מ.י. פרקליטות מחוז דרום-פלילי נ' אלקשאעלה

גזר דין

הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות הבאות: ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 (א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק; קשר לעוון לפי סעיף 499(א)(2) לחוק; שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק.

כמפורט באישום הראשון, ביום 29/8/07 בסמוך לשעה 11:10, נהג הנאשם ברהט, ברכב מיצובישי סופרלנסר מ.ר. 77-509-02 כשהוא מדבר בטלפון נייד המוצמד לאוזנו ואינו חגור בחגורת בטיחות. הנאשם לא ציית להוראות השוטר, ליאור וקנין (להלן: "השוטר"), אשר הבחין בו וכרז לו לעצור מספר פעמים, וכשנתבקש בפעם השנייה לעצור אמר לשוטר שנסע במקביל אליו: "הפעם אתה תוותר לי".

בשלב זה, הנאשם ביצע פניית פרסה, החל לנסוע במהירות לכיוון מרכז העיר רהט, תוך שהוא מסמן לשוטר בידו "לא". השוטר דלק אחרי הנאשם תוך שהוא מורה לו לעצור. בהגיע הנאשם לכיכר המרכזית, חסמה משאית את הכניסה לכיכר. הנאשם עלה על מעבר החצייה בכיכר. אישה ושני ילדיה, שעברו במעבר החצייה, נאלצו לקפוץ הצידה על מנת למנוע פגיעה בגופם. הנאשם המשיך לנסוע במהירות על המדרכה במקביל למעקה הבטיחות מצדו הימני. נערים שהיו על המדרכה נאלצו לקפוץ הצידה על מנת למנוע פגיעה בגופם. הנאשם המשיך בנסיעתו בפראות על המדרכה עד שהגיע לתחנת אוטובוס, עלה על הכביש ונסע במהירות ובפראות עד שהצליח להימלט מן השוטר.

כמפורט באישום השני, לאחר האמור, קשר הנאשם קשר עם אשתו, הגברת אנואר אלקשאעלה, למסור ידיעת כזב למשטרה ברהט לפיה המיצובישי נגנב, והכל על מנת להכשיל חקירת האירוע המתואר באישום הראשון. אשת הנאשם פנתה למשטרה ברהט והודיעה כי המיצובישי הרשום על שמה נגנב, כשהיא יודעת שההודעה כוזבת.

ראיות לעונש:

כראיות לעונש הוגש מטעם התביעה הרישום הפלילי של הנאשם, ממנו עולה כי הוא כולל רישום של תיק אחד ללא הרשעה (ת"פ (ב"ש) 33617-10-12) שעניינו שימוש במסמך מזויף, על פי סעיף 420 לחוק העונשין, בגינו נפסקו לחובתו הוצאות המשפט. לנאשם אין עבר תעבורתי מכביד ( 7 הרשעות בעבירות של ברירת קנס).

מטעם ההגנה הוגש מכתב מיום 28/4/13, אשר נכתב על ידי מר פאיז אבו סהיבאן, ראש העיר רהט, בו תיאר את אופיו של הנאשם מתוך הכרות עימו. הנאשם תואר כאיש משפחה העובד כמואזין המסגד ברהט, אדם רציני, עקבי, בעל אחריות ומוסר, מוניטין חיובי, מוכר כאדם חברתי השומר על קשרי שכנות טובים ויחסי ציבור מעולים.

כן הוגש תיעוד רפואי של הנאשם מיום 21/5/13, על פיו הנאשם סובל ממחלת הסוכרת, ומכבד שומני, מחלת החזר וושטי ודלקת מפרקית בלתי ספציפית בעיקר בכתף ימין וברך שמאל. כן נכתב, כי הנאשם מקבל טיפול של משככי כאבים ותרופה לסוכרת.

טיעוני המאשימה:

בטיעונה לעונש עתרה ב"כ המאשימה, למתחם ענישה של בין שנתיים וחצי לארבע שנים באשר לעבירת החבלה בכוונה מחמירה, בנסיבות שתוארו בכתב האישום, ובשים לב לפסיקה הנוהגת ובמיוחד לחלוף הזמן מעת ביצוע העבירה. המשיבה עמדה על כך, כי באופן נהיגתו הפרועה והמסוכנת, יצר הנאשם סיכון של ממש להולכי הרגל אשר נקרו בדרכו (כן, צוין, כי מאחר ומדובר בהולכי רגל ולא נהגים או נוסעים אחרים בכביש, יוחסה לו עבירה זו ולא עבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332 לחוק).

