מ.י. פרקליטות מחוז דרום-פלילי נ' אלהוזייל

גזר דין

הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של הסעת תושב זר השוהה בישראל שלא כדין (שב"ח), לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, לפי סעיפים 10 ו-62 לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961.

זאת, במסגרת הסדר טיעון שהתייחס אך לתיקון כתב האישום.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, שבהן הודה הנאשם, לנאשם אין ומעולם לא היה רישיון נהיגה. בתאריך 8.6.09, בשעות הבוקר, נהג הנאשם ברכב השייך לו, מ.ר. 8755535 (להלן: הרכב), מרהט לאשדוד, והסיע את חמזה עואד, מחמד חמאמדי ובלאל חמאד (להלן: השב"חים), שהינם תושבי הרשות הפלסטינית ואין בידם היתר שהיה בישראל. בהמשך היום, סמוך לשעה 18:00, נסע הנאשם בשדרות בן גוריון באשדוד, כאשר השב"חים ברכב, והתעתד להסיעם לתרקומיה. השוטר שלומי ירוחם (להלן: השוטר), אשר נהג ברכב משטרתי מוסווה כשהוא לבוש מדי משטרה, הבחין כי הנאשם והנוסע שישב לצידו אינם חגורים בחגורות בטיחות, החל לנסוע במקביל לנאשם והורה לו לעצור. בתגובה לכך, האיץ הנאשם את מהירות נסיעתו, תוך שהשוטר "דולק" אחריו וממשיך להורות לו לעצור. הנאשם חצה צומת כאשר דלק ברמזור אור אדום בכיוון נסיעתו וזאת חרף העובדה שבאותה עת חצו מספר כלי רכב, כדין, את הצומת. הנאשם המשיך לנסוע במהירות ובפראות ברחובות העיר אשדוד, כאשר השוטר ממשיך לנסוע אחריו ולהורות לו לעצור. בהגיע הנאשם לצומת נוסף באשדוד שבו דלק האור האדום, עקף הנאשם את תור כלי הרכב שהשתרך בנתיבי הנסיעה לפנים ונכנס לצומת. הנאשם המשיך לנסוע במהירות ובפראות עד לצומת היציאה הצפונית מן העיר אשדוד ופנה ימינה בכביש 41 (שהוא כביש ראשי בין עירוני ובו שני נתיבי נסיעה לכל כיוון ומעקה הפרדה במרכזו). בשלב זה הזעיק השוטר ניידות נוספות לעזרתו. הנאשם המשיך בנסיעתו הפרועה וחצה צומת באור אדום לכיוון מזרח בכביש 41. כאשר הגיע הנאשם למחלף אשדוד הוא עלה על כביש 4 (שהוא כביש ראשי בין עירוני ובו שני נתיבי נסיעה לכל כיוון ומעקה הפרדה במרכזו) לכיוון דרום, עקף מספר פעמים כלי רכב אשר נסעו כדין בנתיב השמאלי, כשהוא נוסע על השול השמאלי, בינם לבין מעקה ההפרדה. עם הגיעו של הנאשם לצומת עד הלום, השתרך תור של כלי רכב בשני נתיבי הנסיעה דרומה. הנאשם עלה על נתיב הפנייה ימינה, נסע בו כברת דרך ואז סטה בחדות לנתיב הנסיעה הממשיך ישר דרומה, חרף העובדה שאותה עת נסע בנתיב זה, כדין, כלי רכב אחר. עם הגיעו לצומת מושב שדה עוזיה, בלם הנאשם בפתאומיות את הרכב ופנה לכיוון המושב. הנאשם המשיך לנסוע כברת דרך, בשעה שהשוטר וניידות נוספות "דולקים" אחריו ומשנחסמה דרכו על ידי משאית הוא עצר את הרכב, הורה לנוסעיו להימלט ונמלט אף הוא בריצה מן הרכב. השוטר רץ אחריו עד ש"הדביקו".

יצויין כי שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית או עונשית בעניינו של הנאשם, בציינו, בין היתר, כי הנאשם מתקשה לקחת אחריות ממשית על עבירותיו.

טענות הצדדים

ב"כ המאשימה הדגישה, בטיעוניה בכתב ובעל פה, כי לנאשם אין ומעולם לא היה רישיון נהיגה, כמו גם כי הנאשם ניהל מרדף ארוך, בתוככי העיר אשדוד ומחוצה לה, תוך יצירת סיכון ארוך ומתמשך הן כלפי עצמו, הן כלפי השב"חים ששהו עימו ברכב, והן כלפי משתמשי הדרך, בתוך העיר ובכבישים הבין עירוניים שבהם נסע. הנאשם לא שעה להוראות השוטר ועל אף שהבחין בניידות המשטרה הנוספות, המשיך לנסוע במהירות ובפראות ולא הפסיק את המרדף מיוזמתו, אלא לאחר שדרכו נחסמה על ידי משאית ולא הייתה לו ברירה אלא לעצור את הרכב. ב"כ המאשימה הזכירה, כי התופעה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה קנתה לה אחיזה בכבישי הדרום והפכה להיות "מכת מדינה". לטענת ב"כ המדינה, מהעובדות של כתב האישום המתוקן עולה, כי מדובר בנאשם הבז לחוק ולאוכפיו, אשר היה נכון לסכן חייהם של אזרחים תמימים לשם המלטות מפני השוטרים. כמו כן, הטעימה ב"כ המאשימה כי יש לתת את הדעת לכך כי מדובר בנאשם בעל עבר פלילי ותעבורתי, אשר טעם בעבר, פעמיים, את טעם המאסר, ואף על פי כן לא בחל בביצוען של עבירות פליליות נוספות, חמורות ביותר, הן סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה והן הסעת שב"חים.

ב"כ המדינה הציגה לעיון בית המשפט שתי אסופות פסיקה: האחת, המקלה יחסית, מתייחסת לעבירות סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה בנסיבות קלות יותר מאלו שביצע הנאשם, שאותן ביצעו נאשמים ללא עבר פלילי, אשר התקבלו בעניינם תסקירי שירות מבחן חיובים – לרבות ע"פ 800/05 וע"פ 2079/06, שבכל אחד מהם נגזרו 4 שנות מאסר לריצוי בפועל, וכן ע"פ 10253/08 וע"פ 6986/09, שבכל אחד מהם נגזרו 3 שנות מאסר לריצוי בפועל. האסופה השנייה היא של פסיקה מחמירה, שעליה ביקשה ב"כ המאשימה להסתמך, והיא נוגעת לנאשמים בעלי עבר פלילי, אשר ביצעו עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה במדרג חמור יותר, בדומה לנאשם, וכן עבירות נלוות – לרבות ע"פ 8408/07, ע"פ 3260/06, ע"פ 8998/07 ות"פ (נצ') 106/09, שבכל אחד מהם נגזרו בין שש לשבע שנות מאסר בפועל.

בהתאם לפסיקה המחמירה דלעיל, עתרה ב"כ המאשימה להשית על הנאשם מאסר בפועל ארוך וממושך, פסילה ארוכה מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה, מאסר מותנה ארוך ומרתיע וקנס כספי מכביד.

מנגד, עתר ב"כ הנאשם להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם (מיום 8.6.09 עד היום), ולחלופין – לגזור על הנאשם עונש של 18 חודשי מאסר בפועל. הסניגור ביקש להתחשב, בין היתר, בהודאת הנאשם, בכך שחסך זמן שיפוטי יקר ובהיותו נשוי ואב ל-7 ילדים. לטעמו של הסניגור, מדובר בעבירות שנבעו מטיפשות ומתמימות. הסניגור הוסיף, כי אין לחובתו של הנאשם הרשעות קודמות בעבירות חמורות וכי לא היה תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה בר הפעלה.

ב"כ הנאשם תקף את עמדת שירות המבחן, שלא בא בהמלצה לגבי הנאשם, וטען כי קצינת שירות המבחן לא הבינה את הנאשם ועל כן כתבה בטעות בתסקיר, בין היתר, כי הוא מתקשה לקחת אחריות על מעשיו.

הסניגור איבחן את הפסיקה שעליה הסתמכה ב"כ המאשימה מהמקרה דנא והפנה לפסיקה שבה הוטלו על עבירות דומות עונשי מאסר קצרים יחסית לריצוי בפועל, בני 18 חודשים (דנ"פ 1271/10 וע"פ 5971/09) ובני 24 חודשים (ע"פ 6473/09, ע"פ 9145/09, ע"פ 5881/09 וע"פ 5847/09).

הנאשם הביע צער וחרטה על מעשיו, ביקש ליתן לו הזדמנות והוסיף כי "זו פעם ראשונה ואחרונה שלי".

דיון והכרעה

הנאשם הורשע בעבירה חמורה ומסוכנת של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, שהעונש המירבי הקבוע לצידה הוא עשרים שנות מאסר, וזאת בנסיבות חמורות במיוחד – בנוסף לעבירה המסוכנת של נהיגה ללא רישיון ולעבירה של הסעת שב"ח, שכניסתם לישראל שלא כדין עלולה להיות מסוכנת לשלום הציבור ולבטחונו .

לחובת הנאשם הרשעות קודמות בפלילים, אם כי לא בעבירות הנוכחיות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ושל הסעת שב"ח, וכן לחובתו הרשעות תעבורתיות רבות, ובכלל זה בעבירות של נהיגה ללא רישיון, והוא נדון בעבר לעונשי מאסר בפועל ועל תנאי ולפסילת רשיון. אלא שעונשים אלו לא היה בהם כדי להרתיעו מלשוב ולנהוג ללא רשיון נהיגה ולעבור את העבירות הנוכחיות הנוספות. הנאשם לא הפיק, אפוא, את הלקח ממפגשיו הקודמים עם בתי המשפט ומן ההליכים המשפטיים וההזדמנויות שניתנו לו בעבר.

בפועל, כאמור, לנאשם אין ומעולם לא היה רשיון נהיגה. אף על פי כן, הוא נהג בפראות ובאופן פרוע הן ברחובות העיר אשדוד והן בכבישים בינעירוניים. לחובתו של המערער יש לזקוף את התמשכות המרדף אחריו, את התעלמותו מהשוטרים אשר רדפו אחריו וביקשו לעוצרו ואת סיכונם בעליל של השוטרים, שלו ושל הנוסעים ברכבו וכן של כל עוברי הדרך שניצבו בדרכו.

אמנם, למרבה המזל, לא נגרמו פגיעות בנפש כתוצאה ממעשי הנאשם, אולם מעשים דומים הסתיימו לא אחת בנפגעים ובאסונות.

למעשה, תופעת הנהיגה הפרועה בכבישים, בין היתר באזור הדרום, הפכה לצערנו ל"מכת מדינה" ול"מכת אזור" והיא גובה קורבנות כמעט מדי יום ביומו.