מ.י. פרקליטות מחוז דרום-פלילי נ' אלמליח

בפני :

כב' השופטת ד"ר דפנה אבניאלי

הכרעת דין

כתב האישום

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוען של שלוש עבירות – נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן : "החוק"); איומים לפי סעיף 192 לחוק; החזקת רכוש חשוד כגנוב לפי סעיף 413 לחוק.

על פי המפורט בכתב האישום, במועד בלתי ידוע, קודם ליום 2/12/06, הגיע לידי הנאשם רימון יד מספר 26 (נפץ/רסס), מסדרה 2-91/83, אשר נגנב מכוחות הבטחון והוחזק על ידו.

ביום 2/12/06, בסמוך לשעה 4:20 לפנות בוקר, הוביל ונשא הנאשם את הרימון לרחוב הציונות 11, דירה 44, בה מתגוררת משפחת ביטון. הנאשם הדביק את הרימון באמצעות סלוטייפ עבה לקרטון ואת הקרטון הדביק בצידה השמאלי של דלת הדירה, מתחת לגובה העינית ומעל גובה הידית. לנצרת הרימון נקשר חוט, וזאת בכוונה לאיים או להטיל אימה על דיירי הדירה.

מעשיו של הנאשם הופרעו על ידי רעות ביטון המתגוררת בדירה. רעות התעוררה משנתה ושמעה רעשים מכיוון דלת הכניסה לדירה. משפתחה רעות את דלת הדירה נמלט הנאשם מהמקום, כשהוא מותיר את הרימון מודבק לדלת הדירה.

תגובת הנאשם לאישום

ביום 15/3/09 נתן הנאשם את תגובתו לכתב האישום. בתגובתו זו כפר הנאשם בכל סעיפי כתב האישום וטען שלא ביצע את המעשים המיוחסים לו.

אין להשיב לאשמה

ביום 13/5/10, לאחר סיום פרשת התביעה, הוגשה בקשה מטעם הנאשם שלא להשיב לאשמה - לפי סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982. בבקשה נטען, כי המאשימה לא הרימה את הנטל המוטל עליה ולא הוכיחה את אשמתו של הנאשם, ולו לכאורה. טענה זו התבססה, אליבא דנאשם, על ממצאים מעדויותיהם של חלק מהעדים, על פגמים לכאורה בחוות דעתה של המומחית מטעם המאשימה וכן על טענה לפגיעה בהגנת הנאשם, שחקירתו נערכה רק כעבור כשנתיים וחצי לאחר האירוע, וזאת בעקבות מעצרו בעניין אחר ולקיחת דגימת ד.נ.א שלו.

המאשימה הגישה תגובה לבקשה ובמסגרתה עתרה לדחיתה. לדידה, לא נפלו כל פגמים בחוות דעתה של המומחית מטעמה. בנוסף נטען, כי לא בא כל הסבר מפיו של הנאשם להימצאותם של ממצאי ד.נ.א שלו על פריטים מזירת העבירה.

בהחלטתי מיום 8/7/10 דחיתי את הבקשה. היות וחלק מהדיון בעדויות ובממצאים בהחלטה זו רלוונטי גם להכרעת הדין, לא ינתן הפירוט כאן אלא יישזר במסגרת הרלבנטית בהכרעת הדין.

גדר המחלוקת

מוסכם על הצדדים, כי הראיות היחידות כנגד הנאשם הן אותן ראיות פורנזיות שנמצאו על סרט הסלוטייפ, שבאמצעותו חובר הרימון לקרטון או לפלטת העץ והמתקן הודבק לדלת הדירה של משפחת ביטון. ליתר דיוק, מדובר בממצאי ד.נ.א שהופקו מארבעה חלקים נפרדים של סרט הסלוטייפ, מחתיכת כפפה ומשערה אחת.

בנוסף, נשמעו עדויותיהם של עדים שונים, אליהן אתייחס בנפרד.

דרך הילוכה של הכרעת הדין תהא כדלקמן:

ראשית, יקבוע ממצאים לגבי משקלן של המימצאים הפורנזיים, לרבות הדרך בה נאספו, נארזו ועובדו, מרגע הגעת נציגי המשטרה לזירת האירוע ועד לבחינתן במעבדות המטה הארצי והכנת חוות הדעת ביחס אליהן.

לאחר קביעת משקלם של המימצאים הפורנזיים והמסקנות שיש להסיק מהם בנוגע לנאשם, תבחנה התיאוריות השונות שהעלה הנאשם ביחס לאפשרות הגעת פרופיל הד.נ.א שלו לממצאים שנלקחו מזירת העבירה, ותיענה השאלה האם יש באלו כדי להקים ספק סביר ביחס למעורבותו של הנאשם במעשים המתוארים בכתב האישום.