אשר לערך המוגן שנפגע נטען, כי בטחון הציבור, במישור הפרטי והציבורי הוא שנפגע, שכן המדובר במכת מדינה ובתופעה רחבת היקף. בנסיבות המשפיעות על חומרת המעשה ומידת אשמו של הנאשם צוינו, התכנון שקדם לביצוע העבירה; חלקו היחסי של הנאשם בעבירה; הנזק שצפוי היה להיגרם והנזק שנגרם בפועל, עת אישה ושני ילדים, כמו גם נערים שהיו על המדרכה נאלצו לסטות הצידה על מנת למנוע פגיעה בגופם; נטען, כי לנאשם היה מניע לבצע את העבירות ולהימלט מאימת הדין שכן נהג ללא חגורת בטיחות תוך שהוא משוחח בטלפון הנייד.

באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם נטען, כי אין בהן כדי לשנות את הענישה לקולא, שכן הנאשם הוכיח, באופן סדרתי, כי הוא מסוכן לציבור, מבצע עבירות חמורות ואף מסלים את התנהגותו, ואין עליו כל מורא של החוק. כמו כן, הודגש כי אין להתעלם מכך שהנאשם ממשיך לטעון לחפותו. לבסוף נטען, כי בענישה הראויה בעבירות מן הסוג הזה, יש לתת משקל נמוך יותר לנסיבות האישיות.

באשר לאישום השני נטען, כי מתחם הענישה נע בין שלושה חודשים לשישה חודשים. התבקש שלא לחפוף את שתי התקופות, כך שהעונש הכולל ינוע בין שנתיים וחצי לארבע וחצי שנות מאסר. בנוסף, התבקש להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: עונש מאסר מותנה ארוך ומרתיע; פסילת רישיון נהיגה מיום שחרורו מהמאסר ולתקופה ארוכה, וכן חילוט רכבו של הנאשם.

טיעוני ההגנה:

ב"כ הנאשם עמד בטיעוניו על כך, שהעבירה בנסיבותיה החלה כעבירת תנועה קלת ערך אשר התפתחה לאירוע, לאור הביטחון העצמי שחש הנאשם כמתנדב במשטרה. לדידי הסנגור, אין מדובר באירוע מתוכן ויזום שהתפתח תוך עבירה פלילית אחרת או בהמלטות בשל חשש מתפיסה בגין עבירה פלילית קודמת לאירוע, אלא באירוע שהתפתח עקב טעות בשיקול דעתו של הנאשם שסבר כי השוטר יוותר לו על עבירת התנועה שביצע.

הודגש, כי הערך המוגן בעבירות המיוחסות לנאשם בדמות פגיעה בביטחון הציבור, נפגע במידה שאיננה חמורה מאחר ואיש לא נפגע ולא נגרם כל נזק לרכוש.

לבסוף, הדגיש הסנגור את נסיבותיו האישיות של הנאשם: העדר עבר פלילי, עובדה המעידה כי אין מדובר בנאשם שהמוטיב הפלילי מלווה אותו בחייו; העובדה שהנאשם נשוי ואב לחמישה ילדים קטינים; סובל מבעיות בריאות קשות; עובד כ- 12 שנים כמואזין, באופן אחראי וללא בעיות; הינו בחור חיובי (ניתן ללמוד זאת גם מהמלצת ראש עיריית רהט) הפועל בשגרה לטובת הציבור ומסייע לו, לרבות במסגרת התנדבותו במשטרת רהט, עיסוק שאיננו מובן מאליו במגזר הבדואי אליו הוא משתייך; וכן צויינה העובדה, כי על אף ששירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו של הנאשם, המליץ כי בשיקולי העונש יילקחו בחשבון נסיבותיו האישיות ומצב בריאותו.

לאור כל האמור, סבור הסנגור, כי רף הענישה המתאים למקרה ובנסיבותיו ראוי שינוע בין שישה חודשים ועד שנתיים מאסר, אולם לאור הנסיבות שצוינו לעיל, התבקש כי יגזרו עליו שישה חודשי מאסר שיבוצעו במסגרת עבודות שירות (אם ימצא מתאים לכך), ואף מבלי לנקות את תקופת מעצרו, וכן עונשים נלווים של מאסר על תנאי קנסות ופיצוי כספי, ככל שימצא בית המשפט לנכון.

תסקיר שירות המבחן: