מ.י. פרקליטות מחוז דרום-פלילי נ' אבו עמאר ואח'

החלטה

בהסכמת הצדדים- ניתנת החלטה בבקשה לחישוב פסילה על פי החומר הכתוב, וללא קיום דיון פרונטלי.

דין הבקשה להדחות, גם אם מנימוקים מעט שונים מאלה שניתנו בתגובת פמ"ד.

באנלוגיה לסוגית נכוי ימי מעצר מעונש מאסר שנגזר- דווקא ניתן להלום תרחיש שבו יובאו בחשבון תקופות פסילת רשיון שהנאשם " ריצה" במסגרת תנאי שחרור, ובנסיבות מסויימות לא הייתי פוסל זאת.

אולם- בענייננו- גזה"ד קובע מפורשות וברורות כי מניין תקופת הפסילה יחל עם שחרור המבקש ממאסר.

לא ראיתי כי בטיעונים לעונש היתה התייחסות מוקדמת של הסנגור לנדון, ואף לא במעמד שימוע גזה"ד, טרם שקם המותב ממושבו, ושוב- באנלוגיה- כאשר עסקינן בנכוי ימי מעצר מתקופת מאסר- ראוי ונהוג להתייחס "בזמן אמת ". לעת הזו- מדובר, בעצם, לא בבקשה לחישוב גרידא, אלא, בעתירה לשנוי ותיקון של גזר הדין, לאחר נתינתו, ושלא בהליך ערעורי.

בנוסף- עפ"י החלטת השחרור הרלונטית, מ 18/5/08, היה המבקש אמור להיות במעצר בית ( לא הודע בבקשה האם ומתי הוסרה הגבלה זו, לימים. ) משמע- היעתרות כיום למבוקש תפגע ברציונל העונשי- אלמנט הסנקציה הגלום ברכיב זה של הגזה"ד. יוצא, שבמשך התקופה, כולה או חלקה, שבה היה המבקש משוחרר בתנאים, ממילא לא יכול היה לצאת את פתח ביתו, לא כל שכן לנהוג ברכב, אף לולא הפסילה שהיתה חלק מתנאי השחרור.

מטעמים אלה – החלטתי לדחות הבקשה.

ניתנה היום, כ"ד ניסן תשע"א, 28 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: