1998- 2002, והוא ביקש להקל בעונשו.

דיון והכרעה

העבירות שבהן הורשע הנאשם הינן חמורות. מעשים חמורים מסוג זה מחייבים תגובה עונשית קשה, במיוחד לנוכח המצב הביטחוני הקשה השורר באזורנו והמלחמה המתמשכת בארגוני הטרור. זאת, הן כדי לתת מענה לסכנה הנשקפת מהנאשם לביטחון המדינה ולביטחון חייליה והן כדי להרתיע את הרבים, ובתוכם המפגעים ומשלחיהם. פעילותם הנרחבת של ארגוני הטרור כנגד בטחון המדינה מחייבת, אפוא, מתן מענה בדמות ענישה מחמירה ומרתיעה (ראו למשל והשוו: ע"פ 9338/01 מ"י נ' עווידה, פ"ד נז (1) 529; ע"פ 9078/06 לחאם נ' מ"י (פורסם בנבו, ניתן ביום 27.10.08)). בע"פ 9349/07 חאמד נ' מ"י עמד בית המשפט העליון על הצורך של מדינת ישראל להגן על בטחון חייליה ותושביה, בציינו כי:

"... מדינת ישראל חבה חובה עליונה להגן על תושביה, ובכלל זה גם על חיילי צה"ל המופקדים על בטחון המדינה. מעשי טרור המכוונים לפגוע בחיי ישראלים – חיילים או אזרחים – מחייבת ענישה מחמירה במיוחד, אשר תטמיע את מסר הגמול וההרתעה כלפי כל מי שמעורב בפעילות בלתי חוקית המסכנת חיים. צדק בית המשפט קמא כאשר הניח שבסוג זה של עבירות הנסיבות האישיות של הנאשם מתגמדות במשקלן לנוכח חומרת המעשים והסיכונים הטמונים בהם, למען יידע כל גורם עויין למדינה ולתושביה כי הוא צפוי לעונש חמור ביותר אם יימצא מעורב בפעולות טרור שנועדו לפגוע בביטחון אזרחי ישראל, ולקטול חיים".

כאמור, הסניגור ביקש לשקול לזכותו של הנאשם, בין היתר, כי פעולותיו של הנאשם הסתיימו ללא שנגרם נזק והוא ציין כי למעשה הנאשם איננו חבר בארגון.

אולם, למרות טענתו האמורה של הסניגור, הרי שבמשך שנים אחדות, עשה הנאשם בכמה הזדמנויות פעולות שיש בהן כדי לפגוע באופן ממשי במדינת ישראל ובחייליה.

העובדה כי בפועל לא נגרמו אבידות בנפש, נובעת אך מנסיבות שכלל אינן תלויות בנאשם.

עם זאת, התחשבנו לקולא בהודאת הנאשם, אשר חסכה זמן שיפוטי, ובחרטה שהביע בפנינו. כמו כן, לא התעלמנו מנסיבותיו המשפחתיות ומכך שהוא נעדר הרשעות קודמות. כן לקחנו בחשבון את העובדה כי העבירות בוצעו עוד בשנים 2001-2004.

סוף דבר, לאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות, הננו מטילים בזה על הנאשם:

7 שנות מאסר בפועל, שמניינן מיום מעצרו, 15.7.2007;